הבעיה הגדולה של סין: הזדקנות החברה היא סכנה אמיתית לעתידה

השורה התחתונה ברורה: סין צריכה עוד צעירים שיעבדו וישלמו מס בכדי שהמדינה תוכל להמשיך ולדאוג לאזרחיה. אך בשביל להגיע כך, צרכה סין אחד מהשניים: או לאפשר הגירה או לבחון מחדש את מדיניות "ילד אחד".

במדינה בה חיים כ-1.4 מיליארד בני אדם, מדיניות "ילד אחד" הייתה הדרך לבלום את הגידול באוכלוסייה ולהקל את הלחץ על משאבים טבעיים. אבל כיום, כשאין מספיק צעירים והמדינה לא מצליחה לטפל באוכלוסיה המזדקנת, נקודת הלחץ גדולה ואולי גידול האוכלוסיה כבר לא הצרה הגדולה ביותר.

לקבלת כל העדכונים, הדירוגים והניתוחים – עשו לנו לייק בפייסבוק

"נכון לעכשיו, מספר הקשישים עומד על כרבע מהאוכלוסייה המקומית הרשומה, ואילו ילדים עד גיל 14 הם רק 8.6%", אמרה הואנג הונג, מנהל אוכלוסין שנחאי והוועדה לתכנון משפחה והוסיפה כי המחסור בילדים יפעל נגד התפתחותה של העיר.

רק 8.6% מהאוכלוסיה | צילום: רויטרס

שנחאי, בסוף ספטמבר, מנתה 23.7 מיליון, עם כ -14 מיליון תושבים רשומים 9.7 מהגרים מאזורים אחרים של סין. בשנת 2011, 3.5 מיליון תושבים רשומים היו מעל גיל 60, כש-2.3 מיליון מהם מעל גיל 65. כך גם הערכות הן שכל שנה מספר האנשים שמעל גיל 60 יעלה ב-200 אלף, כאשר כבר בשנת 2015 הם צפויים להיות כשליש מהעיר.

העיר עכשיו הוא חווה בייבי-בום, שהחל בשנת 2006, וצפוי להימשך עד 2017: 220 אלף תינוקות שייולדו השנה ישברו שיא ויהיו למספר הגבוה ביותר מאז שנת 2000. אך למרות המספר הגדל של ילודות, הוא עדיין אינו תואם את קצב ההזדקנות של החברה.

מדיניות "ילד אחד" הוכנסה לסין בשנת 1970. השינוי הדרמטי ביותר היה בעשור שבין 1970-1980, אז ירד שיעור הילודה מ-44 ל-1000 איש לכדי 18 ל-1000 איש. ומעבר לתשלומי המסים והדאגה לאוכלוסיות מזדקנות, שהם אכן נושאים כבדי משקל, הזדקנות החברה טומנת בחובה גם סכנה לפריון העבודה ולכושר הייצור, פגיעה שסין אינה יכולה להרשות לעצמה.