התיק האופטימלי

בשנים האחרונות הפכו איגרות החוב הקונצרניות לנכס צאן ברזל בכל תיק השקעות ישראלי. אפיק ההשקעה הקונצרני מאפשר למשקיעים להיחשף לחברות מקומיות – גם מצד החוב, ולא רק מצד ההון.

עד לפני עשור, השוק היחיד בארץ שהעניק חשיפה לחברות היה שוק המניות. כיום עומדת בפני המשקיעים אפשרות נוספת. המשמעות היא שניתן לגוון את פיזור ההשקעה בתיק באפיק השקעה נוסף, בעל ודאות תזרימית גבוהה כמו אפיק האג"ח הממשלתיות.

מבחינת המשקיעים, שוק האג"ח הקונצרני מציע מגוון רחב של אפשרויות השקעה ברמות סיכון שונות, ובפוטנציאל תשואה שנע בין תוספת קטנה ביחס לאפיק הממשלתי לבין שיעור דו־ספרתי גבוה. ההיצע הרחב של סדרות אג"ח קונצרניות מחייב ניתוח אשראי פרטני לכל איגרת ואיגרת טרם קבלת החלטה. עם זאת, המורכבות של ההשקעה באפיק דורשת מהמשקיעים לבנות יסודות יציבים להקצאה שהעניקו לרכיב הקונצרני בתיק ההשקעות.

יציקת יסודות לתיק קונצרני

היסוד המרכזי של השקעה בחוב של תאגידים הוא פיזור גדול ככל הניתן. בשונה ממניות (בהן מספיק פיזור של 30 חברות בתיק כדי לצמצם את הסיכון הספציפי של חברה מסוימת), באיגרות חוב קונצרניות יש צורך בחשיפה של לא פחות מ־50 סדרות אג"ח שונות.

הסיבה לכך היא, שחלק מהסדרות בשוק הן של אותו מנפיק או של אותה קבוצת לווים, כך שתסבוכת של חברה אחת נקשרת ליתר החברות בקבוצה. בתקופה האחרונה ניתן היה לראות זאת היטב בקרב סדרות האג"ח של חברות האחזקה הבולטות במשק.

את פיזור האג"ח באפיק הקונצרני יש לבצע באמצעות שלושה רבדים שונים של השקעה: החזקה ישירה של אג"ח קונצרני עד לפדיון, חשיפה למכשירים בעלי השקעה פאסיבית באיגרות חוב קונצרניות והשקעה במכשירים שמבצעים ניהול אקטיבי של הרכיב הקונצרני.

הרובד הראשון הוא רכישת אג"ח סטרייט של החברות הגדולות והמוכרות במשק, והחזקה בהן עד לפדיון. דרך זו מקנה למשקיעים ודאות בנוגע לתשואה הצפויה באג"ח ואדישות להפסדי הון זמניים. בקטגוריה הזו עדיף להתמקד בעיקר בסדרות אג"ח ברמת איכות האשראי הגבוהה ביותר. למשל, חברות בענפי הבנקים, התקשורת והמזון. רובד זה הוא הנפוץ בתיקי ההשקעות, אך בשל היעדר הפיזור בו (בדרך כלל עד עשר סדרות אג"ח בלבד), יש צורך בשני הרבדים הנוספים.

הרובד השני מורכב מהשקעה במכשירים פאסיביים המחזיקים בסדרות אג"ח בדירוגים גבוהים. לדוגמה, תעודות סל על מדדי התל־בונד וקרנות נאמנות שעל פי תשקיפן, מחזיקות באג"ח קונצרניות עד לפדיון. רובד זה ישלים את הפיזור החסר ברובד הראשון, ויפחית באופן משמעותי את סיכון האשראי בתיק ההשקעות.

כדאי להיות גם אקטיבי

עקרונית, ניתן להסתפק בשני הרבדים שצוינו עד כה כדי ליצור תיק אג"ח קונצרני בסיכון נמוך עד בינוני, עם פוטנציאל תשואה שגבוה כיום בכ־1% עד 1.5% בהשוואה לאג"ח ממשלתי עם מאפיינים דומים (מח"מ וסוג הצמדה).

עם זאת, לאור רמת התשואות האבסולוטית הנמוכה יחסית, ולאור המגוון הרחב של ההזדמנויות בשוק הקונצרני בישראל, יש אפשרות להגדיל את פוטנציאל התשואה בתיק – תוך נטילת סיכון סביר בתמורה לכך. כאן נכנס הרובד השלישי לתמונה: ניהול אקטיבי ודינאמי של הרכיב הקונצרני.

רובד זה מאפשר חשיפה לסדרות אג"ח קונצרניות רבות, שאינן נכללות במסגרת מדדי התל־בונד. בחלק מהן טמונות הזדמנויות השקעה מעניינות, שהדרך לאתר אותן היא באמצעות השקעה המבוססת על מחקר אשראי עצמאי ובלתי תלוי, שאינו מסתמך על סוכנויות הדירוג.

שלושת הרבדים הללו יחד יאפשרו להגדיל את כמות הסדרות והחברות להן חשוף המשקיע, וצפויים לאפשר קבלת תשואה עודפת על האפיק הממשלתי תוך נטילת סיכון סביר.