Forbes Israel Logo

על חפירות, פינוי אשפה והרבה בירוקרטיה

בקיץ 2015, זמן קצר לפני שהחלו חפירות הרכבת הקלה בתל אביב, סיירתי באזור העבודות. תאריך היעד לנסיעה הראשונה – אוקטובר 2021 – נראה אז כמו מועד עתידני, אי שם מעבר להרי החושך. לאחרונה, כשצעדתי במנהרות הארוכות שכבר חצובות מתחת לתל אביב, היכתה בי ההבנה שכבר ניתן לראות את שעת השין בעין בלתי מזוינת: שנתיים ו-10 חודשים הם הרף עין בעולם התשתיות.

יהודה בר-און, מנכ"ל נת"ע, כבר מתורגל בהבעות חוסר האמון של הישראלים. איחורים של שנים ועשורים בפרויקטים של רכבת ישראל וכמעט כל גוף תשתית גדול אחר הרגילו אותנו לזלזל בהבטחות. בר-און ואנשיו, בשלב הזה של חיי הפרויקט, עדיין דבקים בדדליין המקורי ומשוכנעים שיעמדו בו. למרות העימותים הקשים עם עיריית בני ברק בגלל העבודות בשבת; למרות שראש עיריית רמת גן מאיים לעכב את העבודות, למרות העובדה שבמדינה שבה כל יום כמעט פורצת מלחמה, קשה לתכנן את המחר. בנת"ע כל כך מאמינים ביכולתם לעמוד בלו"ז, עד שבכניסה למשרדי החברה הציבו שעון אלקטרוני שמתקתק את הזמן לאחור לקראת ההשקה – עד לרמת השניות. שאלתי את בר-און אם הוא חושב שיוכל לתכנן את ההשקה במונחים של שניות. לא, הוא השיב, אבל זה ממחיש שהזמן באמת פוחת ומכניס אותנו לאווירה הנכונה.

הכתבה מופיעה בגיליון דצמבר 2018 של פורבס ישראל

לרכישת גיליון חייגו 077-4304645

לרכישת מנוי למגזין פורבס ישראל

לכל העדכונים, הכתבות והדירוגים: עשו לנו לייק בפייסבוק

סתימה בצנרת

כמעט אלף קלפיות פעלו בבחירות המוניציפליות האחרונות בירושלים, ולכל קלפי יש מזכיר. בתהליך הקבלה לעבודה חתמו המזכירים על חוזה מול משרד הפנים, שבו סוכם כי שכרם יהיה 1,940 שקל ברוטו ליום, שמתחיל בשש בבוקר ומסתיים כמעט 24 שעות לאחר מכן. כמו כן הבהירו הממונים שאם יתקיים סיבוב שני, המזכירים מחויבים להתייצב גם אליו ויקבלו שוב אותו תשלום. זה הגיוני והוגן, משום שבסיבוב השני אמנם עובדים פחות שעות (הקלפיות נפתחו רק ב-13:00), אבל אין יום שבתון, ורבים מהמזכירים נאלצו לקחת יום חופש מעבודתם.

אז באמת תהיה כאן רכבת קלה ב-2021? | צילום: Shutterstock

הכל נראה מסוכם וסגור, אבל זמן קצר לפני הסיבוב השני מזכירי הקלפיות קיבלו הודעה, שבניגוד למה שהובטח, התשלום יהיה קטן בכ-400 שקל לעומת הסיבוב הראשון. למה? ככה. כשפנו למשרד הפנים, האחראי על הבחירות, נאמר להם שלמשרד אין קשר לעניין, מאחר שההבטחות ניתנו על ידי עובדי עיריית ירושלים שניהלו את מערך הקלפיות. כשפנו לעירייה, הם נשלחו – ניחשתם נכון – למשרד הפנים, שלטענת העירייה, אחראי לניהול יום הבחירות ולתקצובו.

המזכירים, בקיצור, חשו על בשרם שתי תופעות מכוערות ונפוצות בשירות הממשלתי והציבורי בישראל: נפילה בין הכיסאות וחוסר אמינות. אזרח, שמוצא את עצמו בין שתי רשויות שמטילות את האחריות זו על זו, יכול להעביר חיים שלמים בתפקיד כדור פינג פונג שמושלך מצד לצד. ועוד יותר מדאיג: לממשלת ישראל (על פי פרשנות משפטית, האחריות במקרה דנן נופלת על משרד הפנים) פשוט אין מילה. רוצה לעשות איתה עסקים? קח בחשבון שברגע האמת היא תיעלם כמו אחרון הנוכלים.

