|
אם הצלחה משמעותה להימנע מעודף היצעים מאיים נוסף ומחיזוק הגירעון התקציבי של אופ"ק, אז הרחבת קיצוצי הייצור בתשעה חודשים נוספים, עד למרץ 2018, הוא ניצחונו של הפרגמטיזם בכינוסו של הארגון בשבוע שעבר. אבל מחיר נפט יציב יותר, כמו זה שאנו מצפים לראות כעת, יכול רק לחזק עוד יותר את תעשיית הנפט האמריקאית המתעוררת ממילא; זו נמצאת גם כך על המסלול למלא תוך שנה את החלל שייווצר בעקבות החלטת אופ"ק לקצץ את תפוקתו במיליון חביות ליום. שלושה ממדים מרכזיים בולטים במיוחד בהחלטה הזו.
ראשית, ההארכה היא איתות לשוק שאופ"ק מתכוונת להמשיך ולתמוך ברמת המחירים, על חשבון נתח השוק שלה, לפחות בזמן הקרוב. מחויבותה של אופ"ק לקיצוצים בייצור כפי שבוטאה בנובמבר האחרון נותרה איתנה גם באפריל, והפתיעה את הספקנים. מדינות ה-GCC (מועצת שיתוף הפעולה של המפרץ), בהובלת ערב הסעודית, הלכו אפילו צעד נוסף מעבר לצייתנות; יתר מדינות אופ"ק ורוסיה מילאו גם הן את תפקידן. הפרס של כולן היה מחיר ממוצע לחבית ברנט שעד כה ב-2017 הוא גבוה ב-10 דולר בהשוואה למחיר הממוצע מהשנה שעברה (43 דולר לחבית), שנה שבה היה השוק פתוח לכולם. ערב הסעודית לבדה הרוויחה מכך יותר מ-7 מיליארד דולר.
שנית, השוק ממשיך לכיוון של איזון מחדש – אם כי כמו חולה בתקופת החלמה, בקצב מהוסס ובתמיכת יד מסייעת יציבה. השקפתנו מאז ינואר הייתה שהקיצוצים יורחבו עד לסוף 2017. הגידול בביקוש עולה על הגידול בהיצע בכ-1.1 מיליון חביות ליום במשך כל השנה. נסיגה חומרית מתמשכת במלאי הנפט בין הרבעונים השני והרביעי של 2017 תבנה מחדש את הביטחון של השוק ותתמוך בהתבססות מחיר הברנט הממוצע ל-2017 סביב 55 דולר לחבית.
בעיות רבות מאיימות להתרחש אם לא יחול מפנה ברבעון הראשון של 2018, ככל שיתהפכו היוצרות בשוק הנפט. אל מיליון החביות ליום שיחזרו אל השוק מכיוון אופ"ק, לצד 0.3 מיליון החביות ביום מרוסיה, יצטרפו גם 1.1 מיליון חביות נוספות ליום מצד יצרניות חדשות מחוץ לאופ"ק, שמקורן בעיקר מארצות הברית ומסטארט-אפים בברזיל ובקנדה. הגידול בהיצע העולמי יעלה על הגידול בביקוש בכ-1.1 מיליון חביות ליום, ההפך הגמור מהמגמה שמאפיינת ותאפיין את 2017, מה שיבטל את המיתון במלאי הנפט העולמי – חזרה לנקודת ההתחלה. הארכת הקיצוצים בייצור גם אל תוך הרבעון הראשון של 2018 היא תחילתה של התמודדות עם האתגר הרציני הזה.
מחירי הנפט ממשיכים להניע את העולם, ואופ"ק ממשיכה להניע אותם | צילום: Fotolia
נקודה שלישית היא שההיפוך הזה של אופ"ק במשך תשעה חודשים יתמוך במחירי הנפט גם בשנת 2018. ניתוח שערכנו לפני פגישת אופ"ק ב-25 למאי הציע שיחול שינוי של יותר מ-20 דולר במחיר חבית ברנט, בהינתן ההחלטה שתתקבל בפגישה. מצד אחד, היו מי שסברו כי המחירים יצנחו בחזרה לכיוון רף 40 הדולרים לחבית, אם הקיצוצים בייצור יסתיימו לקראת יוני, ויטביעו את השוק בעודף היצע. מן העבר השני, הארכת הקיצוצים עד לקראת סוף 2018 יכולה הייתה להוביל למחיר ממוצע לחבית ברנט שינוע סביב 63 דולר בשנה הבאה.
