Sans-serif

Aa

Serif

Aa

Font size

+ -

Line height

+ -
Light
Dark
Sepia

שובו של יוקר המחיה: בין התקציב למילקי

1. תקציב נטול תקווהשר האוצר יאיר לפיד צריך היה לגייס השבוע את מלוא מרצו כדי להעביר בממשלה את תקציב 2015. את מי הוא לא גייס? את ראשי ארגוני המעסיקים, ...
יהודה שרוני, סופהשבוע

1. תקציב נטול תקווה

שר האוצר יאיר לפיד צריך היה לגייס השבוע את מלוא מרצו כדי להעביר בממשלה את תקציב 2015. את מי הוא לא גייס? את ראשי ארגוני המעסיקים, את אלי אלאלוף מוועדת העוני ואת חבריו לפוליטיקה החדשה כדי להגיע להסכמות. אבל להצהרות לפיד שמדובר בתקציב חברתי עדיין איך סימוכין, לפחות בנוגע למצב הכיס והאוברדרפט.

שר האוצר ניסה להמציא בתקציב “מנועי צמיחה” מלאכותיים. פקידיו, בראשות אמיר לוי, הממונה על התקציבים, גייסו אפילו את הדור הרביעי בסלולר כדי להוכיח שיש רפורמות. את הקרדיט לירידה הצפויה במחירי החשמל בתחילת 2015 בזכות הגז הטבעי ניכס לפיד לעצמו, במקום להעבירה לטייקון הגז יצחק תשובה.

חוק המזון הוזכר אף הוא כהוכחה נוספת לנחישות הממשלה בטיפול ביוקר המחיה, אבל עם פרוץ מחאת המילקי הכל התפוצץ בפנים והעיב על חגיגת התקציב. הדברים הקשים שאמר פרופ’ טרכטנברג על יוקר המחייה, שלוש שנים לאחר פרוץ המחאה, הגיעו מבחינת שר האוצר בעיתוי גרוע.

הפרופסור דיבר על “פערי המחירים הבלתי נתפסים בין ישראל לעולם” ועל “הכישלון הגדול בהורדת מחירי הדיור”. ואם כל זה אינו מספיק, לספר התקציב צורפו כמו בפוליסת ביטוח “האותיות הקטנות” שהגדילו את מפלס העצבים. מה שמעצבן עוד יותר הם התירוצים שסופקו.

הורדת יוקר המחייה בתחום המזון אינה מציאותית בטווח הנראה לעין. למרות זאת הצעירים נושאים את עיניהם בתקוה שעד חג הסוכות הבא לפחות מחירי הדיור ירדו. דווקא בעניין זה אני מוצא מקום לאופטימיות זהירה.

רשות מקרקעי ישראל, המחזיקה ב-93% ממלאי קרקעות המדינה, הפכה לדעת הפרשנים כאחראית העיקרית לבועת הדיור. בבנק ישראל לא היססו לשוב ולהתריע השבוע מהסחבת בשחרור המקרקעין ובהתחלות הבנייה.

המפתח להורדת מחירים אכן נמצא בשחרור קרקעות, אבל תמונת המצב בשטח אינה כל כך פשוטה. שטחי המקרקעין במדינה מסתכמים ב-21.7 מיליון דונם. 1.25 מיליון דונם מתוכם בבעלות פרטית והיתרה באחריות מקרקעי ישראל. אלא שמרבית השטחים אינם פנויים. 9.3 מיליון דונם מתוכם הם שטחי אש, 8.5 מיליון דונם הם גנים ושמורות טבע, והיתרה קרקעות חקלאיות ושטחי תשתית. הקרקע שנותרה אפקטיבית לבנייה מסתכמת ב-5.25 מיליון דונם בלבד, 24% מהשטח הכולל. בפועל מתוכננים לבנייה 1.59 מיליון דונם, שהם 7% מהשטח הכולל – מרביתם באזורי הדרום והנגב.

