Forbes Israel Logo

בין אדם למקום

משרד החקלאות הפיץ לאחרונה הודעה נחושה: חקירה נפתחה נגד בית מטבחיים חיפה, ראשי בית המטבחיים יוזמנו לשימוע, ובינתיים פעילות השחיטה במקום הופסקה. ככה אנחנו רוצים את הרגולטורים שלנו: תקיפים, אפקטיביים, מגיבים מהר. משדרים תחושה – אפילו בתחום אכזרי כמו תעשיית הבשר – שיש דין ויש דיין.

כל זה אולי היה נכון, אם ההודעה של משרד החקלאות היתה תוצאה של פעולת פיקוח ואכיפה יזומה של אנשיו. אלא שזה לא המקרה: המשרד, בפעם המי יודע כמה, נאלץ להגיב לצילומים קשים שפורסמו בתקשורת, הפעם בחדשות 2, שבהם נראו עובדים בבית המטבחיים השלישי בגודלו בישראל מתעללים בעגלים ועוברים, לכאורה, על שורה של חוקים.

זה כבר הפך לטקס קבוע בשנים האחרונות: התחקירנים החרוצים והאמיצים של עמותת אנונימוס חודרים למרכזי העצבים של תעשיית הבשר בישראל – דבאח, "אדום אדום" של תנובה, בית מטבחיים חיפה – וחוזרים משם עם עדויות מזעזעות על היחס לבעלי החיים. משרד החקלאות, בתגובה, נאלץ לרדוף אחרי האירועים ולהעמיד פנים שהוא עושה משהו. הצעדים שהוא נוקט הם עד כדי כך יעילים, שכעבור מספר חודשים נחשפות תמונות חדשות שמעידות שהכל, בעצם, נשאר אותו דבר.

נתוני הזיהום מספרים את כל הסיפור | צילום: shutterstock

אין מילה לתאר את זה חוץ מחרפה. במדינה מתוקנת עמותות וארגוני החברה האזרחית מנסים לדחוף ולדרבן את המשרדים הממשלתיים לעשות את עבודתם, והתקשורת חושפת מדי פעם מחדלים. כאן היוצרות התהפכו לחלוטין: עמותה רזה ודלת תקציב מחליפה למעשה את הממשלה ומבצעת במקומה את עבודת הפיקוח בשטח. מתי בפעם האחרונה נסגר בית מטבחיים אחרי שמשרד החקלאות תפס אותו בקלקלתו? מדוע פעם אחר פעם המשרד נאלץ לראות בטלוויזיה מה קורה מתחת לאפו בתחום הרגיש שהוא מופקד עליו?

בהשאלה מתחום אחר, דמיינו שעמותה שעוסקת בבריאות היתה חושפת שוב ושוב שרופאים מתעללים בחולים בחדרי מיון. אחרי הפעם השנייה, מותר לקוות, משרד הבריאות היה מבין את הרמז ועושה מעשה בטרם תגיע החשיפה המביכה הבאה. אבל במשרד החקלאות לא לומדים את הלקח. אולי כדאי להעביר את תקציב משרד החקלאות לעמותות כמו אנונימוס – הן כנראה היו עושות בו שימוש הרבה יותר יעיל.

יתנקו שערי שמיים

כמדי שנה, גם בתשע"ח פרסם המשרד להגנת הסביבה בבוקר שלאחר יום כיפור את נתוני זיהום האוויר, כפי שנרשמו בתחנות הניטור שממוקמות בערים הגדולות. הנתונים חד משמעיים וגם המסר: אין תחבורה – אין זיהום אוויר (רוב מתקני התעשייה הכבדה ממשיכים לעבוד גם ביום כיפור).

בשדרות העצמאות בחיפה ריכוז תחמוצות החנקן ירד מ-87.7 חלקים לביליון ביום שלפני כיפור, ל-1.8 בכיפור עצמו. כמעט איפוס של זיהום האוויר. ברחוב אלנבי המעושן בתל אביב – ירידה מ-121.5 חלקים לביליון, ל-2.6 בלבד; באזור התעשייה באשדוד – מ-54.3 ל-9.3 וכן הלאה.

