Forbes Israel Logo

אבקת קסם: הטכנולוגיה שתהפוך את הסוללות שלנו לסופר-סוללות

לסילה ננוטכנולוגיות (Sila Nanotechnologies) יש את כל המאפיינים של סטארט־אפ טיפוסי: המשרד כולו הוא סוג של אופן ספייס, חדרי הישיבות קרויים על שם משחקים של אטארי, והמטבח מתפקע מחטיפים בריאים. שני כלבי מים פורטוגזיים, אנגסטרום ולומן, שולטים במשרד של הבוס.

הכתבה מופיעה בגיליון אוגוסט 2018 של פורבס ישראל

לרכישת גיליון חייגו 077-4304645

לרכישת מנוי למגזין פורבס ישראל

לכל העדכונים, הכתבות והדירוגים: עשו לנו לייק בפייסבוק

אבל כשנכנסים פנימה, לא מוצאים ערימות של סרברים או שולחן הוקי אוויר. במקום זה ניצבת כאן מעבדה תעשייתית, מלאה בפועלים בחליפות לבנות וחדר נקי. כבשנים גדולים מחוברים לקווי גז, למחשבים ולציוד כימי. פועלי בניין מטפלים בצילינדר גדול ומסתורי.

מימין: אלכס ג'ייקובס, ג'ין ברדיצ'בסקי וגלב יושין. למטה: סוללות החברה | צילומים: Sila Nanotechnologies

כל זה נמצא כאן כדי ליצור גרסה מושלמת ומסחרית של אבקה שחורה עדינה בצנצנת זכוכית, שמונחת בידו של ג'ין ברדיצ'בסקי, 34, השותף המייסד של החברה והמנכ"ל שלה. מהי האבקה הזאת בדיוק? זה סוד, אף שאנחנו יכולים לספר לכם שיש בה קצת סיליקון, ושאם החומר הזה יעשה את מה שהוא אמור לעשות, הוא יעניק חיזוק של 40% לביצועים האנרגטיים של סוללות ליתיום־יון.

"אני חושב שאת מה שאינטל עשתה למוליכים למחצה ולתעשיית המחשבים הפרטיים בשנות ה־90 אנחנו נוכל לעשות באמצעות טכנולוגיות של סוללות", מצהיר ברדיצ'בסקי.

יש לו עדת מאמינים. סילה גייסה יותר מ־100 מיליון דולר מקרן ההשקעות של סמסונג, Bessemer Venture Partners, In-Q-Tel ואחרים. החברה חותמת עכשיו על שותפות עם החברה ההונג קונגית Amperex Technology כדי להכניס את האבקה שלה לטלפונים סלולריים ולמכשירים לבישים כמו שעונים חכמים כבר ב־2019. סילה גם משתפת פעולה עם ב.מ.וו, והחברות בוחנות שימוש פוטנציאלי בטכנולוגיה של סילה במכוניות החל ב־2020.

ה"ספוג" הסיליקוני

הרבה גורמים מעורבים פה. סוללות שיכולות להכיל יותר אנרגיה בתוך מרחב נתון פירושן מכוניות חשמליות עם טווח נסיעה גדול יותר וטלפונים סלולריים שלא צריכים להיות צמודים לחשמל. חברת המחקר IDTechEx צופה, כי בתוך עשור שוק הסוללות למכוניות לבדו יהיה שווה 125 מיליארד דולר בשנה.

לסילה לא חסרים מתחרים. יש כמה עשרות חברות שעוסקות בעיצוב מחדש של סוללות או מרכיבים של סוללות. רובן סטארט־אפים, אבל חלקן ענקיות, כמו טויוטה ויצרן שואבי האבק דייסון. ייתכן שאת המרוץ לסוללה תנצח, בסופו של דבר, סוללה מוצקה (Solid state), דבר שיחסל לחלוטין את ענף סוללות האלקטרוליטים הנוזליות הקיים היום. אבל לעת עתה, הסיכון התחרותי הזה עוד רחוק.

שאיפות העיצוב מחדש של סילה לא גבוהות כל כך – האבקה שהיא מייצרת מיועדת בסך הכל להחליף את הגרפיט שבסוללות ליתיום־יון הקלאסיות. "סילה נמצאת לפני המתחרים ולו רק בשל העבודה שיש לה תהליך ייצור מקוצר", אומר סאם יפה, מנכ"ל Cairn Energy Research Advisors.

רוב סוללות הליתיום־יון משתמשות באנודה (אלקטרודה שלילית), שעשויה בעיקר מגרפיט, סוג של חומר פחמני שניתן לכרות או לסנתז. במהלך הפריקה של הסוללה, יוני ליתיום עוזבים את האנודה ונעים לעבר הקתודה (האלקטרודה החיובית), מה שיוצר זרם אלקטרונים שמפעיל את הטלפון או את מנוע הרכב שלכם. כשהסוללה נטענת, יוני הליתיום נעים בכיוון ההפוך.

