|
"ספיי-סקייפ", מוזיאון חדש שנפתח בניו יורק ב-16 בפברואר, מציג טוויסט מודרני על הצגת עולם הריגול בפני הקהל הרחב.
תשכחו מערבוב של קירות תצוגה בגדלים שונים ודמויות בגודל אמיתי של ג'יימס בונד.
במקומם יש חדר מעקב של 360 מעלות מלא מצלמות במעגל סגור, צמידי יד דיגיטליים, ותזכורות להזהר מ-WiFi חינם בבתי קפה.
מנהרת לייזר בה תוכלו לבחון את מהירות התגובה שלכם | צילום: מתוך אתר Spyscape
ספיי-סקייפ צריך להיות אינטראקטיבי כי האינטרנט הפך את הריגול להרבה יותר נגיש.
כל אחד יכול לעשות את זה, ומיליונים חשופים לריגול בפועל, מה שהופך את ההגדרה לכל כך מעוותת ושונה – זה יהיה בלתי ניתן לזיהוי בשביל מרגלים מתקופות היסטוריות או אפילו מתקופת המלחמה הקרה.
מאיסוף המוני של נתונים שמתבצע על ידי הממשלות על האזרחים שלהם, לחברות מדיה חברתיות שמשתפות פרטים על מיליארדי המשתמשים שלהן, למפרסמים שעוקבים אחרינו עם קובצי cookie – מרגלים נמצאים בכל מקום.
"רבים מהם גם האקרים", אומר ג'ייק דייוויס, האקר לשעבר וחלק מארגון אנונימוס וקבוצת ההאקרים שלו LulzSec, שסייעה בעיצוב חלק מהגלריות בספיי-סקייפ.
אנונימוס הוא עוד מוסד ריגול מודרני שעלה מהאינטרנט במהלך שנת 2008. הוא היה מורכב מאנשים צעירים שגדלו באתרים כמו 4chan, ואחר כך הסתובבו ברשתות צ'אט, שם הם יכלו לשגר פעולות כדי להוריד את אתרי האינטרנט של אנשים שלא אהבו: כנסיות הומופוביות וממשלות מדכאות.
רוב ההאקרים פעלו ככאלה לפרק זמן קצר , לעתים קרובות צרכו רק כלים אוטומטיים בחינם, באמצעותם הם כולים להוריד אתר של חברה או שרת ממשלתי.
אחד מההאקרים האלה היה דייוויס. בשנת 2010 הוא היה נער מאיי סקוטלנד, אשר לא אהב את בית הספר אבל אהב סרטים מוזרים, משחקי וידאו ואינטרנט.
בשנה שלאחר מכן הוא נסחף אחר מסעות הפרסום המקוון של אנונימוס ופגש קומץ של האקרים מנוסים, שרבים מהם היו (ללא ידיעתו) גם בבריטניה. הם הקימו קבוצה משלהם – LulzSec – ובילו 50 ימים בהורדת אתרי אינטרנט, מחברת פוקס ניוז וסוני, לאף.בי.איי ול-CIA.
הקבוצה שלטה בכותרות של כמעט כל ערוץ חדשות גדול בעולם באותה עת, ודייוויס ידע למנף זאת וגייס למעלה מ-275 אלף עוקבים בטוויטר על ידי פרסום של טיזרים שנונים על הפריצות העתידיות של הקבוצה.
לאחר התפרקותה של LulzSec, כמעט כל חבריה יחד עם דייוויס נעצרו ונשפטו בבית המשפט.
דייויס בילה זמן רב במוסד לעבריינים צעירים באנגליה לפני שהמשיך לבנות מחדש את חייו, והפך לחלק מקבוצת בוגרי האקרים בריטים כמו גארי מקינון, לורי לאב וריאן אקרויד – צעירים שהסתבכו עם השירותים האמריקאיים ועכשיו לא יכולים להיות בטוחים שהם אי פעם יוכל לבקר בצד השני של האוקיינוס האטלנטי.
"זה יכול להיות שאני נעצר בגבול, או נחקר", אמר דייויס בראיון שנערך בלונדון, שם הוא מתגורר כיום. "או במקרה הטוב ביותר, פשוט חזרתי בחזרה".
הוא מעולם לא הגיע לארצות הברית, ועכשיו הוא לא יכול גם לבקר ב 60 אלף המטרים המרובעים של מוזיאון ספיי-סקייפ עליו הוא עובד מאז 2015 בערך.
חלק גדול מעבודתו עוסק בהצגת סיפורי המרגלים האמיתיים שמופיעים במוזיאון, במאמץ להפוך אותו ל"נרטיב" יותר מאשר תערוכות אחרות. "קראתי עשרות ספרים במהלך המחקר", הוא מוסיף.
ג'ייק דייוויס
תפקידו של דייוויס ב-LulzSec היה לעתים קרובות כמתקשר ומספר הסיפורים של הקבוצה, ולכן זה הגיוני שהוא ימשיך להביא את הכישורים האלה למוזיאון, שגם התייעץ עם מנהלי סוכנות מודיעין לשעבר, היסטוריונים ומפקדי תחנות משטרה.
דייוויס אמר כי עבודתו עם ספיי-סקייפ מתקשרת למאמציו מאז היותו עם אנונימוס, להתמקד בחינוך אנשים על השפעות הפריצה באינטרנט, ושימוש בהאקרים "ככוח לטוב".
"העובדה שיש לנו מרחב פיזי ללכת אליו כדי לספוג את כל הדברים האלה היא משהו מאוד מיוחד", הוא מוסיף, "במיוחד כשזה מגיע לפריצה באינטרנט, משהו שנלמד ברחבי העולם דרך מסך".
|
