השביתה שלא היתה: שר האוצר יכול לסמן וי אחד

ביום שלישי, בשעות הקטנות של הלילה שלפני הדיון המכריע בבית הדין הארצי לעבודה, ערך יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן סצינת השתגעות נוספת. כמו אלה שקדמו לה, היא כללה קימה פתאומית משולחן המו"מ תוך כדי צרחות: "אם לא אכפת לכם שאנחנו אוטוטו הולכים לשביתה, אין בעיה. אם זה מה שאתם רוצים אז כך יהיה. נמאס לי מכם. כמה אני יכול עוד לוותר". נציגי האוצר המתינו בסבלנות שיירגע, ובאמת אחרי כמה דקות הוא חזר לשולחן כאילו כלום.

שר האוצר משה כחלון אינו מכיר מספיק את ניסנקורן ואת טקטיקת ההפחדות שלו. בשלב הראשון של המגעים הוא באמת האמין שאנשי המקצוע שלו מגזימים בעמדתם הקשוחה. כחלון לא היה מעוניין שהשביתה הגדולה תיפול במשמרת שלו. לפני כעשרה ימים, כשגזרת יחסי העבודה התחילה לרתוח, הוא מינה את מנכ"ל האוצר שי באב"ד כנאמן למו"מ כדי שיפקח מקרוב על המהלכים. אין זו הפעם הראשונה שבה אנשי המקצוע באוצר מביעים את מורת רוחם מכך שהמנכ"ל מתפקד כשומר החותם של שר האוצר ולא כמנכ"ל הדרג המקצועי.

כך היה גם בעניין ההסכמות על תקציב הביטחון. באב"ד סיפק את הסחורה, נפגש עם ניסנקורן, אך לא זז ללא הסכמת כחלון בשום עניין. אלא שבשלב מסוים הבין באב"ד שעמדת אנשי המקצוע היא עניינית, ושבעניין איומי השביתה ניסנקורן, כמו שחקן תיאטרון מעולה, מבלף.

יו"ר ההסתדרות כבר צבר כברת דרך ארוכה של איומים, ושביתה אין. עד היום הקלף הלך לא רע. הוא איים בעניין שכר המינימום וזכה בכל הקופה. הוא שיגר אזהרת שביתה בעניין עובדי הקבלן ועובדים עם מוגבלויות והצליח. רק לפני כשבועיים שיגר איום נוסף להשבתת המשק בגלל הרעת התנאים לבעלי הביטוח הסיעודי. ומה קרה? שביתה לא הייתה כמובן.

כחלון רצה למנוע את השביתה והיה מוכן ללכת לקראת ניסנקורן כברת דרך ארוכה, למרות איומי הסרק. אם היה מתעניין, הוא היה מגלה שהפעם האחרונה שבה הושבת המשק הייתה ב־2012, כששטייניץ היה שר האוצר. השביתה שהוביל עופר עיני נעשתה על רקע תנאי העסקת עובדי הקבלן, עניין שבגינו לא משביתים משק.

בימים האחרונים של המגעים נפל לכחלון האסימון. התברר שניסנקורן מוכן להתגמש בעניין תוספת השכר הדיפרנציאלית, והסכים להפעלת השיטה לגבי מחצית מתוספת השכר. הדבר הושג לאחר מאבק לא פשוט.

כחלון וניסנקורן. מחיר מופרז, אף שתשלום מרבית התוספת יידחה לשנת 2018 | צילום: דוברות משרד האוצר

יו"ר הסתדרות האחיות, אילנה כהן, שלקחה חלק פעיל במו"מ, הציגה עמדה מיליטנטית. "מדוע האחיות שקורעות את התחת צריכות להתחלק בתוספת שלהן עם מישהו אחר? אני לא מוכנה לסבסד את האחרים בכסף שמגיע לי", הטיחה בנוכחים.

למרות זאת, ה"שיימינג" שעשו אנשי האוצר לניסנקורן על כך שבניגוד לטענותיו הוא אינו דואג למוחלשים עשה את שלו. באמצע השבוע כבר היה ברור שהמשק לא יושבת. ובכל זאת, כחלון שונא הסיכונים החליט לכנס יום לפני השביתה מפגש מצומצם עם התקשורת כדי לחדד את המסרים. כמו פילוס מ"ארץ נהדרת", כחלון דיבר על לבו של ניסנקורן וביקש להניח את השיקולים הפוליטיים בצד. כדי שניסנקורן לא ייעלב, חלילה, ביקש כחלון מאוחר יותר למתן את המסרים.