מנואל טרכטנברג. “כישלון גדול בהורדת מחירי הדיור” | צילום: ישראל הדרי

2.”מחירי הדירות יירדו ב-2015″

מנהל רשות מקרקעי ישראל בנצי ליברמן נכנס לתפקידו בספטמבר 2011. ערב חג הסוכות תשע”ה ביקשתי לשמוע את תובנותיו ותחזיתו ל-2015.

“כשהגעתי לתפקיד לפני שלוש שנים מצאתי שאכן אין מספיק יחידות דיור המאושרות לשיווק בגלל חוסר ניהול נכון של קרקעות שנמשך שנים”, הוא אומר. “היה כאן מחדל עצום והתפיסה הייתה שגויה. ההחלטות שהתקבלו לפני שלא לתכנן קרקעות באזור המרכז הייתה טעות קשה. באגף התקציבים וראש מנהל התכנון שמאי אסיף חשבו שיצירה מלאכותית של מצוקת קרקעות במרכז תאלץ את התושבים לעבור לפריפריה. זאת הייתה טעות קשה. את הפריפריה צריך להעדיף באמצעות פיתוח תשתיות”.

היכן נמצא הפקק היוצר את המחסור בדירות?

“בעיקר ברשויות התכנון והבנייה. עם כניסתי לתפקיד, המינהל נכנס לתחום התכנון, שהיה פעם בלעדית באחריות משרד השיכון. ההליך לשחרור קרקעות ארך בעבר 13 שנים אבל הצלחנו לקצר את לוח הזמנים למחצית. שלב התכנון ירד בעקבות הסכמי הגג עם הרשויות לשנה וחצי. שלב הפיתוח והשיווק ירד לחצי שנה וזמן קבלת ההיתרים מהרשויות המקומיות התקצר ל-3-4 שנים. יש מלאי של 400 אלף יחידות דיור מתוכננות לשיווק. ב-2015 נגדיל את ההיצע ל-55 אלף יחידות. הוועדות המחוזית מתחילות לעבוד הרבה יותר מהר, כי אחרת יאלצו להתמודד עם היוזמות לקיצורי תורים שיזמנו בחוק. אני מרגיש שהעניינים מתחילים לזוז”.

תסביר לי איך הסכמי הגג ברשויות המקומיות יגדילו את התחלות הבנייה?

“אתן לך דוגמה. בראש העין שיווקנו 4,000 יחידות ואחרי שלוש שנים ראינו שבשלב הביצוע הוצאו היתרים ל-400 יחידות דיור בלבד. מתברר שהעירייה לא נתנה היתרי בנייה בגלל מחלוקת על האחריות להקמת תשתיות כמו גני ילדים, בתי ספר מבני ציבור ועוד. הגענו למסקנה שברשויות שבהן היקף השיווק גדול במיוחד נתחייב ללוחות זמנים מקוצרים להקמת התשתיות ומבני הציבור. הרשויות מצדן מתחייבות לייצר לפחות 2,000 היתרי בנייה בלוחות זמנים מואצים. חתמנו על הסכמים להקמת עשרות אלפי יחידות בראש העין, קריית גת, קריית ביאליק ומודיעין. בימים הקרובים נחתום עם עיריית ראשל”צ והרצליה. עד תחילת 2015 יצטרפו אשקלון, חיפה, רמלה, באר שבע, בית שמש ופתח תקוה (פינוי מחנה סירקין)”.

האם מה שמעניין אותך זה לקבל כמה שיותר כסף עבור הקרקעות, או שהגישה השתנתה?

“סיפור הספקולציות על המחיר נחשב היום למיתוס. כשהגעתי לתפקיד שאלת ההכנסות ממכירת מקרקעין הייתה אכן מרכזית. זאת לא הייתה בושה להגדיל את התמורה שהמדינה מקבלת ממכירת קרקעותיה. מאז הדברים השתנו והיום קיימת מדיניות של ויתור על ההכנסות כדי שהמחירים ירדו.