הנתונים, והמשרד שמפיץ אותם, אומרים בעצם לציבור שהתחושה שלו, שלפיה זיהום האוויר (שהורג כ-2,500 ישראלים בשנה, על פי נתוני ארגון הבריאות העולמי) הוא מפגע שהמפעלים הכימיים אחראים עליו בלעדית, רחוקה מאוד מהמציאות. הארובה הפרטית שממוקמת בקצה המכונית של כל אחד מאיתנו – האגזוז – לא פולטת אוויר שושנים, וההשפעה המצטברת שלה על הסביבה ועל הבריאות עולה בהרבה על זו של התאגידים ובעלי ההון המושמצים. יש בכך לא מעט אמת, בעיקר בערים שבהן ממילא אין ריכוזים של תעשייה כבדה, כמו תל אביב וראשון לציון, אך בה בעת האמת הזו גם חוזרת כבומרנג אל המשרד ואל השר להגנת הסביבה.

לאור הנתונים מתבקש לשאול: מה המשרד והשר זאב אלקין עושים כדי להפחית דרמטית את זיהום האוויר מתחבורה? פרויקטים, כמו חשמול אוטובוסים בחיפה או עידוד הציבור לרכוש רכבים ירוקים באמצעות מיסוי, הם מהלכים חשובים, אבל הם טיפה בים. רק מהלך אחד יכול לצמצם באמת את זיהום האוויר מתחבורה: מעבר מאסיבי של הישראלים מרכב פרטי למערכות הסעת המונים.

תחבורה ציבורית יעילה מתחילה בתכנון, וחלק גדול מתוכניות הבנייה שמקודמות ממש בימים אלה – בחסות המאבק הנואש להוריד את מחירי הדיור – מבשלות לנו אסון תכנוני ותחבורתי שיישאר איתנו עוד לפחות עשרות שנים. מדובר בשכונות פרברים, מחסני שינה למעמד הביניים, שכמעט בלתי אפשרי לתכנן להן תחבורה ציבורית טובה. משפחות שיגורו בהן ייאלצו להסתמך על שתיים ואפילו על שלוש מכוניות פרטיות. התוצאה הישירה – החמרה בפקקים; ובמקום שבו יש יותר פקקים, יש הרבה יותר זיהום אוויר.

ההכרעות לגבי תוכניות הבנייה הללו מתקבלות במוסדות התכנון. נציגי המשרד להגנת הסביבה יושבים בהם, ולזכותם ייאמר, שבמקרים רבים הם מתנגדים לתוכניות הקטסטרופליות. אבל זה לא מספיק. קולו של השר לא נשמע. זאב אלקין מזדרז לעלות לשידור בכל פעם שנפגע כבודן של ההתנחלויות, כשנדרש מישהו לפרשן את היחסים הרגישים עם רוסיה וכמובן, בענייני ירושלים, שעליהם הוא אמון. גם על מכל האמוניה – וזה כבר מתוקף היותו השר להגנת הסביבה – הוא דיבר בחודשים האחרונים לא מעט.

אבל מתי שמעתם אותו מפעיל את מלוא כובד משקלו הפוליטי (ויש לו משקל), עולה על בריקדות או לפחות עולה לשידור, כדי לנהל מלחמת מאסף נגד עוד תוכנית מזעזעת לבנייה על שטחים פתוחים, שתייצר תועפות של זיהום אוויר בחצי המאה הקרובה?
העיקר שגם ביום הכיפורים של שנת 2040 המשרד להגנת הסביבה ידווח על זיהום אוויר אפסי, וכולם יאשימו את התחבורה. כי מסורת זו מסורת.

הכותב הוא מגיש התוכנית "יהיה בסדר" בגלי צה"ל

הרשמה לניוזלטר

באותו נושא

הרשמה לניוזלטר

מעוניינים להישאר מעודכנים? הרשמו לרשימת הדיוור שלנו.

דילוג לתוכן