אסור לזלזל בהישג של אי השבתת המשק. ההסכם גם משפר את מצבם של עובדי הסקטור הציבורי המוחלשים. תוספת של כמה מאות שקלים לתלוש עשויה לעודד אותם לפתוח את הארנק ולהתחיל לצרוך, וזה חשוב בעידן ההאטה במשק.

אך האם היה שווה להוציא 7.5 מיליארד שקל ומענקים חד־פעמיים של 1.3 מיליארד שקל? כחלון שילם מחיר מופרז, אף על פי שתשלום עיקר התוספות יידחה לשנת 2018. באינפלציה שלילית, תוספת של 1.5% הופכת במונחים ריאליים ל־2.5%. חשבון פשוט גם מראה שההסכם מבטיח שקט תעשייתי לשנתיים בלבד, שעלול להסתיים לקראת הבחירות לתפקיד יו"ר ההסתדרות (בתחילת 2017). בכל מקרה, ליו"ר ההסתדרות תהיינה הזדמנויות נוספות לאיים בנשק השביתה, אם כחלון יאמין לו.

2. הרפורמה הבלתי גמורה

לאחר שהוריד מסדר היום כאב ראש לא קטן התפנה כחלון לכאב ראש אחר: הרפורמה הבלתי נגמרת בבנקאות. לאחר שנחשפה טיוטת דוח התחרות הביזארית לפני כעשרה ימים, ניצבת במלוא עוזה השאלה מה עושים עם דוח שטרום, או ליתר דיוק אילו חלקים ממנו מאמצים.

האם מפרידים את כל חברות כרטיסי האשראי או שמשאירים את חברת כאל בבעלות בנק דיסקונט? האם לבנקים יותר להנפיק בעתיד כרטיסי אשראי, או שנגזר עליהם להיות המערכת היחידה בעולם המנועה ממהלך זה? ומי בכלל ינהל את כל הבלגן הזה?

הדייסה שנוצרה היא תוצרת דרור שטרום. בקרבת כחלון מביעים אכזבה עמוקה מכך שמי שמונה לעמוד בראש הוועדה לא סיפק את הסחורה. שטרום, כך לדברי מקורבי השר, נפל בקסמה של הנגידה ושוכנע מטיעוניה הרבה יותר מאלה של כחלון, שהיה אחראי למינויו. שרים מתקשים להסתגל לאנשים שאינם נאמנים לעמדותיהם. בעקבות כך הגיע ה"שיימינג" לשטרום כשכחלון לא התחייב למלא את המלצותיו.

וכעת לעונש. אם מישהו פנטז על האפשרות ששר האוצר יקדם את מועמדותו של שטרום לתפקיד יו"ר רשות ניירות ערך (בהנחה שפרופ' שמואל האוזר אכן יפרוש באפריל 2016), הוא יכול לשכוח מכך. מצד שני, אם וכאשר יחליט שטרום להגיש את מועמדותו כדירקטור בבנק לאומי, סיכויי הצלחתו ישתפרו בזכות הקריצה לעמדת הנגידה. אבל אפשר גם לבחון את עמדת שטרום באופן ענייני: סוף־סוף נולד איש מקצוע העומד מול השר הממנה ומגיש המלצות לפי מיטב שיקול דעתו.

ונקודה נוספת הנוגעת לדוח. כזכור, הוועדה המליצה שלא להפריד את חברת כאל מדיסקונט (בניגוד לישראכרט ולאומי קארד), מה שהוביל להרמה של יותר מגבה אחת. בבנק ישראל הוסבר שבנק בינוני כדיסקונט יתרום לתחרות, והפרדת כאל ממנו תחליש אותו. נימוק נוסף היה שבעוד הפרדת ישראכרט מהפועלים והפרדת לאומי קארד מלאומי נחשבות לצעד מידתי, בעניין דיסקונט מדובר במהלך שעלול לפגוע בבנק.

נודע לי שעמדתה של ד"ר חדוה בר, המפקחת על הבנקים, נקבעה גם על סמך מצבו העסקי של דיסקונט. בר הסבירה בימים האחרונים לגורמים שנפגשו איתה שכאל היא חברת מהותית מבחינת רווחיות דיסקונט (תרומתה עומדת על 16% מהרווח, כפול מהבנקים הגדולים). הוצאתה היא צעד לא מידתי שעלול לפגוע במצבו העסקי של הבנק, הסבירה לכל מי שרצה לשמוע.

