לא יוצאים מהבוץ: קרן המטבע הבינלאומית צופה שיוקר המחיה בישראל ימשיך לעלות

לפחות מחצית מהישראלים יעידו כי הם תומכים ברעיונות ליברליים של כלכלה חופשית, הפרטה והתערבות מזערית של הממשלה במשק. אבל ישראל היא אחת המדינות הבודדות במערב שבהן אין לליברלים אף מפלגה או תנועה חוץ מפלגתית.

לכן מעניין היה לשמוע את המשתתפים בכנס שקיימו פעילים ליברלים, מרביתם אנשי ליכוד וימין קיצוני, באולם צנוע בתל אביב. הדוברים, רהוטים ובוטחים ברובם, לא הסתפקו בדברי הביקורת הרגילים על הממשלה ומעורבות היתר שלה במשק, והציעו פתרונות ליברליים לבעיות השעה. הסיכויים שלהם להתקבל בישראל הפוסט־מחאתית נמוכים, אבל במרבית המקרים הם נשמעו סדורים והגיוניים יותר מנאומיו של שר האוצר.

הכלכלן המוערך אורי כץ הציג את התשובה המושלמת, על פי האידאולוגיה הליברלית, למחלוקת על השירות הרפואי הפרטי במערכת הבריאות. את המאבק בשר"פ מתאר כץ כ"ניסיון של הממשלה להעלים ביקוש לשירות הנתפס על ידה כרע". על התוצאה של הזגזוג הממשלתי בין העדפת הרפואה הציבורית ללחצים של הרפואה הפרטית קשה להתווכח עם כץ – כל הצדדים יצאו מופסדים: בשירות הציבורי התרוקנו מחלקות מפעילות ונוצר עודף משאבים, והתחרות בין השירותים גרמה להעלאת שכר הרופאים בשני הצדדים ולהתייקרות כללית של שירותי הבריאות לציבור.

כץ סבור שיש להחליף את המערכות הכפולות במערכת אחת, לבטל את הרפואה הציבורית ולהנהיג רפואה פרטית בלבד. לתפיסתו, תמיכת המדינה בנצרכים שידם אינה משגת צריכה להינתן ישירות לנצרך ולא באמצעות סבסוד השירותים. כץ יודע שלרעיונותיו אין תמיכה ציבורית, ולכן הוא חותם: "אני מקווה שוועדת גרמן לא תיכנע לרוח הפופוליסטית הנושבת מהעיתונים".

המפיק ירמי קדושי ניסה לעניין את הקהל במצוקת המפיקים העצמאיים. הוא אומר ששוק המדיה ריכוזי בצורה מדהימה, ושקבוצה קטנה שולטת בתקשורת. לדבריו, "צריך לאפשר לאנשים לפתוח תחנות טלוויזיה כמו שפותחים בתי קפה, בלי דרישה להפקות מקור ולשידורי חדשות".לא בטוח שכל הקולגות של קדושי יצטרפו למהפכת הערוצים שהוא מתכנן: מפיקים רבים מתפרנסים מהחובה שהוטלה על טייקוני הטלוויזיה לשדר חדשות ולרכוש הפקות מקומיות.

רעיונותיו של מוטי היינריך היו לא פחות מעניינים. היינריך הסביר כי המשבר בענף הבנייה נגרם בגלל חוק התכנון והבנייה, המאפשר להגביל את בעלי הקרקעות בנפח הבנייה על מגרש נתון. הוא סבור ש"לאיש אין זכות לומר לבעל קרקע כמה דירות הוא יכול לבנות על השטח שלו. מי שיקבע את מספר הדירות הוא השוק והביקוש לדירות". פתרון הקסם שלו הוא לצמצם את חוק הבנייה לחוברת דקה שתעסוק בעיקר בעמידה בתקני בנייה, ולמנוע משכנים ושאר מציקים להתנגד לתוכניות הבנייה.

כשהזכיר אחד הנואמים את שמו של פרופ' עומר מואב כמועמד אפשרי לראשות הממשלה, פרצו בקהל מחיאות כפיים ספונטניות. מואב, יועצו של שר האוצר לשעבר יובל שטייניץ, ידוע בנחרצותו הליברלית, וכשהוא עולה לבמה הוא כמעט מצליח שלא לאכזב את הקהל השבוי. הוא הודף ודורס בזה אחר זה את שלל המיזמים והרפורמות שמתכננת הממשלה. כך למשל, לדבריו הרכבות מתוכננות ללא כל בסיס כלכלי, נמלים חדשים מוקמים אבל איש אינו מבטיח שהוועדים הגדולים, אימת הליברלים, לא ישתלטו גם עליהם וימנעו את התחרות. לדבריו, צריך במקום זאת לצמצם את זכויות השביתה של נותני שירותים חיוניים.

