הטור של אביב לביא: אסור שההחלטה על יצוא הגז תתקבל במחשכים

שר האנרגיה, סילבן שלום, עמל לפי ההודעות הרשמיות בימים אלה על מציאת פתרון מיטבי לסוגיית יצוא הגז. על פי הפרסומים הלא רשמיים, שלום תומך בהגדלת מכסת הגז שתשוריין למשק המקומי ב-20% ביחס להמלצות ועדת צמח (מ-450 BCM ל-540), הצעה שמהווה ניסיון לאתר את נקודת האמצע שכולם יוכלו לחיות איתה – היזמים, האוצר והמשרד להגנת הסביבה. מותר לשער שהצעה כזו עשוייה לקבל את תמיכת הרוב בממשלה, גם אם תוך החמצת פנים של חלק מהנוגעים בדבר.

אלא שלשלום יש משימה נוספת, חשובה לא פחות, מאיתור הנקודה הארכימדית שתשמור על האינטרסים של המשק המקומי ובה בעת תייצר תמריץ כלכלי עבור היזמים להמשיך ולפתח את מאגרי הגז: הוא צריך לדאוג שההחלטה שתתקבל תזכה גם לאמון הציבור. וזה, תתפלאו, כבר הרבה יותר קשה.

חדש: אפליקציית האייפון של פורבס ישראל – להורדה לחצו כאן

צה"ל נערך לאבטחת מתקני הגז: "אנרגיה היא משהו שמדינות יוצאות למלחמה עליו"

במקביל להתעצמות השיח הציבורי והתקשורתי בנושאי צדק חלוקתי, דומה שחלה נסיגה מתמדת ברמת האמון שהציבור רוכש למקבלי ההחלטות בתחומים הללו. ישראלים רבים משוכנעים שהמערכת הפוליטית רוקדת לפי חלילם של בעלי ההון, ושלהחלטות שהיא מקבלת יש קשר קלוש לאינטרס הציבורי. דמוקרטיה חסונה נשענת על האמון הבסיסי של הציבור במערכות ובמוסדות שמנהלים את חייו, ומהבחינה הזו הדמוקרטיה הישראלית הולכת היום על קרקע מאוד לא מוצקה. באשר לחברות הגז, את החשדנות כלפיהן הן הרוויחו ביושר: קשה לשכוח את מסכת הלחצים האדירה וגדודי הלוביסטים שהפעילו כשהדיונים בוועדת ששינסקי התקרבו להכרעה. רק לפני חודשיים סיפר שר האוצר בזמנו, יובל שטייניץ, בראיון ל"מעריב" על האיומים ה"מרומזים" שהופנו כלפיו באותה תקופה על מה שעלול לקרות אם יתעקש להעלות את היקף המיסוי על רווחי הגז. האם אנחנו יכולים להיות משוכנעים שמקבלי ההחלטות הנוכחיים לא עוברים חוויות דומות?

סילבן שלום כבר קיבל – באיחור מצער – החלטה חשובה שתורמת להגברת השקיפות והאמון בכל הנוגע ליצוא הגז, כשאישר לפרסם את הפרוטוקולים של הדיונים שנערכו בוועדת צמח. כשפרוטוקולים נגנזים, תיאוריות הקונספירציה פורחות. למה לגנוז כשאין מה להסתיר? פתיחת הפרוטוקולים לעיון הציבור כבר הצליחה לטהר את האוויר מכמה אדים רעילים, וטוב שכך.

סילבן שלום (רביעי משמאל). דבר אחד טוב הוא כבר עשה | צילום: משה בנימין

מעיון בפרוטוקולים ניתן להתרשם – לצד חילוקי הדעות והמסקנות השנויות במחלוקת – שחברי הוועדה הם קבוצה של עובדי מדינה שמחפשים את המיטב עבור האינטרס הציבורי. לפחות על פני השטח, קשה לאתר רמזים לקשרים מפוקפקים של הון-שלטון. זה לא הופך את מסקנות הוועדה או דרך עבודתה למושלמות; זה רק אומר שמי שטוען לקשר אפל, או לכך שתומכי היצוא הם מריונטות של תשובה ושות' – חובת ההוכחה מוטלת עליו. בפרוטוקולים של ועדת צמח, בכל אופן, הוא לא ימצא הוכחה כזו.

