| "הפוליטיקה האמריקאית מלאה בכל כך הרבה הבלים, וזהו בדיוק הזמן להכניס קצת היגיון של שווקים. מה זה חשוב מה חושב כל אחד? הייתי רוצה לדעת פשוט כמה כסף אדם מוכן לשים על הדברים שהוא אומר. האם לא יהיה כיף לשמוע כמה כסף יפסיד פוליטיקאי בגלל שנפנף בסיסמאות אבסורדיות שיועץ הקמפיין שלו זרק לו? מסחר באופציות על תוצאות הבחירות יוציא הרבה מהבולשיט ויכניס קצת רציונליות בפוליטיקה".
את הנאום הזה נשא באוזני התקשורת מנכ"ל של בורסה אמריקאית קטנה לאופציות שמשרדיה בשיקגו, שהציע לסחור באופציות על מערכת הבחירות שניהלו באותה עת הנשיא ברק אובמה ויריבו הרפובליקני מיט רומני. ההצעה הועלתה ספק ברצינות ספק בצחוק, כמחאה על הבטחות הסרק והסיסמאות המופרכות שפיזרו המועמדים, והיחס כבד הראש שקיבלו חלק מהאמירות האלה מהתקשורת והציבור.
ממילא לא הייתה להצעה סיכוי של ממש לקבל את אישור הרשויות המפקחות על המסחר בבורסות הנגזרים, אבל המנכ"ל, שאינו נוטה לחשיפה תקשורתית, זכה לכותרות משועשעות בעיתונות הפיננסית ובאתרי אינטרנט שעסקו בזוטות שבשולי מערכת הבחירות. למרות שלא אמר זאת במפורש, אנשים שדיברו איתו מעידים שהוא התרעם בעיקר על הבטחות הבחירות של רומני.
המנכ"ל היצירתי הזה הוא יוסי ביינארט, יליד ירושלים, העוסק בימים אלה בסידורי השיבה לישראל, לאחר שנבחר בשבוע שעבר למנכ"ל הבא של הבורסה של תל אביב. בתקשורת הישראלית לא היו כל אזכורים שלו עד ששמו עלה ברשימה המצומצמת של המועמדים לתפקיד הבכיר והמתגמל. אין פלא: בשנותיו הרבות בארה"ב ובאנגליה ניתק ביינארט (57) כמעט כל קשר מקצועי עם ישראל.
הוא נולד ב-1956, אחד מארבעה ילדים. בורגנות ירושלמית טיפוסית: אביו, חיים ביינארט, היה היסטוריון ופרופסור באוניברסיטה, האם עקרת בית. המשפחה התגוררה ברחוב אבן עזרא ברחביה, ביינרט למד בגימנסיה העברית – מוסד חינוכי מפואר שרבים מתלמידיו היו בני האליטה הירושלמית. בוגרי הגימנסיה היו לבכירי ממשל, שופטים, קצינים בכירים ואנשי אקדמיה, אבל לא ידוע על כלכלנים דגולים או אנשי שוק ההון שיצאו מהמוסד החינוכי. ארבע שנים מעל ביינארט למד אמיר הלוי, היום שותף בכיר במשרד עורכי דין גדול. ארבע שנים מתחתיו למד בגימנסיה דוד תדמור, לשעבר הממונה על ההגבלים העסקיים.
בתום הלימודים, ב-1974, התגייס ביינארט לחיל השריון. בקיץ ההוא היה קשה לשריון לגייס טירונים: הפסקת האש שלאחר מלחמת יום הכיפורים נראתה שברירית, ורבים דיברו על "הסיבוב הבא". מחצית מ-2,685 חללי המלחמה הוא אנשי שריון, רבים מהם נלכדו בטנקים בוערים. בקרב הנוער רווחו סיפורים על מתגייסים שנאזקו והועלו בכוח לאוטובוס שהוביל אותם לבסיס טירוני השריון ברפיח. ביינארט בחר בשריון מרצונו ולא הצטער: את שירותו בחיל סיים רק ב-1983, כשהוא מפקד גדוד בדרגת סגן אלוף.
לאחר הצבא פנה ביינארט ללימודי מחשבים באוניברסיטה העברית וזמן קצר לאחר תום הלימודים עזב לארה"ב. הקריירה שלו הייתה מפותלת משהו, ובמהלכה פיתח מומחיות בתחום התשתיות הטכנולוגיות של מערכות המסחר בשוקי ההון. העבודה הראשונה שלו כאיש מחשבים הייתה בחברת "טריידנט" והוא נטש אותה לאחר שנה, ב-1988. משם עבר לזירת מסחר מקוונת בחברת השיווק למוצרי צריכה "פורטרו".
