Forbes Israel Logo

מרוששים: חצי מיליון אזרחים עניים כרוניים, לאן נעלם הביטוח הלאומי?

בעיתוי שאין ציני ממנו השלימה אתמול הנהלת המוסד לביטוח לאומי את חגיגות ה־ 60 להקמתו. להקת אתניקס, אבי קושניר ואחרים עינגו כ־ 1,500 עובדים ומוזמנים במשתה שנמשך יומיים בעלות של 1.4 מיליון שקל. ייתכן שהייתה סיבה למסיבה לו המוסד הציבורי היה עושה את עבודתו נאמנה. הרי המוסד מכיר טוב מכולם את היקפי העוני, את מצב הקשישים ואת ההמלצות לשיפור המצב. אבל זה לא קרה, ולפני חצי שנה היה צורך בהקמת ועדת אלאלוף למלחמה בעוני.

בדוח המוסד לביטוח לאומי שפורסם בסוף 2013 (נכון ל־ 2012) התריעו כותבי הדוח על ממדי העוני והפערים החברתיים, אך לא המליצו על צעדים מעשיים לצמצומם. מנכ"ל המוסד שלמה מור יוסף ידוע כמי שנזהר בכבודם של הממונים, ואולי לא רצה לריב עם שר הרווחה מאיר כהן. אחרי דחייה של לא פחות מארבע פעמים תפרסם הוועדה למלחמה בעוני את המלצותיה ביום שני בשבוע הבא. הדוח יצא לאור אחרי שכמה חברים, ובראשם פרופ' צבי אקשטיין, פרשו ממנה בשל חילוקי דעות מקצועיים.

הוועדה לא פעלה בחלל ריק, אלא התכתבה בצורה שוטפת עם מקבלי ההחלטות. הרוח המנשבת מכיוון אנשי האוצר ויוג'ין קנדל, היועץ הכלכלי לראש הממשלה, הייתה של שיתוף פעולה בעירבון מוגבל. אם ההמלצות יכללו החזרה ולו גם חלקית של קצבאות הילדים, אז חבל על הנייר שהם נכתבו. מאידך, הייתה הסכמה לתמיכה תקציבית במיזמים המעודדים יציאה לעבודה. מומלץ שיו"ר הוועדה אלי אלאלוף ישכח מחלומות על הקצאה תקציבית של 5־ 10 מיליארד שקל לשנה למלחמה בעוני. אם סכומים כאלה יופיעו בדוח הסופי, גורלה של ועדת אלאלוף שטיפלה בעניים יהיה כגורלה של ועדת טרכטנברג שטיפלה במעמד הביניים. הממשלה תסנן את ההמלצות הנוחות ואת היתרה תשליך לפח. אלאלוף חייב לשנן את האמרה "תפסת מרובה לא תפסת". בשל אילוצים תקציביים (כרגיל) הוא צריך להיות שבע רצון אם ההקצאה שתאושר למימון המלצות הוועדה תסתכם ב-1-2 מיליארדי שקלים. לא לשנה אלא לאורך מספר שנים.

בדוח העוני לשנת 2013 הוערך מספר העניים בישראל ב־ 1.8 מיליון. זהו מספר גבוה במונחים מקומיים ובינלאומיים (מדינות ה־OECD), גם אם שיטת המדידה שנויה במחלוקת. כולם מכירים את הטענות על כך שאין מתאם בין רמת ההוצאה של עניים, הגבוהה בעשרות אחוזים ביחס להכנסה המדווחת. זה נכון במיוחד בקבוצות אוכלוסייה כמו המיעוטים והחרדים.
עם זאת, דומה שאין ויכוח על כך שמעגל העניים הכרוניים נאמד בחצי מיליון אזרחים. אם ועדת אלאלוף תסייע ולו במעט לקבוצה זו, היא יכולה לרשום לעצמה הצלחה. עמה נמנים אנשים שאינם מסוגלים לעבוד גם אם יישלחו למחנות כפייה, ונאלצים להתקיים מקצבאות הבטחת הכנסה או זקנה של אלפי שקלים בודדים לחודש. מדובר במסוממים, באסירים, באימהות במשפחות חד הוריות קשות יום, בעלי עסקים קטנים וסתם שכירים שהגיעו לגיל הפרישה בלי גרוש. לקבוצת החצי מיליון לא יועילו סיסמאות כמו "ניתן לכם את החכה ולא את הדגים". הם פשוט אינם מסוגלים להחזיק את החכה.

מחקר של מרכז טאוב שפורסם בסוף 2013 מראה ששיעורי העוני (בהכנסות פנויות) בקרב הקשישים הם הגבוהים ביותר בעולם המערבי. כדי שירימו את הראש טיפה מעל המים, נדרש בדחיפות עדכון סכומי הסיוע.

