| בחודש האחרון אירופה לא מפסיקה לדאוג מה יקרה אם רוסיה תחליט לסגור את הברז על אספקת הגז שלה, ויוון החליטה שזהו הזמן לקדם ספק גז חדש לאיחוד האירופי. השבוע, שר האנרגיה של יוון שיגר הצעה בינלאומית לפרויקט להנחת קו צנרת, שיעביר כ-8 מיליארד מטרים מעוקבים של גז לאירופה. מאיפה? משדות הגז של ישראל וקפריסין. לפי הפרסום ברויטרס, הפרויקט יקשר בין מאגר "לוויתן" הישראלי לאירופה, דרך יוון באמצעות הצנרת של IGI-Poseidon, הפרויקט של האיחוד האירופי לשיתוף פעולה בנושא הגז. עבורנו, אם תבשיל ההצעה, יהא זה היצוא הרחוק ביותר שתדע ישראל. ועבור יוון – זה יאפשר לה לשחק תפקיד מרכזי בנושא האנרגיה באיחוד.
במהלך שלושת השנים האחרונות, ניסו באתונה לקדם מאמצים ולקחת חלק במירוץ האנרגטי של המזרח התיכון, גם כנקודת מעבר פוטנציאלית לגז קפריסאי וישראלי, וגם כיצרנית. לצערה של יוון, ולמרות שבוצעו מחקרים שהצביעו על סיכוי לגז טבעי סמוך לחופי כרתים, הרעיון לא הבשיל ונישאר בגדר רטוריקה פוליטית בלבד. רעיון ההעברה לעומת זאת, במיוחד אחרי השבוע האחרון, נראה דווקא בעל פוטנציאל, ועשוי להיות הפתרון המושלם, גם אם יקח כמה שנים להשלימו.
מפתח הגיוון של אירופה?
קו הצינורות המדובר ייצור קשר ישיר בין מצבורי הגז בחופי המזרח התיכון לבין השוק האירופי, המשווע לגיוון ספקי האנרגיה שלו – מטרה שהפכה מרכזית במיוחד עבור האיחוד מאז 2009. אז הבינו את הבעייתיות באירופה, כאשר וסיה עצרה את יצוא הגז שלה לאוקראינה דווקא בחודשי החורף, מה שהוביל למחסורים בכל מזרח היבשת.
בשנים שחלפו מאז, אירופה הציבה לעצמה מטרה לכונן אופציות יבוא חדשות, להגדיל את אפשרויות הייצור המקומיות, לעודד שימוש באנרגיות מתחדשות – הכל כדי להקטין את התלות בשירותי הרוסים. למרות שהצליחו במשימה באופן חלקי, המאמצים הללו סבלו מלא מעט עיכובים, כולל קיצוץ התמיכה הכספית לאנרגיות המתחדשות והמתיחות במדינות היצאניות של צפון אפריקה כמו לוב ואלג'יריה. השבוע עלה הנושא שוב לסדר היום כאשר המתח בין רוסיה לאוקראינה גבר, והבליט שוב, בצורה לא מחמיאה, את התלות של אירופה בגז הרוסי.
אחת הבעיות המרכזיות היא מימון קילומטרים רבים של צינורות בעומק רב | צילום: shutterstock
הצינור המדובר, שיאפשר לאירופים להיות קצת יותר קרובים אלינו, קיבל אישור עקרוני ממועצת אירופה, כאשר נבחר לאחד מהפרויקטים שברצונם לקדם. מאז התקבלה ההחלטה, נפרטה התוכנית ל-248 מיני פרויקטים בכל האיחוד האירופי שיקבלו תמיכה מהמועצה בסכום כולל של 8.13 מיליארד דולר.
אולם, למרות התמיכה הרחבה והדחיפות העולה בשל המצב הנוכחי מול רוסיה, עדיין ישנם אתגרים שלא כה פשוט להתגבר עליהם: ראשית, הצינור התת-ימי עשוי לגלוש לאיזורי מריבה בין יוון וטורקיה. טורקיה, שממילא מתוסכלת מהתקדמותה של קפריסין למציאה והפקה של גז טבעי, עשויה לטרפד את המהלך או לפחות לדרוש לא מעט כדי לאשרו, במיוחד אם יכלול הפרויקט גם שינוע בשטח המדינה.
השיחות האחרונות על האיחוד מחדש של האי קפריסין, בין צידו הדרומי הקפריסאי לצפוני הטורקי, הפיחו תקווה להגעה לשיתוף פעולה בנושא הגז, אולם סיום מהיר של הסכסוך בין 40 השנה עשוי להתברר כחלום רחוק.
תוכנית רכישת הגז מישראל וקפריסין, המובלת על ידי יוון, עשויה גם לעמוד מול אתגר נוסף בכל הנוגע למימון. למרות שהמועצה האירופית יכולה לסייע לפחות בחלק מהסכום, גם יתר הכספים צריכים לבוא מאנשהו, ומדובר בהרבה מאוד כסף בהתחשב בעומקו ואורכו של הקו. גם יוון וגם קפריסין נפגעו קשה מהמשבר של 2008 ובשנים שלאחריו. במקרה של יוון, שכעת נכנסת לשנת המיתון השישית שלה, רתימת שותפים משקיעים לא תהיה פשוטה, על סף הבלתי אפשרית ללא תמיכה משמעותית מאירופה.
ומה באשר לישראל? יצוא גז כחול-לבן לאירופה משמעו חיזוק הקשר עם היבשת, בימים שבהם נשמעים יותר ויותר קולות הקוראים לחרם והתרחקות.
|
|