לאחר שנה בה שימש כמנהל הטכנולוגי של החברה הוא מונה למנהל הטכנולוגיה בחברת הברוקרים ITG, חברה קטנה במונחים אמריקאים שמניותיה נסחרות בבורסה. משם עבר לניהול ShieldIP, חברה העוסקת בהגנת זכויות קניין על יצרני תוכנה ומוסיקה. הפטנט עליו מתבססת המערכת של החברה רשום ע"ש ביינארט, מיכאל רבין ודניס שאשא.
התפקיד שהזניק את ביינארט לקריירה הנוכחית היה בחברת IG שמרכזה בבריטניה. הוא מונה למנהל הטכנולוגי של החברה, העוסקת במסחר בינלאומי בניירות ערך נגזרים, כגון אופציות וחוזים עתידיים על סחורות ניירות ערך ומדדים. זוהי חברת ענק הנסחרת בבורסה של לונדון על פי שווי של כ-2.2 מיליארד ליש"ט. התפקיד חייב את ביינארט להעתיק את מגוריו ללונדון, אבל לא לזמן רב.
ב-2007 רכשה החברה בורסת נגזרים קטנה בארה"ב בהשקעה של כ-6 מיליון דולר. ביינארט מונה לנהל את הבורסה, ששינתה תחת הבעלים החדשים את שמה מהדג'סטריט ל-NADEX והתמחתה במסחר באופציות בינאריות: במסגרת העסקה מהמר המשקיע על מדד מסוים בסכום קבוע. אם ההימור זוכה, המשקיע מקבל סכום שנקבע מראש, ובמקרה ההפוך הוא מפסיד את הסכום הקבוע. שתי האפשרויות הקבועות מראש מקנות לאופציות את שמן: אופציות בינאריות.
בשונה מבורסות נגזרים אחרות הפועלות בארה"ב, מוגבל ההפסד או הרווח המרבי בעסקה לסכום קבוע מראש, ולכן רמות הסיכון בהשקעות ב-NADEX נמוכות יחסית לבורסות נגזרים אחרות. המסחר בNADEX- ישיר וקמעונאי: הוא מתנהל בין המשקיעים לבין עצמם, ללא ברוקרים, כאשר הבורסה עצמה מרוויחה מעמלות בלבד ואינה משתתפת בהימורים מול המשקיעים. בשונה ממרבית המתחרים בענף נתונה ה-NADEX לפיקוח הרשות הפדראלית לפיקוח על מסחר בסחורות עתידיות.
NADEX אינה מפרסמת דוחות על היקף פעילותה, ולכן קשה להעריך את הישגיו של ביינארט בניהולה. בשוק ההון אומרים שהוא פיתח מאוד את מערכות המסחר, פיתח מוצרים חדשים והגדיל את מחזורי המסחר בשיעור ניכר.
לאורך השנים הרבות בחו"ל הקפיד ביינארט לבקר בישראל לפחות פעם בשנה. הוא תחזק קשרים, ויצר חדשים דרך ארגונים התנדבותיים בהם הוא חבר עד היום. אחד הבולטים בארגונים אלה הוא הקרן החדשה לישראל – גוף המקדם ויוזם פרויקטים לקידום צדק וחברתי ושוויון בחברה הישראלית וביחסים עם הפלסטינים. ביינארט תורם לארגון ואף משמש דירקטור בהנהלת הקרן.
ביינארט חבר גם בארגון IVN, שחבריו, אנשי היי-טק בכירים, מקדמים את הפיתוח הטכנולוגי בישראל, תומכים ביזמים ומשמשים בהתנדבות כמנטורים ליזמי הייטק צעירים. עם הפעילים הבולטים בארגון נמנים אנשי ההיי-טק אריק בן חמו, שלמה דוברת ויו"ר נייס לשעבר בני לוין.
בארגון נוסף בו חבר ביינארט, Jdoco, הוא מיישם את תחביבו העיקרי – צילום. מדי שנה הוא יוצא עם חבורת צלמים, ישראלים ברובם, למסעות צילום בקהילות יהודיות ברחבי העולם. מנהיג החבורה הוא ידידו בני לוין.
רבים בשוק ההון מחכים כעת לראות מי ייבחר ליו"ר הבורסה, ומה תהיה מערכת היחסים שלו עם ביינארט, המסווג כבר כעת כמנהל דומיננטי ודעתן | צילום: אהוד כהנים
הקשר הישראלי של ביינארט מחזיר אותו כעת לישראל. היה זה ידידו, עו"ד אמיר הלוי, שהציע לנציגת בנק לאומי בדירקטוריון הבורסה להגיש את מועמדותו של ביינארט. "מומחה לשוק ההון, איש אינטליגנטי ורחב אופקים, אדם שאפשר לדבר איתו כמעט על כל נושא שבעולם", אומרים עליו חבריו בהתלהבות. יו"ר רשות ני"ע, שמואל האוזר, שיזם את חילופי המנהלים בבורסה, שמע והתלהב.
