Forbes Israel Logo

המנכ"ל שלכם נרקיסיסט? הוא עלול להביא את החברה לפשיטת רגל

לפני 15 שנה פגשתי בקולומביה ביזנס סקול את דון האמבריק, ככל הנראה המומחה מספר אחת בעולם בשדה המחקר של מנכ״לים, צוותי ניהול בכירים ומועצות מנהלים. התמזל מזלי להיות סטודנט שלו לדוקטורט. 

אחד הנושאים אותם בחן האמבריק לעומק במהלך הקריירה שלו היה כמה נזק יכולים לגרום מנכ״לים נרקיסיסטיים לחברות שלהם. הוא גילה שהרבה מאוד נזק – בחלק מהמקרים, עד כדי פשיטת רגל. 

האמבריק מסביר במחקריו כי חוקרים ארגוניים עשויים לתפוס נרקיסיזם ניהולי כדבר הנלווה לתפקוד הארגוני, "שמרגיז את אלו הנאלצים לסבול אותו ומשמש כר פורה להלצות על מנכ״לים השקועים בעצמם, אולם לא הרבה יותר מכך״.

אך הוא טוען כי לנרקיסיזם בשדרה הניהולית יכולות להיות השפעות מרחיקות לכת בהרבה – מאסטרטגיות גרנדיוזיות ועד השפעה על איוש תפקידים.

סליחה, אתה נרקיסיסט?

אחד האתגרים המרכזיים שאיתם התמודד האמבריק בחקר הנושא הוא העובדה שאינך יכול לגשת למנכ״ל שאתה מעריך שהוא נרקיסיסט, ולבקש ממנו למלא שאלון אישיות שנועד לגלות עד כמה הוא נרקיסיסטי (האם אתה בטוח שאתה טוב יותר מכולם? האם אתה תמיד חייב להיות במרכז תשומת הלב?) – הרי לא תצליח לעבור את העוזר שלו עם בקשה כזאת.

   אהבה עצמית בעולם ההייטק 1. שמידט | צילום: רויטרס
לכן, מן הסתם, כל מי שחוקר את הנושא חייב למצוא שיטות מתוחכמות יותר כדי להעריך עד כמה מישהו מתאפיין בנרקיסיזם. למרבה המזל, האמבריק הוא בחור פיקח ויצירתי.


זה מה שהוא ושותפו למחקר, אריג׳יט צ׳טרג׳י, גילו: במחקר הראשון בנושא בדקו השניים 111 מנכ״לים בתעשיות המחשבים והתוכנה בין השנים 1992 ל־2004. אגב, לא חסרות דוגמאות לכמה מנכ״לים נרקיסיסטיים גם בעולם ההייטק של השנים האחרונות. למשל, מג ויטמן מ־HP, אריק שמידט מגוגל וג׳ון צ׳יימברס מסיסקו. בהמשך אסביר מדוע איני כולל את סטיב ג׳ובס ברשימה הזאת.

האמבריק וצ׳טרג׳י יצרו מדד הכולל ארבע אמות מידה לקביעת הנרקיסיזם של המנכ״ל:

   אהבה עצמית בעולם ההייטק 2. ויטמן | צילום: רויטרס

1. הבולטות (גודל) של תמונת המנכ״ל בדוח השנתי.

2. הבולטות (מספר האזכורים) של המנכ״ל בהודעות החברה לעיתונות.

3. המנכ״ל משתמש בכינויי גוף ראשון יחיד בתעתיקים של הערות ציבוריות המיועדים לבעלי המניות.

4. הפער בין השכר של המנכ״ל (משכורת, בונוסים, הכנסות דחויות, מענקי מניות ואופציות למניות) לעומת המנהל בעל השכר הגבוה הבא בתור אחריו.

המחקר הראה כי מנכ״לים נרקיסיסטיים הוציאו יותר על פרסום במונחים של שיעור מהמכירות, הוציאו יותר על מו״פ כשיעור מהמכירות, יצרו עלויות גבוהות יותר (במונחים של הוצאות מכר, הנהלה וכלליות כשיעור מהמכירות) ולקחו יותר חובות.

מנכ״לים נרקיסיסטיים גם נטו לבצע רכישות רבות יותר ולשלם פרמיות גבוהות בהרבה על החברות שהם רכשו; החברות שלהם הציגו תוצאות קיצוניות יותר – לפעמים הצלחה מסחררת ולפעמים ביצועים איומים.

החוקרים גם מצאו כי קיים קשר בין מנכ״לים נרקיסיסטיים לבין תנודתיות רבה בביצועי החברות – במשך כמה שנים הביצועים טובים מאוד, אבל אחר כך יבואו לרוב כמה שנים של ביצועים גרועים ביותר.

במחקר חדש יותר שיצא באחרונה, מתקדמים המחברים צעד נוסף כדי לבחון כיצד מנכ״לים נרקיסיסטיים מגיבים להצלחות ולמעידות שלהם.