יעקב דיין, חבר ועדת אלאלוף המכיר מקרוב את סוגיות העוני, פילח בנייר עמדה את מאפייניה. הראשונים הם 185 אלף איש שהגיעו לגיל הפנסיה (מתוך 750 אלף מקבלי קצבה) ומקור הכנסתם היחיד הוא קצבת הזקנה מהביטוח הלאומי. הם מקבלים השלמת הכנסה אך אינם מסוגלים אפילו להתחיל את החודש עם 2,600 שקל (כולל השלמת הכנסה). בקבוצה גם קשישים סיעודיים בדרגת סיעוד של 150% ומעלה הזכאים לשירותי עובד זר, אבל מי מסוגל לממן עובד עם קצבת סיעוד עלובה של 2,200 שקל לחודש.
הקבוצה השנייה מונה 105 אלף איש משכבת גיל העבודה, אך לאחר כל מבחני הכשירות (כולל תשלום דמי אבטלה) נמצא כי אינם כשירים לעבודה. 50 אלף מתוכם אינם עובדים ומקבלים הבטחת הכנסה. 55 אלף נוספים מנסים להשתלב במשרות חלקיות, ומשתכרים כ־ 1,000 ־ 1,500 שקל לחודש.

צילום:shutterstock

אלא שהאבסורד הוא שעבור הכנסה נוספת הגבוהה מ־ 630 שקל לחודש הם מחויבים במס של 60%. עדכון קצבת הבטחת ההכנסה והעלאת תקרת תשלום המס מחויבי מציאות. קבוצת החצי מיליון כוללת גם עובדים שיצאו לפנסיה (62 נשים או 67 גברים) וממשיכים לעבוד. אלא שהם עלולים לאבד את מלוא זכאותם לקצבת זקנה או את חלקה אם שכרם הנוסף מעבודה נע בין 5,000 ל־ 8,000 שקל.

העלאת רף ההכנסה הנוספת הפטורה הייתה מסייעת לפתרון הבעיה. את עניין מס ההכנסה השלילי (מענק עבודה) מרבים להזכיר כתמריץ ליציאה לעבודה לאלה ששכרם נמוך. באוצר מסכימים שמענק העבודה הוא תמריץ חיובי. יש הסכמה להגדילו אף שניצולו הנוכחי נמוך מ־ 70%.

אם ועדת אלאלוף תגיש המלצות שאינן כרוכות בפתיחה גורפת של הברז התקציבי, הסיכוי לאימוצן המלא גבוה. חלק נוסף בדוח אלאלוף, שאינו כרוך בהוצאה תקציבית, יאושר ללא בעיות. אלא שחלק מההמלצות כבר מיושם דרך יוזמות חקיקה בכנסת. ההמלצה להוצאת האחריות לניתוקי מים מהתאגידים היא אחת מהן. גם ההמלצה להקמת מנגנון סיוע לבעלי חובות מטופלת על ידי ח"כ קארין אלהרר בשיתוף מוסדות פיננסיים.

אין ויכוח על חשיבות ההמלצה להקמת מרכזי מיצוי זכויות ואספקת מידע חיוני לניצול הזכויות. אך זה כמו לתת אגוזים למי שאין לו שיניים. הלקונה הבירוקרטית שיצר הביטוח הלאומי התמלאה על ידי חברות מסחריות, כמו המרכז למימוש זכויות רפואיות של לבנת פורן, או "זכותי". הביטוח הלאומי, הכתובת הטבעית למקרים אלה, הסתפק עד כה בתשובות מגומגמות.

שעת ריכוז 

הכנסת מתחרים לשוק הסלולר (רפורמות כחלון) פעלה יפה, והפחיתה מיידית את המחיר לצרכן. אבל סלולר זה לא בנק, לא חברת אשראי ולא קופת גמל. עדיין לא הומצא כרטיס SIM שאפשר לשתול בחשבון העו"ש ויפחית אוטומטית את דמי הניהול או את הריבית על האוברדרפט.

אבל הרגולטורים לא מתייאשים וממשיכים לנסות לפצח, על חשבון תועלת הצרכן, את סודות הריכוזיות במערכת הפיננסית. בתחילת 2014 אילץ הממונה על ההגבלים דיוויד גילה את חברת שב"א, המפעילה את הכספומטים, להיפרד מהמכשירים, ואלה נמכרו לקבוצת מודיעין אזרחי. עד אז המכשירים הופעלו עצמאית במקומות כמו קניונים, בתי חולים ומרכזי שירות ולא בצמוד לסניפי הבנקים.