“שר האוצר מצהיר שמבחינתו חשוב שהקרקע תימכר במחיר נמוך מאוד ולצורך זה אנחנו עובדים על מכרזים בשיטת ‘מחיר המטרה’ ודיור להשכרה, שם הקרקע נמכרת במחיר נמוך בכ-25% מערכה הריאלי. המכרז מול הקבלנים הוא על המחיר הנמוך בזכות ההנחה במחיר הקרקע. פרויקט ‘מחיר המטרה’ מיועד רק לקוני דירה ראשונה עם קרקע בבעלות המדינה בשווי של לפחות 80 אלף שקלים ליחידה”.

“אני יכול לגלות לך שההכנסות מתחילת 2014 נאמדות ב-4.3 מיליארד שקל בהשוואה ל-6 מיליארד שקל ב-2013 כולה. למרות ששיווקתי הרבה יותר קיבלתי פחות כסף. ב-2014 מתוכנן שיווק של 41 אלף יחידות דיור לעומת 38 אלף ב-2013. מרבית הכסף שמקבל המנהל מיועד להשקעות בחסמי תחבורה ולצורכי תשתית המגורים”.

לתוכנית מע”מ אפס של שר האוצר מתייחס מנהל הרשות בזהירות: “מדובר בתוכנית הבנויה על שלושה אדנים: הבסיס הם הסכמי הגג עם הרשויות שעליהם בנויים מכרזי ‘מחיר המטרה’. השלב הנוסף היא תוכנית אפס אחוז מע”מ. אני תומך בתוכנית זאת כחלק מהמכלול שציינתי. היא יכולה לסייע בעיקר באזורי הפריפריה, שבגלל שמחירי הקרקע שם אפסיים, הפטור מתשלום מע”מ של 18% הוא הרבה יותר אפקטיבי”.

שמעתי עד עכשיו שפע של מספרים והסברים. תגיד לי עכשיו מתי מחירי הדיור יירדו סוף סוף?

“עליית המחירים כבר נמצאת במגמת בלימה. אני מאמין ומקווה שהתפנית תהיה ב-2015 והמחירים יתחילו לרדת במהלך השנה. בזכות התכניות מחיר דירה בקריית גת לדוגמה יהיה החל מ-800 אלף שקל, ואין שום סיבה שבעולם שלא לקנות שם דירה”.

3.הקרב על המילקי

סיפור מחיר המילקי וחידוש רוחות המחאה החזירו אותי לפרסומת של שטראוס מלפני כמה שנים תחת הכותרת “הקרב על המילקי”. בפרסומת מנהלות חלי גולדנברג ואביבה פז קרב עגלות סופרמרקטים על המילקי האחרון שבמדפים. אנשי המחאה מוזמנים לקחת את הפרסומת ולהפוך אותה לפרודיה על יוקר המחייה.

אחת לשנה שנתיים נוהג ישראלי לשעבר שנקלע לרשת דיסקאונט באחת ממדינות אירופה או בארה”ב לחשוף את פערי מחירי המזון בחו”ל בהשוואה לישראל. לפני כשלוש שנים עסק “פרויקט תגלית” במחירי פסק הזמן. פעם אחרת הייתה זו הבמבה.

השבוע תפס את הכותרות המילקי, ואולי בתחילת השנה נגלה את הקטשופ. אז יופי: הנה המילקי מספק לצעירים את תמונת הניצחון לנטישה. אבל היי, האם המילקי זה יוקר המחייה? רמי לוי השועל הבין זאת יפה כשהרחיב השבוע את מבצעי העוף בשקל למילקי בשקל. הללויה!

מעבר למסך הסיסמאות הפופוליסטיות רצוי לבדוק כיצד הגענו עד הלום. איך נוצרו פערי מחיר של עשרות אחוזים כאשר רק לפני 10-15 שנים המחירים בישראל היו נמוכים בהשוואה לאירופה ובמיוחד בהשוואה לבריטניה.