עמדת המפקחת מפתיעה לאור העובדה שדיסקונט בניהול לילך אשר־טופילסקי חווה בשנתיים האחרונות מהפך בנוגע ליציבותו ההונית. יחס ההון הראשוני, המודד בצורה אפקטיבית את הרזרבות הכספיות, צמח ל־9.5%, וחברת דירוג האשראי מעלות העלתה השבוע את דירוג האשראי של הבנק עם תחזית לאופק חיובי.

המפקחת מסרה לי בתגובה שאחד האמצעים לעידוד התחרות בין הבנקים הוא חיזוק הבנקים הבינוניים וצמצום הפער בינם לבין הגדולים, ולכן לא יהיה נכון לפצל את כאל מדיסקונט והבנק הבינלאומי.

אז מה מתכוון כחלון לעשות עם המלצות שטרום? שר האוצר יוותר על קידום ההמלצות כמקשה אחת ויקדם בשלבים. השלב הראשון הנוגע להפרדת ישראכרט מהפועלים ולאומי קארד מלאומי יובא לטיפול בוועדת הרפורמות. בשלבים הבאים יובאו החלקים הנוספים של מה שמכונה "הרפורמה", כמו השאלה מי יפקח על המערכת החוץ־בנקאית ובאיזה קצב יהיו הבנקים רשאים להנפיק כרטיסי אשראי.

"כל ניסיון לאשר את ההמלצות כמקשה אחת ייתקל בהתנגדות בוטה של הנגידה, שהוכיחה את התנגדותה הנחרצת להמלצות בישיבת ועדת הכספים השבוע", אמר לי גורם הבקיא בנבכי הרפורמה.

3. הארץ המובטחת

השבוע נזכרתי במשפט "הבטחות כמו חול ואין מה לאכול" שאנשי המחאה אוהבים לצטט. זה קרה כששמעתי את דברי יו"ר רשות ניירות ערך שמואל האוזר על הרגולציה בישראל: "הגיע הזמן להפסיק לקטר על עודף הרגולציה. הגיע הזמן לעשות שינוי, ו־2016 תהיה שנת מפנה", אמר מי שבמשמרת שלו קרסה הבורסה לממדים של חנות מכולת.

בניסיון להחיות את המסחר הפכה הבורסה לשדה ניסויים פיננסי, אבל זה לא עזר. אפילו עריפת ראשה של ההנהלה הקודמת לא הועילה. כל סוחר מתחיל יספר שהידלדלות מחזורי המסחר, בריחת החברות לחו"ל, היעלמות הברוקרים מהמפה והפיכת הייעוץ הפיננסי למעשה אהבה של קיפודים (בזהירות) מקורן בעודף הרגולציה. כל התיקונים לחוק החברות (16־20) קודמו בחסות רשות ניירות ערך ובתמיכתה הנלהבת.

אבל בואו ניקח מדגם מההצהרות של נתניהו על עודף הרגולציה, שמהן מתעלם האוזר. "בישראל 200 רגולטורים עם אלפי תקנות"; "נילחם בעודף הרגולציה בגרזנים"; "נקבע רגולציה מינימלית לעסקים קטנים"; "עודף הרגולציה נובע מהיעדר משילות"; ועוד. אז מה יצא מכל אלה? כלום!

בעוד הרגולציה ממשיכה לבעוט, הרגולטורים ממשיכים לקטר על עודף הקיטורים נגדם. עם כל התסכול, הטיפול ברגולציה אינו ההבטחה היחידה שלא מומשה ב־2015. ואני לא מתכוון רק להפרת הבטחתו של כחלון לטיפול בסוגיית הגז.

ערב הבחירות במרץ 2015 התוכניות להנהגת אפס מע"מ על מוצרי מזון היו בון טון. לפיד נתן את הטון, ואחריו המשיכו ביבי, כחלון ודרעי. דרעי היה הרציני ביותר והבטיח לכותב שורות אלה לפני כחודש שללא מע"מ אפס על תחבורה ציבורית ועל מים לא יהיה תקציב. כידוע, התקציב עבר, אבל בתחבורה הציבורית ובמים עדיין משלמים מע"מ.

