|
שנים מספרים לנו שבכל הנוגע לנושאים סביבתיים אנחנו נמצאים שנות אור מאחורי העולם המערבי המתקדם. והנה, כרעם ביום בהיר, מפרסם תאגיד המיחזור אל"ה נתונים ששופכים דלי מים צוננים על הדימוי שכל כך התרגלנו אליו, וממקמים את ישראל כאחת המדינות הממחזרות בעולם – יותר מאירופה, יותר מארה"ב.
על פי נתוני התאגיד, כמעט 60% מכלל בקבוקי הפלסטיק המשווקים בישראל מגיעים למיחזור, ובחישוב פר אדם – כל ישראלי שני ממחזר. "יש איזה דיסוננס בהיבט של איך אנחנו, הישראלים, תופסים את עצמנו בהמון תחומים", קובעת נחמה רונן, העומדת כיום בראש אל"ה, הגוף שאחראי על איסוף ומיחזור מכלי השתייה המשומשים שלנו. "אנחנו נתפסים בעיני עצמנו כהרבה יותר אנוכיים, לא כל כך מנומסים, לא אכפתיים במיוחד, ואיכשהו הנתונים האלה מצביעים על ההיפך הגמור".
הראיון המלא מופיע בגיליון אוקטובר-נובמבר של מגזין פורבס ישראל
– לרכישת הגיליון חייגו 077-5273355
– לרכישת מנוי למגזין פורבס ישראל
"אני חושבת שיש פה משהו שמלמד על איזושהי טרנספורמציה שאנחנו עוברים כחברה, לגבי ההבנה וההכרה שלנו את העולם שאנחנו חיים בו. איזשהו מירוק מצפון קטן של כל אחד מאיתנו. אם אני ממחזר, אני הורה טוב יותר, אני אדם טוב יותר כלפי עצמי, ואני תורם את התרומה הקטנה שלי ל'קופת קרן קיימת' הזו שנקראת איכות הסביבה".
פרס למביני עניין
אז מתי ואיך בדיוק הפכנו ממדינת עולם שלישי בכל הנוגע למודעות לנושאי איכות סביבה למעצמת מיחזור בקבוקים? אם מתבוננים על דרכה של רונן – מתחילת כהונתה כמנכ"לית השנייה של המשרד לאיכות הסביבה לפני כ־15 שנה ועד היום – מתקבל הרושם כי מדובר ביותר משינוי מקרי בתחום ספציפי. "אחרי בחירות 96', רפול, שאותו ליוויתי למעשה מאז שהשתחררתי מהצבא, היה אמור לקבל את המשרד לביטחון הפנים", היא משחזרת. "ברגע האחרון הוא קיבל את משרד החקלאות, שהיה מאוד קרוב ללבו, ועוד איזה משרדון קטן כפרס ניחומים – המשרד לאיכות הסביבה, שרק הוקם קדנציה או שתיים קודם לכן, ואף אחד לא באמת התעניין בו.
"הוא הציע לי את תפקיד המנכ"לית, בצעד שהיה יוצא דופן, כי לא היו מנכ"ליות נשים עד אז בשום משרד ממשלתי, למעט מקרה בודד של מנכ"לית במשרד מבקר המדינה בשנות ה־60. הצעד הזה גרר הרמות גבה מצד רבים, ומיד נשאלו שאלות לגבי הניסיון והרקע שלי – שאלות שגברים צעירים וחסרי ניסיון שנכנסו לתפקידים מקבילים לא נאלצו להתמודד איתן".
מאוחר יותר גילתה רונן במקרה כי גם המשכורת ששולמה לה היתה נמוכה מזו של עמיתיה לתפקיד. "זה העיד על כך, שגם סמנכ"ליות בשירות המדינה קיבלו שכר נמוך יותר ממקביליהן הגברים", היא אומרת. "בדיעבד, המינוי שלי פתח את הדלת למינויים רבים של מנכ"ליות נשים – ציפי לבני מונתה זמן קצר לאחר מכן למנכ"לית רשות החברות ונילי ארד מונתה למנכ"לית משרד המשפטים".