עיקר הבעיה מונחת לפתחה של הממשלה שמדיניותה בשנים האחרונות העמיקה את הפערים. אלא שמקום לטפל בשורש הבעיה, השכילו קברניטיה לנתב את הכעס לסקטור העסקי למרות שאחריותו למצב מוגבלת. הממשלה הנפיקה בשנה האחרונה שלל הוראות רגולטוריות לצמצום הריכוזיות, הגדלת התחרות ברשתות השיווק (חוק המזון), הסרת חסמי ייבוא (הפחתת מכסים, הגמשת התקנים) וצמצום הוצאות הכשרות.

האוצר הכניס לפיקוח את השמנת והגבינה הלבנה. בראיון לגל”צ הודיע השבוע לפיד שהוא שוקל הכנסת מוצרים נוספים לפיקוח. השבוע, שלוש שנים לאחר המחאה, התברר שהצעדים נכשלו. חוץ מסיסמאות, הממשלה כמעט ולא תרמה למאבק ביוקר המחייה.
לפערים יש מספר הסברים. אין מהלך קסם שיכול לפתור את הבעיה ב”זבנג וגמרנו”. נתחיל בסיבה שהינה כמעט טריוויאלית הנוגעת לפערים במע”מ: בעוד שהמע”מ אצלנו עומד על 18% (חוץ מהפירות והירקות), המע”מ במדינות ה-OECD עומד על ממוצע של 8.3%. שר האוצר, שנלחם בשיניים על פטור ממע”מ לקוני דירות חדשות, חשב שבמוצרי מזון אין לכך סיבה מוצדקת. למה? ככה!

קחו סיבה נוספת. התחזקות השקל לעומת הדולר עשתה שמות למחירים בשקלים. בנטרול הפיחות האחרון, השקל התחזק בשנתיים האחרונות לעומת הדולר ב-10%. כשמשווים את המחיר במונחים דולריים, נוצר פער אוטומטי במחיר היחסי.

אז עוד לפני שהתחלנו לטפל בבעיות היסוד כבר מצאנו את ההסבר ל-20% מפערי המחיר. ויש עוד. שיטת הסבסוד המעוותת של החקלאות והחלב פוגעת בצרכן הישראלי. בעוד שבאירופה מסבסדים במישרין את היצרנים, בישראל מפילים כרגיל את התיק על הצרכנים.

עקב כך מחיר החלב הגולמי המכונה “מחיר המטרה”, שהוא הבסיס לתמחור מוצרי החלב, גבוה בישראל ב-30% בהשוואה לממוצע מדינות האיחוד האירופאי וארה”ב. האיחוד ממליץ לשנות את השיטה ולהעביר את הסבסוד במישרין לחקלאי כמקובל אצלם.

עלויות הכשרות, כוללות סגירת מפעלים בשבת, תחזוקת פקחי הכשרות ועלויות הייבוא היקרות מייקרים את מוצרי המזון. באיזו רמה? האם ב-1% או ב-5%? לא ניתן להגיע לנתון המדויק. יש הסברים נוספים ליוקר המזון אבל נסתפק במה שמכונה בשפת הכלכלנים ה”יתרון לגודל”.

שר האוצר לפיד. נלחם בשיניים על פטור ממע”מ לקוני דירות חדשות, אך מה עם המע”מ על מוצרי המזון? | צילום: מרק ישראל סלם

במדינה שעיקר פעילותה משתרעת בין חדרה לגדרה, היצרנים יהיו במצב נחיתות (בעיקר בגלל מבנה ההוצאות הקבועות) בהשוואה למדינה אירופאית כלשהי שהיא בעצם היבשת כולה. לא יתכנו לאורך זמן פערי מחירים מהותיים בין רשת סופרמרקטים בגרמניה לבין המתחרה מצרפת, שלעיתים נשלטת על ידי אותם הבעלים.