ובחזרה לכחלון: בראיון לרינה מצליח הבטיח שר האוצר לטפל במס הירושה. מדובר בהצעה פופוליסטית, שכן כל אנשי המקצוע יודעים שהנושא מורכב ומסובך ואינו ניתן ליישום. לכן כחלון יעביר בירושה את הטיפול במס הירושה לשר האוצר הבא.

וישנה גם הסחבת המקובלת בטיפול בנושאים שלפעמים בוערים כמו אש, אך רק עד שפורצות שריפות חדשות. קשה שלא להיזכר במחדל הניתוק מזרם החשמל של אלפי משפחות לפני כחודשיים. הוקמו שלוש ועדות לבדיקת המחדל, אך בינתיים לא שמענו כלום ממשרד האנרגיה. גם ממוקד 103 של חברת החשמל לא התקבלה תשובה.

ולעניין אחר: הסחבת בפרקליטות בכלל ואצל היועץ המשפטי לממשלה ידועה לשמצה. היועץ המשפטי יהודה וינשטיין הבטיח בתחילת 2015 להחליט תוך כמה שבועות בעניין פתיחה בחקירה של פרשת הסיוע להעלמות מס של בנק לאומי בארה"ב. 2015 תחליף קידומת בקרוב, וכלום לא קרה. וינשטיין, כמו כל הפוליטיקאים, הבטיח אך לא הבטיח לקיים.

4. נתיבי ישראל כץ

בשבוע הבא תצא לדרכה עוד אחת מהמהפכות התורניות בתחבורה הציבורית מבית מדרשו של ישראל כץ. כץ כשר תחבורה הוא האיש הנכון במקום הנכון. הרפורמה הנוכחית כוללת הנפקת כרטיס רב־קו חודשי המשלב אפשרות נסיעה באוטובוסים, ברכבות, ברכבת הקלה בירושלים ובמטרונית בחיפה. הבשורה האמיתית היא האפשרות לנסוע ברכבת במחירים נמוכים בהרבה.

במסגרת השינוי תחולק הארץ לארבעה אזורים: צפון, מרכז, דרום וירושלים. בכל אחד מהם יופעל מעגל תחבורה שונה, שיאפשר נסיעה ללא מגבלה תוך ניצול אמצעי התחבורה השונים. אם מדובר ברב־ קו יומי, כרטיס אחד יאפשר ניידות למשך 90 דקות. בכרטיס על בסיס שבועי (מיועד בעיקר לתיירים) או על בסיס חודשי אין שום מגבלה. ופרט חשוב נוסף: בשלוש ערים תינתן האפשרות לתושבים לבחור באזור רלוונטי נוסף: אשקלון (אזור הדרום או המרכז), מודיעין (אזור ירושלים או המרכז) וחדרה (אזור הצפון או המרכז).

על פי הערכות, הסידור החדש יוזיל את עלויות התחבורה במאות שקלים לחודש. אז איך לא חשבו על זה קודם, שאלתי את כץ.

ישראל כץ. "מעדיף גם היום להישאר בתחבורה" 

כץ: "עניין הרב־קו הופעל גם קודם אם כי במתכונת מצומצמת, וכעת מדובר בהפעלה מלאה הכרוכה בסבסוד נוסף של הנסיעות (בעיקר ברכבת) ב־150 מיליון שקל לשנה. התקציב כבר קיים, ואני שמח שהדבר יוצא לדרך. המהלך גם כרוך בשכלול טכנולוגי שיאפשר למנויים ולנוסע בודד להשתמש באותו הכרטיס. אני מצפה שהתוכנית תשפר את איכות השירות ותוזיל יחסית את התעריפים. אני מאמין שבעקבות כך יתווסף לתחבורה הציבורית נתח לא קטן של נוסעים ממעמד הביניים, שעד היום נאלצים לנסוע לעבודה בשעות העומס ברכבם הפרטי".

עדיין קיימת בעיה בנתיבי התחבורה הציבורית. גם במקומות שבהם כבר קיימת עדיפות היא לא תמיד נאכפת.

