| "קוראים לי מוניקה לוינסקי, אם כי לעיתים קרובות רבים יעצו לי לשנות את שמי". כך נפתח נאום "היציאה מהארון" של מוניקה לוינסקי במפגש הצעירים האחרון של פורבס (Forbes Under 30), לאחר עשור שלם שבו נעלמה מעין הציבור. נאומה של לוינסקי, שעורר הד תקשורתי, היה רב עוצמה, מעורר השראה ומלא בתובנות – הנה חמש מהן.
1. לעולם אל תיתנו לאדם אחר את הכוח להלבין את פניכם (במיוחד לא לאלו שאינם מוכנים לחשוף את זהותם)
הופעתה הפתאומית של לוינסקי משכה תשומת לב רבה, בייחוד מאלו ששפטו אותה בחומרה ותייגו אותה כהערת שוליים בתולדות ההיסטוריה הפוליטית האמריקאית. אך נאומה של לוינסקי היה יותר מהודעת פרסום עבור הקמפיין שלה, העוסק בניסיון לעצור את תופעת ההשפלה באינטרנט על ידי אלו שהבושה מניעה אותם לכך – הייתה זו הצהרה של כוח מצידה. מדובר באישה שסבלה מההשפלה הציבורית הקשה ביותר והיא מוכיחה לכולנו כי לא משנה עד כמה קשה סיטואציה יכולה להיות, אנו חזקים מספיק כדי לעבור אותה ואסור לנו לתת למישהו אחר את הכוח להשפיל אותנו או היכולת להשפיע עלינו לשנות את שמנו.
2. ככל שאנו נחושים יותר כך אנו חזקים יותר
החלטתה של לוינסקי לחזור לאור הזרקורים ולחשוף עצמה שוב בפני כל שונאיה איננה מונעת מיצר נקמה אלא מתוך הרצון שלה לעלות את נושא ההשפעה ההרסנית של ההשפלה באינטרנט לסדר היום הציבורי. היה זה מקרה המוות הטרגי של טיילר קלמנטי, בן ה-18, שקפץ אל מותו לאחר ששותפיו לדירה פרסמו באינטרנט קטעי וידאו שלו מתנשק עם גבר אחר, שגרם לה להחליט שעליה להשפיע, ושהדרך לעשות זאת היא חשיפה עצמית.
לוינסקי בכנס הצעירים של פורבס
3. אנשים מתחברים יותר לפגיעות מאשר לכוח
האישי ביותר הוא גם האוניברסלי והחזק ביותר. ואכן נאומה של לוינסקי נגע באנשים מאחר והיא לא הסתירה כלום ושיתפה בגלוי את רגשותיה. היא סיפרה על התחושה שעברה בה כשפורסמו הפרטים האינטימיים ביותר של הרומן שלה עם הנשיא דאז, קלינטון בדו"ח סטאר, ועל כך שהיא רצתה למות. "בכנות הייתי קרובה להתפרקות. לא, המילה הזו אינה חזקה מספיק. הלוואי והיא הייתה, אבל היא לא" שיתפה לוינסקי.
יכול להיות שהיו לה הערות רשומות מראש מהם היא הקריאה אך ניכר היה כי היא מדבר מהלב – חושפת את השפלתה, הדיכאון שחוותה והמחשבות האובדניות שעברו במוחה. על ידי שיתוף הניסיון האישי שלה היא הפכה עצמה אמיתית ומוחשית לאלו ששכחו פעם שהיא אדם ולא רק אובייקט מיני או נקודה מלוכלכת במוניטין של נשיא ארה"ב.
4. מי שלא מתנגד לעוולה הופך לשותפף לה
אם לא הייתם בעצמכם קורבן לבריונות ברשת, סביר להניח שאתם מכירים מישהו שהיה. כפי שלוינסקי סיפרה, 1 מתוך 5 סטודנטים היה קורבן לאלימות ברשת, 54% ממשתמשי פייסבוק הרגישו בנקודה מסוימת כקורבן להתעללות באינטרנט ו-43% מהתאבדויות כתוצאה מבריונות ברשת התרחשו מאז מותו של טיילר קלמנטי.
כמובן שקל מאוד לעמוד מן הצד ולא לעשות כלום בנושא. אדמונד ברק כתב פעם "הדבר היחיד שהכרחי לניצחונו של הרוע הוא אדישותם של האנשים הטובים".
5. רק על ידי התעמתות עם הפחדים שלנו נוכל לגלות את האומץ השוכן בנו
אנו לא יכולים לדמיין איך זה היה ללכת בנעליה של מוניקה לוינסקי ב-1998. אך כמעט כל אישה יכולה להעיד על עצמה שאם הייתה עובדת כמתמחה בבית הלבן תחת הנשיא קלינטון, סביר להניח שהיא הייתה מוקסמת מהכריזמה שלו, מסנוורת מהכוח שלו וכל התעניינות מצידו של האיש החזק בעולם הייתה נתפסת בעיניה כמחמאה ענקית. וכנראה שגם כל אחת אחרת הייתה מבועתת לחלוטין בדיוק כמוה כשדבר הרומן התפרסם לעיני כל.
כאשר הפחדים הגרועים ביותר של לוינסקי הפכו למציאות שלה, עולמה קרס באופן ההרסני ביותר. ובכל זאת – היא שרדה. למעשה, היא לא רק שרדה אלא יצאה מכך חזקה יותר, אמיצה יותר ורחומה יותר.
לעיתים קרובות מדי אנו מבלים את חיינו תוך המעטת ערך היכולות שלנו והימנעות מהתמודדות עם הפחדים שלנו, במקום ליזום, לנסות ולעבוד על הפיכת השאיפות שלנו למציאות. עלינו להבין שגם לדבר שאנו פוחדים ממנו יותר מכל אין כוח או השפעה עלינו, הכוח נובע מהפחד שלנו בלבד. אם תחליטו להביט לפחד הגדול ביותר שלכם בעיניים ולהתגבר עליו, רק תתחזקו – וזה בדיוק מה שמוניקה הראתה לנו.
|