אלו היו התוצאות: מנכ״לים שמפגינים רמת נרקיסיזם גבוהה, מגיבים פחות למדידות אובייקטיביות עדכניות של הביצועים שלהם; הנרקיסיסטיים ימשיכו לבצע רכישות רבות בפרמיות גבוהות, אפילו כשהחברה שלהם אינה מראה ביצועים טובים, בעוד שהמנכ״לים הפחות נרקיסיסטיים ינקטו בגישה שמרנית יותר נוכח תוצאות גרועות מהזמן האחרון.
תגלית אחרת, מעניינת מאוד, היא שמנכ״לים בעלי רמת נרקיסיזם גבוהה הראו תגובתיות גבוהה מאוד לשבחים חברתיים (שנמדדו בעזרת פרסומים מחמיאים ופרסים בתקשורת) דבר שמדרבן אותם להגביר את קצב הרכישות שלהם ואת הפרמיות המשולמות (פעולות שהראו נטייה להרוס עם הזמן את הערך לבעלי המניות).

התגובה של מנכ״לים נרקיסיסטיים פחות הייתה נמוכה בהרבה לשבח חברתי. במילים אחרות, הוא לא גרם להם להרגיש בטוחים מספיק כדי לצאת לחגיגת רכישות של חברות.

ג'ובס למד מכישלון


אני יכול לשמוע אנשים קופצים: "ומה עם סטיב ג׳ובס? הוא היה נרקיסיסט. הוא היה די מצליח״. נכון, כל מי שקרא את הביוגרפיה של וולטר אייזקסון יודע שג׳ובס היה נרקיסיסטי משהו, אם כי זה התמתן בצורה משמעותית כשהוא חזר לאפל ב־1997. כישלון כפול – בפעם הראשונה באפל ואחר כך ב־NeXT – הופך אותך לצנוע יותר.

   היה נרקיסיסט, אבל במידה. ג'ובס | צילום: רויטרס

אבל בלי קשר, בואו נבחן את התנהלותו על פי האופן שבו נרקיסיזם נמדד במחקרים הללו: ג׳ובס תמיד אהב לערוך את הכרזות המוצרים הגדולות, אבל הוא לא התעקש להופיע בכל הודעה לעיתונות. אם חוזרים ל־2009 – או בוחרים כל שנה אחרת – רואים את פיל שילר, רון ג׳ונסון ואדי קיו מופיעים בהודעות לעיתונות.

לג׳ובס היו דעות מוצקות והוא מעולם לא התבייש לחלוק אותן, אבל הוא לא השתמש הרבה במילה ״אני״ כשדיבר בפומבי. השימוש ב״אנחנו״ היה גבוה לאין שיעור כשהתייחס לאפל.
הוא גם היה מסוגל להשתכנע בהשקפה מנוגדת לחלוטין לשלו לאחר שהקדיש לעניין מחשבה (רוב הנרקיסיסטיים אינם מסוגלים לכך), ושכר את שירותיהם של האנשים המבריקים ביותר שמצא כדי שיקיפו אותו (רוב הנרקיסיסטיים חשים מאוימים כשיש סביבם אנשים פיקחים מהם).
מנכ״לים נרקיסיסטיים גם אינם נוטים לתכנן מה יקרה לאחר פרישתם. אף שרבים ביקרו את ג׳ובס לפני שמת על כך שלא הייתה לו תוכנית להמשכיות הדרך, התברר שהייתה לו תוכנית מפורטת מאוד – הוא רק לא פרסם אותה. אני תוהה מדוע אין חקירה ציבורית בדבר התוכניות של ג׳ון צ׳יימברס. אני מעריך שצ׳יימברס יקבל דירוג הרבה יותר גבוה משל ג׳ובס בסולם הנרקיסיזם.

רגליים על הקרקע


אני יכול להבין מדוע מנכ״לים רבים מרחיקים לכת בביטחון העצמי שלהם. במהלך כל הקריירות שלהם הם תוגמלו על נטילת סיכונים ועל הפגנת ביטחון עצמי.

העניין הוא שבעוד אופטימיות היא בריאה. יהירות – לא. ביטחון עצמי הוא בריא. מגלומניה – לא. להאמין שאתה יכול לעשות עבודה מצוינת כמנכ״ל זה בריא. לחשוב שאתה יודע טוב יותר מאחרים – זה לא.

צריך ביטחון ואמונה כדי להצליח כמנכ״ל או בחיים, אבל מה שהמחקרים הללו מראים בצורה ברורה – אם להקצין את הדברים – זה שנרקיסיזם הורג חברות ומחסל קריירות של מנכ״לים.
המנכ״לים שאינם מאבדים את הראש ושומרים על פרספקטיבה, הם אלה שנוטים להצליח יותר – בטווח הארוך, ובאלפי הזדמנויות, לא רק במקרה יוצא דופן אחד או שניים. עדיף לשמור את הרגליים על הקרקע בזמן שאתם ממשיכים לנסות לגעת בכוכבים.


מאפייני האישיות של הנרקיסיסט: האם המנכ״ל שלכם עונה להגדרה של האמבריק?

1. נצלנות/זכאות: אני עומד על כך שאקבל את הכבוד המגיע לי
2. מנהיגות/סמכות: אני אוהב להיות במרכז תשומת הלב
3. עליונות/יהירות: אני טוב מאחרים
4. ריכוז עצמי/הערצה עצמית: תשומת הלב שלי נתונה לעד כמה אני מיוחד

* הכותב הוא מייסד חברת איירונפייר קפיטל. הוא היה מושקע באפל בזמן הכתיבה.

הרשמה לניוזלטר

באותו נושא

הרשמה לניוזלטר

מעוניינים להישאר מעודכנים? הרשמו לרשימת הדיוור שלנו.

דילוג לתוכן