בסרט הזה כבר היינו? ברקסיט ועליית הלאומנות ברחבי העולם

בתחילת אפריל שיתפתי בלוג בו חלקתי את מחשבותיי בנוגע לגל הלאומנות הצובר כיום מומנטום ברחבי העולם. מאז פרסום הבלוג הספיקה מפלגת ימין קיצונית וקשוחה לזכות במושבים בפרלמנט הקפריסאי; המועמד לנשיאות מטעם ״מפלגת החירות האוסטרית״ זכה ב-49.7% מהקולות והובס בבחירות רק בדוחק; ״החזית הלאומית״ בצרפת מונעת על ידי כוחות מחודשים ומקדמת עקרון של ״עדיפות לאומית״; וירג׳יניה ראגי, מועמדת ״תנועת חמשת הכוכבים״ האיטלקית, הנוקטת בקו אנטי-ממסדי, מונתה לראשות העיר הרומא עם כשני שליש מקולות הבוחרים; ורק בשבוע האחרון הצביעו אזרחי בריטניה על הפרדות מן האיחוד האירופי, כשההחלטה גוררת מתח בשוווקים הפיננסיים הגלובליים ותהיות בנוגע למדינות אירופיות אחרות, העשויות ללכת בעקבותיה של בריטניה ולהוציא אל הפועל מהלך דומה.

השלכותיו ארוכות הטווח של הברקסיט על כלכלת העולם ועל שיתוף הפעולה הפוליטי הן דבר שיתבהר רק עם חלוף הזמן. ואולם, כוחות הבידול והלאומנות הפוטנציאליים הצוברים תנופה בארצות אחרות (כולל בארה״ב) עלולים כעת להיות מדאיגים יותר. אני מנצל את ההזדמנות לפרסם שוב את הבלוג המקורי שלי בנושא, שכעת רלוונטי יותר מתמיד. אינני מציע תשובות נכונות או שגויות. תקוותי היא שכשאר יעכל העולם את חשיבותה של ההחלטה הבריטית, יבחנו תחת עדשת המיקרוסקופ האספקטים השליליים והחיוביים של הלאומנות. בסביבת ההייטק של ימינו, בידוד איננו מעשי או יישומי. עולמנו זקוק כיום לפתרונות כלכליים בטוחים ומחושבים לאתגרים הניצבים בפניו.

הברקסיט עשוי להעניק רוח גבית לתנועות לאומניות | צילום: fotolia

לאומנות: שובו של חלום הבלהות (הבלוג הקודם)

לפני יותר ממאה שנה הזכיר לנו הפילוסוף ג׳ורג׳ סנטיאנה ש״מי שאינו זוכר את עברו נידון לחיותו מחדש״, ואולם גם היום מילותיו הולמות במדויק את רוח התקופה. במהלך מסעותיי בעולם בשלושת העשורים האחרונים טרדה את מנוחתי עליית הלאומנות ברחבי העולם. עם סיום מלחמת העולם השניה היתה המטרה הגלובלית ליצור מבנים פוליטיים וכלכליים ולעצב בריתות כדוגמת האו״ם, האיחוד האירופי, קרן המטבע הבינלאומית, ארגון הסחר העולמי והסכם הסחר החופשי של צפון אמריקה. באופן זה קיווה העולם להביא על עצמו שלום ושגשוג.

במובנים רבים, המאמצים הללו צלחו. כיום להרבה יותר אנשים יש את האפשרות לטייל אל מחוץ למולדתם, השקעות בינלאומיות הביאו לעלייה משמעותית בתנאי החיים של תושבי מדינות עניות, מבנים פוליטיים כמו האיחוד האירופי הובילו ליצירת שווקים חדשים ורבי עוצמה למסחר גלובלי, והתקשורת המודרנית חוצה גבולות תוך ננו-שניות, ובכך מקרבת בין כל חלקי העולם יותר מאי פעם.

הלאומנות מלכדת את העם, אך גם נוטה למצוא שעירים לעזאזל | צילום: fotolia

ואולם, הישגים כאלה מגיעים עם תג מחיר לצידם, ביניהם עלייתה המחודשת של הלאומנות ברחבי העולם, וזאת כתוצאה מחסרונותיו של תהליך הגלובליזציה. הלאומנות היא כוח עוצמתי: היא הדבק המחבר את בני העם זה לזה, בעיקר בזמנים רווי אתגרים; היא חוגגת את תרבותה של המדינה, את ההיסטוריה שלה ואת דתה; והיא מחדירה גאווה לאומית ותחושת חוסן, אשר לעיתים יוצרת שעירים לעזאזל, אמיתיים או מדומיינים.

לדוגמא, האמונה הרווחת כיום בארה״ב לפיה סין אחראית לאובדן מרבית המשרות ש״נגזלו״ מארה״ב מאז שנת 2000 הינה שגויה. על פי המכון הגלובלי מקינזי, רק כ-700,000 משרות יצור אמריקאיות מתוך כ-6 מיליון אבדו לטובת סין בעשור הראשון של המילניום הנוכחי. השאר נעלמו כתוצאה מהירידה בביקוש הצרכני לאחר המשבר הכלכלי הגלובלי של 2008, כמו גם בעטיים של הפיתוחים הטכנולוגיים, אשר הפכו משרות רבות לבלתי נחוצות.

הלאומנות עולה, הלהבות מתגברות, והברקסיט, כך נראה, רק יוסיף שמן למדורה הזו.