התקווה הייתה שההפרדה תפחית את "הריכוזיות", תגדיל את התחרות ותוזיל את המחיר לצרכן. אבל כמו במקרים אחרים הסיסמה "תחרותיות" נותרה ריקה מתוכן. לא רק שהמחירים לא ירדו, אלא שעמלת משיכת המזומנים התייקרה מאז "הפחתת הריכוזיות" בעשרות אחוזים. העמלה העדכנית עומדת על 5 שקלים למשיכה בהשוואה ל-3.5 – 4 שקלים (מחוץ לסניף) או כ-1.5 שקלים בסניף שפי שהיה עד היום.

אין זו הפעם הראשונה שסיסמאות לצמצום הריכוזיות ו"הגברת התחרות" בשירותים הפיננסיים לא רק שאינם מועילים לצרכן אלא אפילו מזיקים. כשרשות ניירות ערך אילצה את הבנקים להפחית את עמלות ההפצה ליצרני הקרנות, בתקווה שאלה יתחלקו ברווח עם הצרכן, זה לא קרה.

הממונה על ההגבלים התערב בעבר בסוגיית "העמלות הצולבות" ואילץ את חברות האשראי להפחיתן. גם כאן בתי העסק השאירו אצלם את הרווח וצחקו לנו בפנים. דוגמאות נוספות לכישלון תיאוריית הגברת תחרות דרך הכנסת מתחרים בתחום הפיננסי אינן חסרות.
הבולטת ביותר היא "רפורמת בכר" מ-2005 ,שאילצה את הבנקים להיפרד מקופות הגמל ומהקרנות בתואנה של הפחתת הריכוזיות. הבנקאים מכרו את החזקותיהם במחירים מפולפלים. חברות הביטוח ובתי ההשקעות שקנו לא התרשמו מהסיסמאות. הם רצו להחזיר את ההשקעה כמה שיותר מהר, ומיהרו להכפיל את דמי הניהול. ב"גלובס" חישבו ומצאו שחוץ מהנזקים האחרים, "קנס בכר" עלה לחוסכים חמישה מיליארד שקל.

התערבות פוליטיקאים כמו ח"כ חיים כץ תיקנה חלקית את העיוות דרך הגבלת דמי הניהול. לאחר שהריכוזיות בחיסכון ארוך הטווח נדדה מהבנקים לחברות הביטוח, מעניין כעת לדעת מה תהיה תחנת הריכוזיות הבאה שאליה ישונעו נכסי החיסכון.

ההקדמה הארוכה נועדה להתריע מפני צעדים נוספים שרגולטורים, שאין ספק בדבר כוונותיהם הצרכניות הטהורות, מתכוונים לבצע. אחת מיוזמות "ועדת לוקר" וכן של גילה היא אילוץ חברות כרטיסי האשראי להנפיק "כרטיסי דביט". בניגוד לכרטיס האשראי הרגיל, שבו החיוב יורד בתחילת החודש שלאחר השימוש, בכרטיס דביט החיוב הוא מיידי. מכיוון שבכרטיס הדביט אין אשראי )והסיכון לבית העסק יורד), עמלת הסליקה של חברות האשראי מבתי העסק תצנח.

הרגולטורים בונים על כך שאם העמלה תרד, בתי העסק יואילו להתחלק איתנו ברווח. אבל כפי שכבר ראינו, זה לא יקרה. הרווח יישאר בבתי העסק, ולציבור (שלמעלה ממחציתו נמצא באוברדרפט) לא תהיה חלופת מימון סבירה. חברות האשראי ירצו לפצות את עצמן על אובדן ההכנסות ויעלו את דמי החבר. הצרכן שוב ישלם את המחיר.

כרטיס הדביט הוא המבוא להרפתקת ענק הנשקלת על ידי הרגולציה וחלק מהפוליטיקאים, והיא הוצאת חברות כרטיסי האשראי מבעלות הבנקים. הסיסמאות המתרצות את המהלך נותרו כמובן ללא שינוי והן "ריכוזיות" ו"הגברת התחרותיות". אם אכן זה יקרה, המחיר ששילם הציבור כתוצאה מ"וועדת בכר" יהיה כאין ואפס לעומת מה שישלם עם השלמת מהלך זה. זה לא מקרי שהרגולטורים חלוקים על הרפורמה ולא כולם שלמים איתה.

אחד המתלבטים הוא המפקח על הבנקים דודו זקן. המפקח מתנהל בצורה עניינית, אבל ניסיון העבר הוכיח שלחצים פוליטיים חזקים לעתים יותר מכל התנהלות עניינית.

הרשמה לניוזלטר

באותו נושא

הרשמה לניוזלטר

מעוניינים להישאר מעודכנים? הרשמו לרשימת הדיוור שלנו.

דילוג לתוכן