| בשנים האחרונות התגבשה אצלי אבחנה בין רופא טוב לרופא רע. רופא רע, או לפחות רופא שלטעמי תפיסת הרפואה שלו מיושנת ולוקה בחסר, הוא כזה ששומע את הבעיה של הפציינט וממהר לשדך לו תרופה. כדור שמשכך כאבי בטן, כימיקל שמעלים הפרעות קשב, ושאר כמוסות שתעשיית התרופות מפתחת בהשקעות של מיליארדים. עבור רופא כזה, המרשם הוא תמיד החלופה הראשונה, ברירת המחדל. החיים הם נוסחה: יש בעיה, יש תשובה, אפשר לסמן וי ולהמשיך הלאה, לחולה הבא.
רופא טוב הוא כזה שמקשיב למצוקתו של החולה, ואז פונה לראיין אותו בניסיון לאתר את הסיבה, את המקור למחלה. מה הוא אוכל? איזה פעילות גופנית הוא עושה? איך הוא ישן? כמה שעות ביממה הוא יושב מול מסכים? הרי כל אלה משפיעים על מצבנו הבריאותי יותר מכל תרופה. יש מקרים שבהם בלי תרופה אי אפשר, אבל יש מקרים רבים עוד יותר, שבהם בלי שינוי עמוק באורח החיים שום כמוסת פלא לא תעזור, בוודאי לא לאורך זמן.
הכתבה מופיעה בגיליון הרופאים הטובים בישראל של פורבס
לרכישת הגיליון חייגו 077-4304645 או לחצו כאן
בשנים האחרונות נדמה שיש יותר ויותר רופאים מהסוג השני, המעמיק והטוב. אבל זה עדיין לא מספיק. תנאי העבודה שהמערכת כופה על הרופאים דוחפים אותם לפרקטיקה שטחית, כזו שמטפלת בסימפטום אבל לא רואה את האדם שמולם ואת מכלול חייו. כשקופת החולים מכתיבה לרופא המשפחה – בגלל אילוצי תקציב – להקצות שבע דקות לכל מטופל, מה הסיכוי שיוכל לאתר את בעיות העומק ולפתור אותן? כשמתמחה נדרש להתרוצץ יממה רצופה בחדר מיון שעולה על גדותיו במטופלים – מה הסיכוי שהוא יוכל להקדיש תשומת לב מינימלית לכל אחד מהם? לא מעט רופאים צעירים חלקו איתי בשנים האחרונות את התסכול: הם נכנסו למקצוע הכמעט מקודש הזה כדי לטפל בבני אדם, ומצאו את עצמם עובדים בסרט נע.
לחשוב מחדש
הדברים האלה נכונים גם ברמה המערכתית, הרבה מעל ראשו של הרופא הבודד. רפואה טובה היא רפואה מונעת, ומערכת בריאות טובה היא כזו שפוגשת אותנו כבר בבית, במקרר, על שולחן האוכל, בסופרמרקט, בקיוסקים שמוכרים סיגריות, בפרסומות שמזריקות לנו ג'אנק פוד מכל כיוון, במכונת החטיפים בבית הספר, בארובות המפעל שאת תוצריו אנחנו נושמים. מערכת בריאות שמרנית שולחת את חולי הסרטן להקרנות ומחלקת מרשם לאינסולין לחולי הסוכרת; מערכת בריאות מתקדמת מנסה להפחית את מספר חולי הסרטן שזקוקים לטיפול ולהדביר את מגיפת הסוכרת. בכל הנוגע לסוכרת, אגב, הנתונים מלמדים שמערכות הבריאות, בינתיים, נכשלות בגדול: בעוד שב־1980 רק 4.7% מאוכלוסיית העולם היתה חולה בסוכרת, ב־2014 נתח החולים במחלה תפח ל־8.5% – כמעט חצי מיליארד איש (בישראל 7%, ו־18% מהילדים בכיתה ז' סובלים מעודף משקל). איך אמרה ד"ר מרגרט צ'אן, מנכ"לית ארגון הבריאות העולמי? "אנחנו צריכים לחשוב מחדש על חיי היומיום שלנו".