"אני מסכים שקידום נתיבי התחבורה הציבורית על חשבון התחבורה הפרטית זה דבר חשוב ובסיסי. סיכמנו מול העיריות על תוכנית לקידום העדפה לתחבורה הציבורית באמצעות השקעה בתשתית שתמומן במלואה על ידינו. התוכנית היא להשקיע כמיליארד שקלים, וכבר הוקצו 250 מיליון שקל. אני גם מסכים שקיימת בעיית אכיפה. עם כל ההערכה לעבודה המשטרתית, היא אינה מסוגלת מטבעה לאכוף העדפה לתחבורה ציבורית. לכן קידמתי את החוק המעביר לרשויות את סמכויות האכיפה, בין השאר באמצעות מצלמות. בעיריית ת"א כבר השקיעו עשרות מיליוני שקלים. הקנסות שייגבו ייכנסו לקופות העיריות".

השבוע התבשרנו שעיריית ת"א תפצה ב־5 מיליון שקלים את בעלי העסקים שנפגעו מהקמת הרכבת הקלה. מה תרומתו של משרד התחבורה בנושא?

"הצעתי לעירייה להתחיל במתן הנחות בארנונה, ואני מקדם בממשלה מתן אישור מיוחד למהלך זה. הכסף לא יגיע מתקציבי הפיתוח. חברת נת"ע היא האחראית לפתרון בעיות הנגישות לעסקים, ובנושא הזה יש התקדמות. אני מתחבר למה שחולדאי אמר, שמוקדם לקבוע את גובה הפיצוי וצריך להמתין עוד כמה חודשים לקביעת הנוסחה.

"מכרז הקרונות לרכבת הקלה יצא השבוע לדרך", מוסיף כץ, "אודי אדירי מאגף התקציבים אישר את רכש הקרונות. גם החשכ"לית הסכימה שלא הייתה בעיה של טוהר מידות. לא אתן לשום פקיד באוצר לתקוע את הפרויקט. בתפקידי כשר תחבורה אני מחלץ פקקים וחסין מפני לחצים. אי אפשר להפעיל עלי משרדי חקירות".

כיצד מתקדמים הפרויקטים של הרכבת לירושלים, רכבת העמק, רכבת עכו־כרמיאל והרכבת מכפר סבא לת"א?

"בדיוק לפי לוח הזמנים. בפרויקט 531 (הרכבת מכפר סבא) יש עיכוב מסוים בגלל הצורך בהזזת קווי רכבת קיימים. רכבת העמק תיכנס לשירות באוקטובר 2016; הרכבת לכרמיאל במחצית 2017; וקו הרכבת לירושלים יפעל בתחילת 2018. ברכבת העמק יוקם מסוף פריקה בבית שאן וחיבור לצד הירדני של גשר שייח' חוסיין כדי לאפשר מעבר סחורות למדינות ערב".

והיכן עומד סיפור הרכבת לאילת?

"בשנת 2016 יסתיים תכנון הפרויקט כפי שנקבע על ידי נתיבי ישראל. לצורך העניין הוקצו 25 מיליון שקל, נוסף ל־100 מיליון שקל שכבר הושקעו. אגיש את הסקר לממשלה עם ההמלצות, ואז תתקבל ההחלטה הסופית. מדובר בפרויקט אדיר בהשקעה של 25 מיליארד שקל ויש לכך השלכות יוצאות דופן על המדינה".

בוא נדבר קצת על פוליטיקה. בעקבות הרוטציה הצפויה במשרדי הממשלה, האם אתה נשאר במשרד התחבורה?

"הייתי מוכן לשקול בחיוב לקחת את אחד משלושת המשרדים הבכירים: אוצר, ביטחון או חוץ. אבל אני לא רואה שיש שינוי בתיקים אלה. החוץ נשאר אצל ביבי כאופציה להרחבת הממשלה. מבין כל התפקידים הביצועיים האחרים אני מעדיף גם היום להישאר בתחבורה. מדובר במשרד החשוב ביותר כיום בתחום התשתיות".

אתה היחיד שהתנגד ליוזמת ביבי להקדמת הפריימריז לליכוד. אתה לא חושש להתעמת איתו?

"למרות יחסי הטובים איתו, הקדמת הפריימריז אינה תואמת את מה שנדרש מהליכוד. אני חושב שצריך להפריד בין בחירת יו"ר מרכז הליכוד לבין הפריימריז. מדובר בשני מהלכים שלא קשורים זה לזה. לדעתי, הדמוקרטיה הפנימית חשובה מאוד למפלגת שלטון. את הפריימריז צריך לקיים בנפרד, ולא אגב הליך של בחירת יו"ר המרכז. אסור לעשות מהלך כזה בדרך של מחטף ואני לא חושש להביע את עמדתי".

לאתר מעריב