אז מה יהיה? הבשורה הרעה שאם המדיניות לא תשתנה הפערים במחירים יישארו. הבשורה הטובה היא שהיצרנים ורשתות השיווק כבר מודעים לבעיה. יתר שקיפות, פרסום מחירי השוואה באינטרנט והגדלת מסוימת בתחרות ימתנו את העליות.

4. האותיות הקטנות של ספר התקציב

השבוע שוגר מטעם מפלגת “יש עתיד” מייל לכתבי הכלכלה, המסביר מדוע הוחלט להוציא מרשימת העבודות המועדפות לחיילים משוחררים את המתדלקים בתחנות הדלק. זו אינה טעות: המפלגה התגייסה במישרין להסברת עמדות האוצר.

כששאלתי איך יתכן שיש עתיד התגייסה בניגוד לכללים להסברת התקציב, הסבירו לי שהמייל נשלח בטעות ומדובר בהעתק של סטטוס בפייסבוק שהעלה שר האוצר. במייל נכתב שאין סיבה שבעלי תחנות הדלק וחנויות הנוחות ירוויחו מההטבה שנועדה לעודד עבודה בתחנות, כשבזמן האינתיפאדה בני המיעוטים נעלמו. היקף הטבת המס נאמד ב-39 מיליון שקל.

15,230 חיילים משוחררים הועסקו בעבודות מועדפות, מתוכם 185 עבדו עם ניצולי שואה ו-2,651 בתחנות הדלק. זה המקום לגלות שאת הקמפיין שנוהל בעניין כנגד האוצר הובילו אנשי מכון האנרגיה, המאגדים את חברות הדלק. ההטבה בוטלה, כך הוסבר, כדי לעודד צעירים לעבוד עם ניצולי שואה, בעבודות בבנייה ובחקלאות. מביך לגלות שבאוצר חושבים משום מה שהעבודה בתחנות הדלק היא כיפית, והמתדלקים שורקים בחדווה עם בוקר לקראת צאתם לתחנה.

אין זה המקרה היחיד שבו אנשי האוצר משגרים תירוצים מדוע הם מבטלים הטבות או מטילים מיני גזרות. בתקציב נכללה הצעה לבטל את הטבות המס לספורטאים זרים. אגב, כל הסיפור מסתכם ב-15 מיליון שקל בלבד. ומה ההסבר להצעה? “אין הצדקת להטבות המס כי הן מפלות ספורטאים ישראלים. אגודות הספורט מעדיפות לשכור את שירותי הספורטאים הזרים על פני הישראלים”.

באוצר חושבים כנראה שמכבי ת”א כדורסל מעדיפה להביא שחקן מניו יורק רק בגלל שהוא “זול” יותר בנטו. או שאולי מכבי חיפה כדורגל העדיפה מאמן זר משיקולי תקציב ולא בגלל שאין ישראלים המתאימים לתפקיד.

התירוצים חוזרים על עצמם בהחלטה להגדיל ב-50-100 שקלים את אגרת הדרכון ולהגדיל את ההכנסות ב-70 מיליון שקל. המהלך הוסבר “בצורך להקטין את העומס, לקצר את זמני ההמתנה ולהגדיל את השימוש בעמדות הממוחשבות”. באמת תודה על ההתחשבות. ההחלטה להאריך בשנה, לפעם בארבע שנים, את מועד החלפת הרכב לנכי צה”ל בשנה ולחסוך 110 מיליון שקל לשנה הוסבר “בשיפורים הטכנולוגיים ברכבים ובאביזרים הנלווים”.

יש להניח שמרבית ההצעות ייפלו בוועדת הכספים או בכנסת. כבר בימים אלה מתנהלים מגעים לנטרול הסעיפים ההזויים. עדיין עצוב לגלות שמשרד האוצר עדין לא נגמל מהנוהג המגונה של הכנסת “עיזים תקציביים”.