המנתחים מצויינים, אבל מה אם בכלל לא היינו מגיעים לשולחן הניתוחים? | צילום: fotolia
אלא שכדי לחשוב מחדש על היומיום, מערכת הבריאות צריכה לצאת מאזור הנוחות שלה, זה שבו יש רק רופאים, חולים, חדרי ניתוח ותרופות. כדי לשנות את הרגלי החיים והצריכה של הציבור, מערכת הבריאות צריכה להתחיל לשחק על המגרש שבו יתייצבו מולה אינטרסים כבדים וכסף גדול. תעשיית מזון שמוכנה לצאת למלחמת עולם על זכותה להמשיך לייצר אוכל שמחולל מחלות, פרסומאים שמתעשרים מלמכור לנו זבל ותקשורת שאולי לא מאוהבת בתעשייה ובאנשי הפרסום – אבל מתפרנסת מהם.
לא רעל, אבל מסוכן
אחרי שנים של נמנום, משרד הבריאות משמיע בזמן האחרון קולות של מי שמתכוון לצאת למערכה על בריאות הציבור הישראלי. את הקול הצלול ביותר השמיע מי שעומד בראש המשרד, השר ליצמן, שתקף חזיתית את מקדונלדס. סוף סוף שר שעושה חשבון לציבור ולא לתעשייה. הניסיונות לייחס את המתקפה שלו על מקדונלדס לעובדה שהרשת עובדת בשבת הם ספין מכוער. דווקא כששר חרדי מנסה לדאוג לאינטרס של הציבור כולו, מנסים לדחוף אותו בחזרה לגטו הסקטוריאלי. אסור ליפול בפח הזה. מה שכן, צריך לדרוש מליצמן לתרגם את המילים התקיפות למעשים, לחקיקה ואכיפה. עם מילים בלבד לא משנים עולם.
ועוד חדשות ממשרד הבריאות: בשיתוף עם משרד החינוך, הוא פרסם לאחרונה הנחיות חדשות באשר לתקרובת שמותר להגיש במוסדות החינוך החל בשנת הלימודים הבאה. לפחות על הנייר, מדובר בסוף עידן הבורקסים והקולה בהפסקה הגדולה. דוגמה בולטת עוד יותר היא הסרטון הוויראלי שהפיץ משרד הבריאות על כמויות הסוכר המפלצתיות שממתינות לנו במשקאות הממותקים. הסרטון הזה לא עבר בלי תגובה ולחץ מצד חברות המשקאות, בראשות קוקה קולה. הטיעון העקרוני של תעשיית המזון הוא שרשויות הבריאות צריכות להתערב בשוק רק כאשר הן מזהות שהמזון מסוכן, לא בטיחותי, רעיל ברמה המיידית. תאגידי המזון הגדולים יודעים, רוב הזמן, לייצר מוצרים סטריליים, בטיחותיים, שעומדים בכל התקנים. יש להם עניין מובהק לצמצם את הרגולציה הבריאותית לקריטריונים האלה.
אבל מה באשר למזון שמסוכן ורעיל בטווח הארוך? גם סיגריות לא הורגות אותנו במקום. אמנם החוק לא אוסר על עישון, אבל הרגולטור מטיל על תעשיית הסיגריות מגבלות קשות בתחום הפרסום, מצמיד לכל מודעה וחפיסה אזהרות מפחידות, ממסה את הסיגריות באגרסיביות ועושה הכל כדי לשכנע את הציבור להתרחק מהן. וגם מצליח. בשני העשורים האחרונים חלה בישראל ירידה משמעותית במספר המעשנים, ובהתאם גם ירידה בתחלואת סרטן הריאות. את ההצלחה הזו צריך לשכפל לתחום המזון. את מגיפת הסוכרת אי אפשר לעצור עם אינסולין. רק שינוי באורחות החיים ובהרגלי האכילה יוכל להדביר אותה, ולשינוי כזה ניתן להגיע באמצעות שימוש יצירתי ברגולציה ובחינוך. מערכת הבריאות והמומחים שלה צריכים לעמוד בחזית השינוי הזה ולהוביל אותו. בשביל שזה יקרה, אין די ברופאים מקצועיים ומיומנים; צריך רופאים אמיצים.
הכתבה מופיעה בגיליון הרופאים הכי טובים של פורבס
לרכישת הגיליון חייגו 077-4304645 או לחצו כאן
לרכישת מנוי למגזין פורבס
לכל העדכונים, הכתבות והדירוגים: עשו לנו לייק בפייסבוק
|
|