הוכתר בועידה כמועמד לראשות הממשלה, פרופ' עומר מואב | צילום: ויקיפדיה

מואב, קיבוצניק בעברו שעשה תשובה מלאה לחיק המרקנטליזם הכמעט־אוטופי, כועס מאוד על היוזמה לפקח על שכר הדירה בערים, ומסביר לשומעיו שהפיקוח גרם לנזק אורבני גדול בערים שבהן הונהג. גם ביטול המע"מ הוא רעיון רע לדעתו, ו"המעמד הבינוני ישלם את החשבון שעוד יוגש לו. פיקוח לא יעזור גם לבלום את מחירי המזון, שאותם יש להוריד באמצעות ביטול ההגבלות על היבוא".

לאחר הסקירה הכלכלית הקצרה פשט מואב את גלימת הפרופסור והציע לנאספים טקטיקה פוליטית בדרך לכיבוש השלטון: "אם אנחנו רוצים להצליח ולהשפיע, עלינו להיזהר ממסרים שנתפסים כהזויים וקיצוניים. זו תהיה טעות לצאת נגד ועדת ששינסקי (שקבעה את המיסוי על תגליות הגז – ה"ח), או לדרוש להפריט מערכות ציבוריות של חינוך ובריאות".

אכזבה מסוימת נרשמה בקרב באי הכנס, שמרביתם אנשי ליכוד המנסים להחיות את האגף הליברלי במפלגה. "יש חשיבות לכך שהקן הליברלי לא יהיה מזוהה עם הימין. באופן אישי, יש לי קושי להציג את עצמי כליברל ולהזדהות עם כיבוש ופגיעה בזכויות עם אחר". הקישור המוזר של מואב בין המאבק על זכויות הפרט בצד אחד של הקו הירוק לבין זכויות אדם בצדו האחר עורר מלמולים בקהל, אבל לפני שמישהו הספיק להתרווח דילג הפרופסור האתלטי מהבמה ונעלם.

לח"כ הימני משה פייגלין (הליכוד־ביתנו) דווקא היה הסבר פתלתל לקשר בין אידאולוגיה ליברלית ללאומנות דתית. הוא מספר לקהל סיפור ארוך על מלחמות הדת התנ"כיות, וקושר בין מלכות שמיים לפילוסופיה של צמצום סמכויות המדינה וחופש אישי לפרט.

האורח המרכזי של הכנס, שר התחבורה ישראל כץ, הרגיש כמעט כמו במרכז מפלגתו. קטטות הרחוב שהוא מנהל מול ועדי הנמלים ומהלכיו להגברת התחרות בענף התעופה גרפו עבורו אהדה רבה במחנה הליברלי, אבל גם הוא נתפס לסטייה אידאולוגית מסוכנת. "אף אחד מאיתנו לא נגד עבודה מאורגנת", הוא קורא מעל הבמה בניסיון להצדיק את מתקפותיו על הוועדים, אך מהקהל צועקים לעברו: "דבר בשם עצמך".

כץ מתערער ונבוך כמי שהדליק בטעות סיגריה בבית הכנסת בשבת ומנסה לצאת למתקפת נגד: "אם אתם רוצים להיות משגיחי הכשרות שלי, אתם תישארו בלי עבודה". מכאן הוא ממהר להפליג לרפורמות שבדרך ולתגרותיו עם ועדי עובדים ומנגנוני חושך הנלחמים בו מכל עבר. גם התקשורת לא יוצאת נקייה. כץ טוען כי מאז שהחל לקדם יבוא חופשי בענף הרכב, הגבירו היבואנים את הפרסום בעיתונים, "במטרה להשפיע על התקשורת כדי שלא תתמוך ברפורמה. הרבה מהחבטות שאני מקבל בתקשורת קשורות לזה".

החיים בכותרות

השבוע פרסמה קרן המטבע הבינלאומית סקירה השמה ללעג את ניסיונותיהם של המשרדים הכלכליים להתמודד עם יוקר המחיה: הקרן צופה שהשנה ובשנה הבאה ימשיך יוקר המחיה בישראל לעלות, ב-1.6% וב-2% בהתאמה.

