Forbes Israel Logo

הדוד סם: מיליארדר שמאחורי תוכנית היזמות של הבינתחומי

חמוש באחד מסימני ההיכר שלו – כובע בייסבול כתום, יושב סם זל על ספסל במרכז הבינתחומי בהרצליה. לא חולפת דקה וניגשים אליו סטודנטים חדשים ונרגשים בתכנית היוקרתית ליזמים שעל שמו, כדי ללחוץ את ידו. בין טקס השקת שדרה על שמו במרכז, לבין המשך לו"ז צפוף במיוחד של ביקורו בארץ, אנחנו נפגשים לראיון. בגיל 74, זל, המיליארדר היהודי אמריקאי שעשה את הונו בכוחות עצמו, תוך סיפור חיים יוצא דופן, יכול להביט בגאווה על היזמים הצעירים.

כאשר הוא נשאל על התפקיד שמשחקת היזמות בכלכלה העולמית בימינו, הוא צוחק ואומר "התשובה היא מה הכלכלה יכולה לעשות בלי יזמות". הוא ממשיך ומסביר ש"ליזמים יש את המנוע, הם מנסים ליצור חיים טובים וקלים יותר לכולם, תוך ניצול הטכנולוגיה. אם יש לך את הטכנולוגיה זה דבר אחד, אבל לנצל אותה זה כבר משהו אחר". זל סבור, שמה שקובע אם אדם יהפוך ליזם קשור בוודאי לשאלה "האם יש ברשותו הזדמנות". תוכנית כמו זו של הבינתחומי, "תזהה ותיצור הזדמנויות לאנשים שיש להם הכישורים האלה", הוא אומר.

לדברי זל, לפני שנים רבות הזהות של ישראל בעיני העולם התבססה על היותה פתרון יצירתי כתגובה לשואה ובית לעם היהודי. אז, לדבריו, "הסימפתיה היתה הדרך העיקרית עבור אנשים להעריך את מה שישראל היתה. היום ישראל המציאה מחדש את הנוסחה שלה ויש לה הרבה יותר כוח. היא עשתה זאת עם טכנולוגיה, זה כמו עמק הסיליקון. ההון האנושי הוא הכוח כאן".

זל, שמרבה לתרום למוסדות מחקר וחינוך ברחבי העולם, מרכז את השקעתו בארץ בתוכנית זל בלבד. הסיבה לכך, הוא מסביר, היא "שהכלכלה הישראלית היא קטנה בסטנדרטים של התרחבות scale up)), והתרחבות היא האתגר הכי גדול שכל אחד מתמודד איתו. אני מגיע ממקום שיש בו יכולת גדולה כזו, פעילות בקנה מידה רחב, ואני מנסה להימנע ממקומות שבהם יכולת ההתרחבות היא בלתי ניתנת להשגה".

זל. עשה את הונו מאפס | צילום: עדי כהן צדק

ההשקעה שלו בתוכנית נאמדת ביותר ממיליון דולר בשנה. במסגרתה, נבחרת קבוצה יזמים צעירים מצומצמת, אשר זוכים לפתח את הרעיונות העסקיים שלהם דרך סדנאות וסיוע מצד אנשים בולטים בתעשייה. במשך 15 שנות קיומה, בוגרי התוכנית הקימו 78 מיזמים וכמה מהם אף ביצעו אקזיטים מוצלחים, כמו חברת סרגלי הכלים וויביה שנמכרה לקונדואיט תמורת 45 מיליון דולר ב-2011. אך המטרה, מדגיש זל, היא לא להפוך את המשתתפים בתוכנית ליזמים, אלא "לפתוח בפניהם ספר. אני חושב שמה שאנחנו יוצרים זו קבוצת עלית של אנשים חושבים, או זה לפחות מה שאני מקווה שאנחנו יוצרים. וכפי שדיברתי על התרחבות – היא רלוונטית באותה מידה באקדמיה, יש 298 בוגרים כעת, ועוד 15 שנה יהיו 600-700. אני חושב שרק התחלנו. אנשי IDC (המרכז הבינתחומי) יצרו התמחות מאוד רצינית, ואני לא יכול להיות יותר נלהב וגאה. זה מה שנקרא לעשות שינוי".

לוקח לא מעט סיכונים

את הונו עשה זל בעיקר בעסקי הנדל"ן, ושוויו מוערך כיום ב-4.9 מיליארד דולר, כאשר הוא ניצב במקום ה-298 ברשימת המיליארדרים העולמית של פורבס. בינואר השנה הוא חתם על העסקה הגדולה ביותר שלו מאז 2012, ומכר יותר מ-23 אלף דירות (כ-20% מהפורטפוליו של חברת Equity Residential שברשותו), ל-Starwood Capital של ברי שטרנליכט. המכירה כללה נכסים פרבריים במערב ארה"ב, והיתה חלק מתוכנית ארוכת טווח לעבור לנכסים במרכזם של אזורים אורבניים, שמועדפים על ידי בני דור המילניום ואנשים בגמלאות.

זל ידוע כיזם נועז שלוקח לא מעט סיכונים. לא תמיד הם הסתיימו בהצלחה, כמו רכישת אימפריית המדיה טריביון ב-2007 (החולשת על עיתונים, אתרי אינטרנט ותחנות טלוויזיה רבות), בעבור 8.5 מיליארד דולר. החברה פשטה רגל שנה לאחר מכן. אמנם לצורך העסקה העביר זל רק 350 מיליון דולר מכספו, אך במשך זמן מה היא זכתה לכותרות נרחבות וביקורת על ליקוי ניהולי של אלו שעמדו בראש הקבוצה לאחר הרכישה. הסגנון העסקי שלו אף זיכה אותו בכינוי המפוקפק "הרוקד על הקברים", כמי שמזהה פוטנציאל ב"גוויות" ומקים עסקים על גביהן. זל מסרב להתרגש: "אני חושב שסיכון הוא חלק מהחיים של כולם, בכל יום ויום", הוא אומר.