"אי אפשר כל הזמן לשים רק את הביטחון בראש סדר העדיפויות". נחמה רונן | צילום: יוני רייף
באותה העת, כך נראה, נזרעו הזרעים הראשונים לשינויים חברתיים מרחיקי לכת בחברה ישראלית – הן בתחום מעמד האישה והן בתחום איכות הסביבה, שהיה אז עדיין בחיתוליו. "אז נוצר החיבור שלי לנושא הסביבה", מספרת רונן. "הבנתי שהמשרד לאיכות הסביבה הוא משרד שצריך להילחם עליו. יש אנשים שמוכנים להתרסק עם משרדים כמו הביטחון והאוצר, רק שיהיה להם הטייטל, הם לא מבינים שהמשרד להגנת הסביבה הוא משרד שבונה, הם לא מבינים כמה הוא חשוב – הוא נוגע בכלכלה, בחברה, בתחבורה, בבריאות, בכל דבר".
אם שותים – ממחזרים
עשור וחצי מאוחר יותר הנוף הירושלמי הנשקף מחלונות לשכת המנכ"ל במשרד לאיכות הסביבה (שהחליף מאז את שמו למשרד להגנת הסביבה) התחלף בנוף המגדלים של מתחם הבורסה ברמת גן, שם יושבת רונן ומספרת בגאווה על הישגיו של תאגיד המיחזור בארבע השנים האחרונות.
תאגיד אל"ה (ראשי תיבות של איסוף למען הסביבה) הוקם בשנת 2001 כחלק מיישום חוק הפיקדון. החוק קבע, כי על יצרניות המשקאות להחזיר את סכום הפיקדון שנקבע עבור מכלי המשקה – תמורת החזרת המכלים המשומשים. המהפכה האמיתית החלה בעקבות שורה של תיקונים שהוכנסו לחוק ב־2011 והטילו על יצרניות המשקאות אחריות מורחבת לאיסוף ולמיחזור בקבוקי המשקה המשומשים. נקבעו מכסות איסוף מחמירות יותר (לצד ענישה במקרה של אי עמידה ביעדים), וכן נקבעו יעדי איסוף עבור מכלי משקה גדולים (בנפח של ליטר וחצי ומעלה), אשר אינם מחויבים בהחזר פיקדון.
אם תשאלו את רונן, מה שהוביל את המהלך להצלחה – כלומר, עמידה ביעדים ואף חצייתם – היה התגייסותן של חברות המשקאות. "ארבע החברות הגדולות: טמפו, קוקה קולה, מי עדן ויפאורה, הבינו לפני כמה שנים שהן אחראיות לא רק על תהליך ייצור המוצר, אלא גם למה שקורה לאריזה שלו", היא אומרת. "הן השקיעו כ־70 מיליון שקל בשנים האחרונות ביצירת תשתיות וביצירת מודעות, בכל הקמפיינים שאנחנו עושים.
"זה כסף שיצרני המשקאות שמו כדי שאנחנו הצרכנים נלמד להחזיר את המוצר לרשתות השיווק ולקבל את הפיקדון בתמורה, או לקחת את הבקבוק למיחזורית. זה הוביל גם לשינוי של המחוקק בחקיקה של חוק האריזות – אמרו 'מה שהיה טוב ליצרני המשקאות, עכשיו יהיה טוב לכולם – למי שמייצר את הקורנפלקס, את המילקי ואת הבמבה'".
אפילו הרבנים ממליצים
אך להתנדבותן הפתאומית של חברות המשקאות לתרום עשרות מיליונים למען חינוך החברה להתנהגות ירוקה היה גם צד נוסף – האיום בשינוי החוק ללא שיתוף הפעולה שלהן. "זה גם נכון", מודה רונן. "זה בא בד בבד עם ויכוחים מול המחוקק, אבל זה בא ממקום של הידברות. הן באו ואמרו למחוקק שהן לא רוצות שיכתיבו להן, הן רוצות לעשות זאת בשיתוף פעולה, להסכים על מה נדרש מהן, והן מוכנות לשים על זה הרבה מאוד כסף. למעשה, אין אף תעשיין או חברה שבאופן וולונטרי הגיעו להסכמות עם המחוקק, מבלי שהמחוקק נתן להם פטיש על הראש".