התוצאה שהושגה בכינוס היא מעיין דרך האמצע: היא תקל על אופ"ק ב-2018 עם הנושא של עודף היצע מסוכן. לפי המשתמע מההחלטה, גודל המלאי שייבנה ברבעון הראשון של 2018 יהיה כמחצית מהמלאי שהערכנו בתחילה שייאגר.
אנו מעלים את תחזית המחיר שלנו ל-2018 לכ-57 דולר לחבית ברנט מתמחור קודם של 50 דולר. הארכת הקיצוצים אל תוך הרבעון הפותח של השנה הבאה מרמזת על גישה של "נחכה ונראה" מצד אופ"ק, המובלת על ידי סעודיה ומדינות ה-GCC; ועל כך ש'פתיחה מחדש של הברז' באפריל 2018 לא תהיה בהכרח מרכיב מרכזי בתכנית שלהם. גם הנפקה בבורסה של חברת הנפט הרשמית של סעודיה, Saudi Aramco, מתוכננת לשנה הבאה.
אז האם הכל טוב מבחינת אופ"ק? עד לרמה מסוימת. היא אומנם יכולה לנשום יותר בקלות כעת, משנמנעה מ'תאונת דרכים' פוטנציאלית ב-2018. מחירי נפט גבוהים בכמה דולרים ממה שהם היו יכולים להיות אילולא נקטה אופ"ק באמצעים שנקטה, יכולים לחזק את המצב הפיסקלי של מדינות הארגון ברבעונים הקרובים, מצב שנמתח כבר חמורות.
מנגד, המחירים לא יהיו גבוהים מספיק כדי לעודד השקעות בפרויקטים קונבנציונאליים חדשים בענף – תחום שנמצא בשפל מאז 2014. מפעילי המתקנים עדיין צריכים לקצץ בעבודתם כדי להפחית את העלויות, ובמחיר נפט נמוך מ-60 דולר לחבית (נקודת שווי המשקל של הכדאיות) עליהם גם יהיה להצדיק השקעות חדשות ברוב הפרויקטים שטרם התקבלה לגביהם החלטת השקעה סופית (pre-FID). קידוח במים עמוקים גם הוא תחום מסובך מבחינה מסחרית במציאות הזו.
בניגוד חריף, מפעילי מתקני הפקת הנפט האמריקאים הוסיפו כעת ביטחון למי שישקיע בהם במחזורים קצרים. למרות אי היציבות של המחירים, למדינות אמריקה היבשתיות (ללא אלסקה והוואי) מיוחסת עלייה בכמות האסדות, שנמשכת כבר שנה כמעט ולא פספסה פעימה אחת בחודשים האחרונים. כעת הרוח הזו עתידה רק להתחזק לקראת 2018; כשעוד אסדות צפויות להיפרס באזור האגן הפרמיני (מערב טקסס ודרום-מזרח ניו מקסיקו) ואגני מפתח נוספים.
לארצות הברית יש תעשיית ייצור נפט שצומחת בקצב מהיר ותגדיל את תפוקתה במיליון חביות ליום עד סוף 2018 – בדיוק הכמות שאופ"ק עצמה מוציאה מהשוק. התחזיות הללו הולכות רק לכיוון אחד: פצלי השמן האמריקאים יאכלו את ארוחת הצהריים של אופ"ק.
הכותב הינו אנליסט ראשי ויו"ר חברת המחקר והייעוץ Wood Mackenzie, המתמחה בתחומי האנרגיה, כימיקלים, דלקים מתחדשים, מתכות, מחצבים ומכרות.
|