זל במרכז הבינתחומי. "נלהב וגאה" | צילום: עדי כהן צדק

"לפחות במקרה שלי, כל הפוקוס בסיכון הוא על ה'דאון סייד'. הכל סביב החיסרון, מה הסיכון שאתה לוקח, האם אפשר לכמת אותו, ואם אפשר – האם תוכל להתמודד עם זה?". לדבריו, זו הדרך הטובה ביותר לנהל סיכונים. "אני מגדיר השקעה מוצלחת ככזו שהערכתי בה את הסיכונים בצורה מתאימה, לא בהכרח חשוב אם זה יעבוד או לא. לעשות את החלטות הסיכונים נכון, זה מה שמבדיל בין גברים לילדים".

לא בטוח שהאמירה הזו נכונה עבור זל עצמו, שניחן בחוש עסקי מפותח וכבר בגיל 12 החל לרכוש ולמכור מגזינים. יחד עם זאת, לדבריו, הוא לא חושב שאי פעם הבין שהוא יזם. "זיהיתי בשלב מוקדם שאני שונה. הדברים שהניעו אחרים לא בהכרח הניעו אותי, אז ידעתי שאני שונה, וככל שגדלתי, הפכתי לשונה יותר. אני חושב שכשמגדירים מהו יזם, רוב האנשים מדברים על מישהו שרואה את הבעיה, אבל יזם הוא מי שרואה את הפתרון, אפילו אם הוא לא נכון. זו יזמות. לא לראות רק את הערך, אלא גם את הפתרון". זה היה גם המסר שאותו העביר בדבריו אל הסטודנטים במהלך ביקורו: כולנו נמצאים בעולם מסיבה כלשהי, וגם אם אנחנו לא יודעים מהי בדיוק, האתגר שלנו הוא לפענח אותה.

תמיד הולך לראות: "זו הצורה שבה אני רוכש את הידע שלי"

על אף השגרה העמוסה, מפנה לעצמו זל זמן לקריאה של חמישה עיתונים ביום ושלושה מגזינים בשבוע. כך, לדבריו, הוא מצליח למצוא הזדמנויות מעניינות ששווה לבחון. "קראתי שלואי ויטון פתח חנות באולן בטור, בירת מונגוליה", הוא מספר כדי להבהיר את הנקודה. "אמרתי לעצמי 'מה לעזאזל אתה עושה?' ואז גיליתי שאולן בטור נחשבת מאוד 'פנסית'. הלכתי לשם, ראיתי שמונגוליה הולכת וצומחת, והבנתי מה הוא עשה. זו הצורה שבה אני רוכש את הידע שלי. אני תמיד הולך לראות". מלבד זאת, הוא מציין, היו לו בחיים שני מנטורים עיקריים שמהם למד: אבא שלו, שברח מפולין לארה"ב זמן קצר לפני תחילת מלחמת העולם השנייה והפך לסוחר מצליח, וג'יי פריצקר, מייסד רשת הייאט, שאותו הכיר בשלב מוקדם בחייו, "והיתה לו השפעה עצומה על הדרך שבה אני חושב ועושה עסקים".

האסטרטגיה שמנחה אותו היום היא פורטפוליו מגוון שמפוזר במקומות שונים בעולם. "תמיד היינו מעורבים בנדל"ן בעולם ונמשיך להיות, אבל אנחנו גם מעורבים בהרבה עסקים אחרים. כיום הרבה שחקני נדל"ן גדולים בארה"ב נפלו, ולכן אנחנו מתפזרים בעולם. יותר מכל דבר אחר, גילינו שהנחת היסוד בביצוע החלטות עסקיות טובות היא גיוון אמיתי בתעשייה. אין לנו נטייה מיוחדת לנדל"ן, יש לנו כישורים להבין את הריבית, את המניות בשוק ואת כל האתגרים, והשינויים האלה רלוונטיים בכל מקום".

ומי כמוהו יודע שיש לא מעט אתגרים כאלו. כאשר עיני העולם נשואות לתנודתיות בשווקים ולהחלטות הריבית של הפד האמריקאי, זל ביקר את בכירי הבנק בדצמבר האחרון, ואמר לבלומברג כי העלאת הריבית נעשתה באיחור של חצי שנה. באותו מעמד הוא אף הזהיר מפני מיתון השנה. מדובר בתקופה לא פשוטה לציבור האמריקאי, כאשר הבחירות לנשיאות ארה"ב בשיאן. אף שבבחירות הקודמות הוא תמך בפומבי במועמד הרפובליקאי מיט רומני, הפעם הוא מעדיף לא לקחת סיכון ולא מרחיב בנושא. "הבחירות לנשיאות ארה"ב מאתגרות אותי בוודאי כמו את כולם, אבל אני לא נכנס לעסקי הלוטו האלה". זה כנראה, כבר סיכון גדול מדי.

הרשמה לניוזלטר

באותו נושא

הרשמה לניוזלטר

מעוניינים להישאר מעודכנים? הרשמו לרשימת הדיוור שלנו.

דילוג לתוכן