אל"ה הוא גוף פרטי, אשר נמצא בבעלותן של חברות המשקאות ומחויב, מטבע הדברים, קודם כל אליהן, ולא אל הציבור. עובדה זו מושכת אליו לא מעט ביקורת. בין היתר נטען בגנות התאגיד, כי מדובר למעשה במונופול. "בעולם אין תחרות בכל נושא המיחזור, כי הבינו שזה עולה המון כסף", משיבה על כך רונן. "זה הרי לא כסף שאתה משית אותו על האזרח. זה כסף שיוצא מהכיס של היצרן. כל הרעיון הוא לעשות את זה בצורה שתייקר כמה שפחות את העלות, כי בסוף לעלות הזאת יש משמעות מבחינת מחיר המוצר. לכן לא היה נכון שקוקה קולה תקים תאגיד משלה וטמפו תקים תאגיד משלה – ולכן גם המדינה הכירה בהתאגדות שלהן סביב גורם אחד שעושה עבורן את הפעילות".
"בכל מקום שאליו נכנסנו, זה תפס". רונן עם השר לשעבר פרץ והנשיא רבלין | צילום: יוני רייף
גם אם לוקחים בחשבון את הביקורת, לא ניתן להתווכח עם המהפכה שהשיג אל"ה בשנים האחרונות. רונן גאה במיוחד בהצלחתם בכל הקשור לחינוך למודעות סביבתית והטמעת נושא המיחזור בגני הילדים ובבתי הספר: "בכל מקום שאליו נכנסנו, אם זה בחינוך הממלכתי, הדתי, החרדי או הערבי, זה תפס. וזה תפס ברמה כזו שהילדים מחויבים. כשהילדים אומרים להורים שצריך לשים את הבקבוק במיחזורית, להורים כבר לא נעים לזרוק אותו לאשפה בנוכחותם – ולא משנה אם מדובר בילד בן ארבע או בן 14".
רונן מציינת שבניגוד לתפיסה הרווחת, מהפכת המיחזור לא מתרחשת רק בתל אביב, אלא גם באזורים ובמגזרים שבעבר לא היתה בהם מודעות גבוהה לנושא: "למשל, בבני ברק אנחנו רואים משנה לשנה גידול משמעותי בנפח המיחזור – ב־23:00, אחרי ארוחת השבת, אפשר לראות מאות אנשים ליד המיחזוריות, גם כי אין מקום בבית וגם כי לא זורקים לאשפה".
השינוי התרבותי הזה מתאפשר בין השאר בזכות עבודה הסברתית מעמיקה שמבצע תאגיד המיחזור באמצעות מוקדי כוח שונים. "כשאנחנו נכנסים לעבודה במגזרים אנחנו פונים למובילי הדעה – אז במגזר הערבי אנחנו הולכים לראשי העיר, ובמגזר החרדי אנחנו עושים את זה בשיתוף פעולה עם רבנים, ויש לזה תמיכה מאוד גדולה".
דרושה מפלגה בסביבה
הנתונים אמנם מצביעים על כך שנרשמה בארץ התקדמות מרשימה בתחום מיחזור הבקבוקים, אך עדיין יש לא מעט אתגרים בדרך. לדברי רונן, אחד הנושאים שמדינת ישראל צריכה לשאוף אליהם הוא שדרוג איכות המיחזור – מהלך שבאירופה נמצא כיום כבר בעיצומו, ובארץ נמצא בשלבי בחינה. לדוגמה, למחזר את הבקבוקים לכדי מוצר שאותו אפשר להמשיך ולמחזר (במקום למחזר למוצר שאינו ניתן למיחזור נוסף); אתגר נוסף שהיא מצביעה עליו הוא שדרוג אריזות מוצרי החלב, שמיוצרות כיום מפלסטיק שאינו ניתן למיחזור. לדבריה, מדיניות המיחזור המחמירה באירופה תאלץ חברות כמו נסטלה ודנונה למצוא פתרונות חדשים לאריזות.
הראיון המלא מופיע בגיליון אוקטובר-נובמבר של מגזין פורבס ישראל
– לרכישת הגיליון חייגו 077-5273355
– לרכישת מנוי למגזין פורבס ישראל
|