האוזר מאמין גדול בפיתוח זירות מסחר חדשות בבורסה ושכלול המסחר הממוחשב. זהו בדיוק תחום ההתמחות של ביינארט. גם אסתר לבנון, המנכ"לית שאותה יחליף ביינארט, הייתה אשת מחשבים שהתקדמה בזכות הצלחתה בפיתוח זירות המסחר הממוחשבות של הבורסה.
אבל הנהלת הבורסה הקודמת לקתה בתחום שבו יהיה גם על ביינארט להוכיח את עצמו: תחום השיווק ויחסי הציבור. ביינארט מנותק משוק ההון המקומי, וגם היכרותו עם השוק האמריקאי מוגבלת ככל הנראה לתחומים מסוימים שאינם נוגעים כמעט לישראל. רבים בשוק ההון מחכים כעת לראות מי ייבחר ליו"ר הבורסה, ומה תהיה מערכת היחסים שלו עם ביינארט, המסווג כבר כעת כמנהל דומיננטי ודעתן.
נגד הזרם
אין עיתונאי שלא אוהב סיפורים על יוזמות ממשלתיות שנתקעו. קל מאוד למצוא סיפורים כאלה: סוד גלוי הוא שמרבית החלטות הממשלה נשארות על הנייר, וחלק גדול מהניסיונות להוציא אותן לפועל נתקע מסיבה זו או אחרת. אבל שווה לעקוב לפחות אחר שתיים מהיוזמות החדשות של משרד האוצר ומשרד ראש הממשלה, מפני שגם אם הן ייכשלו, הן ייזכרו כניסיון נאיבי ומעורר כבוד לשנות את הממשלה מיסודה.
היוזמה החשובה ביותר היא ההחלטה של המנהל החדש של רשות החברות להפסיק את שיטת המינויים הפוליטיים לדירקטוריונים בחברות הממשלתיות.
מועצות המנהלים של החברות הממשלתיות משמשים מאז ומתמיד כמסלקה של תשלומים פוליטיים: המינויים הם טובות הנאה, שערכן נאמד לא פעם במאות אלפי שקלים ואף במיליונים, שנותנים שרים לאנשים שעזרו להם בדרכם הפוליטית. הבכירים, הממונים על סמך קשרים, משרשרים את השיטה הלאה: הם ממנים מקורבים לתפקידי מפתח בחברה ובעת הצורך יורדים עד לתפקידים הזוטרים. הריקבון מתפשט לא רק אנכית אלא גם לצדדים, לפקידי מפתח במשרדים ממשלתיים ובשירות הציבורי כולו.
השיטה הצליחה כבר לנוון חלקים גדולים מהשירות הציבורי, לחסל את רשות השידור, למוטט חברות ענק כמו חברת חשמל והדואר, להרחיק מהשירות הציבורי אלפי עובדים טובים שיכלו להציל אותו מעצמו. יוגב מכריז מלחמת דוד בגוליית מול אינטרסים רבי עוצמה של פוליטיקאים ופקידים בכל הדרגים. אבל לא בטוח שיש בכיסו אפילו רוגטקה.
לפיד. "דירה להשכיר" | צילום: מרק ישראל סלם
היוזמה השנייה היא יוזמתו של שר האוצר יאיר לפיד להקים חברה ממשלתית להשכרת דירות, "דירה להשכיר". הניסיונות הנשנים לעודד ולפתח את ענף הדיור להשכרה כשלו, ורבים מזלזלים ביוזמה החדשה שקיבלה אישור חגיגי בישיבת הממשלה. גם אם יושלם המהלך והחברה תוקם, נראה שלא תהיה לה השפעה משמעותית על משבר הדיור, הממתין עדיין לטיפול שורש.
אבל מה שחשוב ביוזמה החדשה הוא ההכרה שעל הממשלה לפעול ישירות כדי לשנות את המצב הקשה, ואין לסמוך על "כוחות השוק" ו"הגברת היצע הקרקעות" כדי לפתור את המשבר העמוק, שנוצר כתוצאה מכשל ניהולי מתמשך של משרד האוצר. הפתרון האמיתי יגיע כאשר אנשי האוצר יגיעו למסקנה שעל המדינה להתערב ישירות ובעוצמה רבה יותר בשוק המרכזי, של הדירות למכירה.
|