הקרן אינה מבססת את סקירותיה על קריאת עיתונים ולא על מחקרים עצמאיים, אלא על נתונים המסופקים לה ממערכת השלטון הישראלית ומבנק ישראל. העובדה שהבטחות הבחירות תורגמו למעט מעשים ולאפס תוצאות אינה נעלמת מעיניו של איש מהמעורבים, ויש כבר סימנים לחילופי האשמות בין האחראים לחידלון.

בעוד אחרים הרימו ידיים, מסרב שר האוצר להשלים עם המצב. הוא פועל מעל ראשיהם של פקידיו ובניגוד להיגיון כלכלי, בניסיון להשיג לפחות תוצאות לטווח הקצר. ההכרזה על הפחתת המע"מ לרכישת דירה ראשונה נולדה לאחר מספר התייעצויות בהולות, אך ללא עבודת מטה מסודרת. משרדי הממשלה המעורבים אינם יודעים לומר עדיין מתי תיכנס הפחתת המע"מ לתוקף, אם בכלל, ומי יהיו הזכאים לדירה פטורה. התוצאה היא סימני משבר ראשונים בענף הנדל"ן. מכירות הדירות הופסקו והענף כולו נכנס להמתנה. הימשכות הקיפאון עשויה להכניס קבלנים לקשיים, אולם בנקאים הפועלים בענף אינם מודאגים. המעורבים מעריכים כי הקיפאון יסתיים בקרוב, ושההפשרה תביא לזינוק נוסף וחסר תקדים במחירי הדירות.

הפך לשר האוצר הראשון העוסק גם בייעוץ להשקעות, יאיר לפיד | צילום: רויטרס

ובינתיים נמשכת שרשרת הטעויות של לפיד בטיפול במשבר: זה התחיל בהכרזה מוקדמת על מהלך מרכזי, שכל שר אוצר ראוי היה שומר אותה בסודי סודות עד למועד הביצוע בפועל, ונמשך בהמלצה חסרת אחריות לבעלי דירות למכור את דירותיהם מפני שמחירן עומד לרדת. בכך הפך לפיד לשר האוצר הראשון העוסק גם בייעוץ להשקעות. מישהו מן הסתם ילחש לו בפעם הבאה שבניגוד ליועצים מקצועיים, אין ללפיד ביטוח נגד סיכונים מקצועיים, ולמרות הונו האישי העצום הוא יתקשה לממן פיצוי למשקיעים במקרה (תיאורטי כמובן) שהממשלה לא תצליח להוריד את מחירי הדירות.

החלטה בעייתית אחרת קיבל לפיד בעניין שכר הבכירים. אפילו אוהדיו נאלצו לכנות את ההצעה "מקורית". אבל היא נדונה מספר פעמים בעבר ונפסלה. על פי ההצעה לא יקבלו חברות פיננסיות הכרה לצורכי מס על תשלום שכר לבכיר בסכום העולה על 3.5 מיליון שקל לשנה. ההצעה זיכתה את לפיד במחמאות על כך שהוא פועל לבלימת השתוללות השכר.

בשנה שעברה אישרה הכנסת את "תיקון 20" שנועד גם הוא להגביל את שכר הבכירים. התיקון התקבל בהתאם להמלצותיה של ועדה בראשות שר המשפטים דאז פרופ' יעקב נאמן, שדנה בדיוק בהצעה שהעלה לפיד. בדיקת הוועדה העלתה שקיים חשש שקביעה מראש של תקרת שכר תמריץ מנהלים רבים, המשתכרים פחות מהסכום, להעלות את שכרם לרמה הנחשבת "לגיטימית" על פי אמות המידה של שר האוצר.

הערכה נוספת הייתה שה"קנס", בדמות אי ההכרה בשכר הגבוה לצורכי מס, לא ישפיע באופן מהותי על חברות הענק המשלמות למנהליהן את השכר המופרז, ולא ירתיע איש. "המסקנה שלנו הייתה שהצעה כזו רק תגדיל את הנזק לבעלי המניות ולא תפתור את בעיית השכר המופרז", אמר לי השבוע אחד מחברי הוועדה.

גם לפיד יכול היה להגיע למסקנה הזאת אילו היה מתייעץ אם אנשי הוועדה, או לפחות עם אחד האנשים שסייעו לה בגיבוש ההמלצות, יו"ר רשות ניירות ערך, פרופ' שמואל האוזר. אבל לפיד לא צריך את האוזר. הוא צריך רק את כותרת העיתון של מחר. הבעיה היא שהכותרת הופכת בתוך 24 שעות לכותרת העיתון מאתמול, ורק המציאות לא משתנה עם הזמן.