את האמת הזו חוות על בשרן גם משפחות אומנה רבות – אותן משפחות כמעט קדושות שעושות טובה למדינה ומאמצות לחיקן באופן זמני ילדים שזקוקים לבית. ילדים, כידוע, זו הוצאה גדולה – מעון, מזון, בגדים, משחקים – וכדי שיוכלו לגדל את ילדי האומנה עבור המדינה, המשפחות מקבלות תשלום חודשי של כמה אלפי שקלים.

רק שלא פעם התשלום נעצר, סתם כך, בלי סיבה. כמו במקרה של גל מקיבוץ בעוטף עזה, שמשמשת כאם אומנה של יובל בן השנה וחצי. החל בחודש יוני השנה התשלום החודשי הפסיק לזרום לחשבונה. למה? ככה. אי שם, בין משרד הרווחה לעמותה המתווכת, נוצרה סתימה בצנרת. נכון לתחילת דצמבר המדינה היתה חייבת לגל כ-19 אלף שקל, והבור בחשבון הבנק שלה הלך ותפח לממדים של בולען. בהשאלה משמואל פלאטו שרון המנוח, כאשר גל תישאל "מה עשית בשביל המדינה", היא תוכל להשיב בגאווה "הכל". ובאשר למה שהמדינה עשתה לה בחזרה, יש לזה שם: כפיות טובה.

באמצע הלילה מתעוררות המשאיות | צילום: Shutterstock

עיר ללא הפסקה

ישראל מצטופפת, וההשלכות מגיעות גם לתחומים לא צפויים כמו איכות השינה. עיריות רבות חוששות מתנועה של משאיות פינוי האשפה בכבישים בשעות הבוקר העמוסות, ושולחות אותן לבצע את המשימה עמוק בתוך הלילה. הבולטת בתחום היא כמובן תל אביב, שצי המשאיות שלה פושט על הרחובות בשעות הקטנות ביותר. עיר בלי הפסקה או לא?

דיירים ברחוב יהושע בן נון – רחוב ותיק בצפון הישן – מתעוררים כבר תקופה ארוכה ב-04:30-04:00 לפנות בוקר. החוק אוסר על יצירת מפגעי רעש בין 23:00 ל-06:00 בבוקר, אבל עיריית תל אביב ניסחה חוק עזר עירוני שמחריג את עובדי העירייה מהחוק הארצי. להם מותר להרעיש כרצונם.

באגף התברואה טוענים שאין ברירה, שאם רוצים למנוע מצב שבו הבקרים יהפכו לסיוט מזדחל, צריך לספוג קצת רעש בלילות. הבעיה היא שלא מדובר בקצת רעש. בתקופה האחרונה פינוי האשפה ברחוב שלי מבוצע בדרך כלל באחת בלילה. מחדר השינה העורפי בקומה הרביעית אני יכול להתרשם ממה שעובר על תושבי רחובות עם פחות מזל: שאון גרירת הפחים וריקונם, הצעקות של העובדים וצפצוף הרוורס של המשאית נשמעים כאילו כל התהליך הריחני הזה מתרחש בתוך חדר השינה.

ניהול עיר צפופה ב-2018 הוא אמנות של איזונים, ונראה שמישהו בעיריית תל אביב, וגם בכמה עיריות אחרות, איבד את הבאלאנס. אפשר לנצל טוב יותר את שעות הערב המאוחרות, לא חייבים להיבהל מקצת פקקים בבוקר שאולי יגרמו ליותר אנשים להשאיר את המכונית הפרטית בחנייה ובעיקר – אפשר לעשות רוטציה בין רחובות וחלקים שונים בעיר, מעין תורנות של השכמות. להעיר תושבים על בסיס קבוע ב-4:00 זה לא מידתי, לא סביר וגם ספק גדול אם יעמוד במבחן בג"צ – בהנחה שהתושבים לא יהיו עייפים מכדי להגיש אותו. 

[email protected]

הכתבה מופיעה בגיליון דצמבר 2018 של פורבס ישראל

לרכישת גיליון חייגו 077-4304645

לרכישת מנוי למגזין פורבס ישראל

לכל העדכונים, הכתבות והדירוגים: עשו לנו לייק בפייסבוק


 

הרשמה לניוזלטר

באותו נושא

הרשמה לניוזלטר

מעוניינים להישאר מעודכנים? הרשמו לרשימת הדיוור שלנו.

דילוג לתוכן