האבקה של סילה עדיפה על הגרפיט, כי הסיליקון יכול להכיל כמות משמעותית יותר של יוני ליתיום ביחס לגרפיט. סיליקון גם זול מגרפיט. אבל אליה וקוץ בה: כשהסיליקון מחזיק ביוני ליתיום, הוא מתנפח פי ארבעה. השינוי בנפח עלול לקצר את חיי הסוללה בצורה דרמטית.

כאן נכנסת סילה לתמונה. החברה הצליחה לפתח מבנה סיליקוני ננו־מטרי, מין "כלוב" מיקרוסקופי, שמאפשר לסיליקון לספוח את יוני הליתיום אל חרירים פנימיים בתוכו, מבלי שנפח המבנה יגדל כלפי חוץ. התוצאה היא שמירה על האנודה (שמורכבת למעשה מהמבנה הננו־מטרי הזה) לאורך זמן.

מחכים לפריצת דרך

ברדיצ'בסקי, בנם של שני מהנדסי חשמל שהפכו למתכנתים, התחיל ללמוד הנדסת מכונות בסטנפורד ב־2001. שם הוא פגש את אריק האנטסו (עכשיו סגן נשיא לענייני ציוד הנדסי בסילה), ושניהם בנו מכונית סולרית והשתתפו איתה בתחרות שנמשכה עשרה ימים, בין שיקגו ללוס אנג'לס. המסע היה לוקח להם הרבה יותר זמן, אלמלא הסוללה שברדיצ'בסקי סייע לתכנן ולבנות. ב־2004 הוא נשר מסטנפורד והפך לעובד השביעי בטסלה.

בזמן שבחן סוגים שונים של סוללות ליתיום־יון עבור הטסלה רואדסטר, הוא הבחין ששיפור הביצועים בסוללות רשם האטה. תעשיית הסוללות היתה זקוקה לפריצת דרך.
ברדיצ'בסקי חזר לסטנפורד וב־2010 השלים תואר שני בהנדסה עם התמחות במדע חומרים. מאוחר יותר, כיזם הבית ב־Sutter Hill Ventures, הוא התחיל לחשוב שלא מספיק לבנות סוללה טובה יותר, צריך לבנות חברת סוללות טובה יותר. הפתרון היעיל עשוי להיות רכיב אחד ולא בהכרח הדבר כולו.

בסאטר היל ברדיצ'בסקי בחן טכנולוגיות רבות, אבל זו שמשכה את תשומת ליבו הגיעה מגלב יושין, מהגר מרוסיה שניהל מעבדה ננוטכנולוגית במכון הטכנולוגי ג'ורג'יה טק. יחד עם אלכס ג'ייקובס, הם ייסדו את סילה באטלנטה, תחת חסותה של האוניברסיטה. בשנים הבאות בילו בסילה בפיתוח מתכונים ויצירת אנודות, תוך שהם בוחנים עשרות אלפי וריאציות. הם עברו לאלמדה, קליפורניה, ב־2014.

עכשיו הגיע הזמן לייצר. סילה נמצאת בעיצומה של בניית מספר ריאקטורים לקו מוצרים חדש, שהיא מקווה שיצליחו להפיק מספיק אבקה מדי שנה בשביל סוללות בשווי 6 מיליון שעות־אמפר. זה מספיק אבקת קסם ל־2.3 מיליון סוללות סמארטפונים. אם סילה יכולה לספק ולו 40% ממה שהיא מבטיחה, הסוללות שלה ידחסו 14 שעות־וואט של אנרגיה לתוך חלל שמחזיק עכשיו רק 10 שעות. אבל, מודה ברדיצ'בסקי, "יש עוד כמות עצומה של הנדסה וביצוע שצריכה לקרות פה".

השוק המיידי לסוללות יהיה מכשירים לבישים וטלפונים. סילה מתעתדת להשתמש בידע ובהכנסות שיגיעו משם כדי להיכנס לשוק העסיסי יותר של סוללות למכוניות. "אופי הייצור אומר שאנחנו לא צריכים לבנות מפעל ענק בשווי מיליארד דולר", אומר ברדיצ'בסקי ומתייחס להתרחבות היומרנית של טסלה וחברות סיניות נוספות. "אנחנו יכולים לעבוד עם האנשים שמתכוונים לבנות את המפעלים האלה בכל מקרה".

הכתבה מופיעה בגיליון אוגוסט 2018 של פורבס ישראל

לרכישת גיליון חייגו 077-4304645

לרכישת מנוי למגזין פורבס ישראל

לכל העדכונים, הכתבות והדירוגים: עשו לנו לייק בפייסבוק

הרשמה לניוזלטר

באותו נושא

הרשמה לניוזלטר

מעוניינים להישאר מעודכנים? הרשמו לרשימת הדיוור שלנו.

דילוג לתוכן