מצד שני, הפרוטוקולים חושפים את העובדה שמאחורי התואר המרשים "הוועדה הבין-משרדית לבחינת מדיניות הממשלה בנושא משק הגז הטבעי בישראל", מסתתרים לא מעט בלבול והחלטות שמתקבלות על סמך תחושות בטן ומשאלות לב, יותר מאשר על בסיס נתונים ברורים. בהתחשב בנושא שעל הפרק זה כמעט בלתי נמנע: למעשה, איש לא יודע כיום לומר במדוייק מה תהיה צריכת האנרגיה של המשק הישראלי בעשורים הקרובים, מה יהיו מחירי האנרגיה בכלל והגז בפרט, מה יהיה המצב הגיאופוליטי באיזורנו, באיזה כלי רכב ניסע, איזה תעשיות יובילו את המשק הישראלי ואפילו כמה גז יש בסמוך לקו החוף שלנו. כל מתימטיקאי מתחיל יודע, שלמשוואה עם כל כך הרבה נעלמים לא יכולה להיות תשובה מספרית ברורה, אבל תשובה מספרית זה מה שוועדת צמח נדרשה לספק.

בהיעדר וודאות ונתונים ברורים, ההחלטה מושפעת במידה רבה מהשקפת העולם. אבל אם השקפת עולם היא זו שקובעת, ולא ניתוח מקצועי מדוקדק כזה או אחר, אזי ההחלטה צריכה לעבור מהדרג המקצועי-פקידותי – לדרג הפוליטי הנבחר. כלומר, לכנסת.

כאן צריכה להתקבל ההחלטה. הכנסת | צילום: מרק ישראל סלם 

וכאן נכנסת לתמונה הסוגייה של אמון הציבור: נראה שסילבן שלום יוכל לכנס את הממשלה סביב החלטה אחת. יכול להיות שזו אפילו תהיה החלטה טובה, רק שאת זה נדע בעוד 30 או 50 שנה. עד אז, תישאר באוויר התחושה שנעשה כאן מחטף, שהחלטה ששווה מאות מיליארדים התקבלה בדיון חפוז בממשלה, הסגור לתקשורת ולציבור. הרי אם הנושא יועלה להצבעה בממשלה, השרים בסך הכל יתבקשו לאשר החלטה שהתקבלה עוד קודם לכן בחדר הסגור בין קומץ שרים לראש הממשלה.

כדי שזה לא יקרה, כדי שטענות על הון-שלטון לא ימשיכו ללוות את תעשיית הגז עוד שנים ארוכות, מוטב להעביר את ההחלטה לכנסת – בתהליך דומה לזה שבו אושרו המלצות ועדת ששינסקי. גם שם כולם רבו עם כולם, גם שם החשדנות עבדה שעות נוספות, אבל אחרי שההחלטה התקבלה בהליך חקיקה מסודר – כולם כיבדו אותה, והכירו בכך שהמשחק היה הוגן. ממרחק הזמן, נחשבות החלטות ועדת ששינסקי לתחילתו של עידן חדש בכל מה שנוגע לצדק חלוקתי בישראל. סילבן שלום ונתניהו צריכים לדאוג שמעמד דומה יקבלו גם ההחלטות על יצוא הגז. זה בידיהם, וזה חשוב לא פחות מההחלטה אם לייצא 20 BCM יותר או פחות.

[email protected]

לטורים קודמים של אביב לביא:

הפרטה? הלאמה? זה לא משנה – בישראל אתם מפסידים מכל הכיוונים

שוד המשאבים הגדול מתרחש ממש מתחת לאפנו