פרא עתידני: טכנולוגיות חדשות מסייעות במאבק לשימור חיות הבר

הקרן העולמית לשימור חיות בר פירסמה בשנה שעברה דוח שממנו עולה כי בתוך שני דורות בלבד, גודל האוכלוסייה של מינים רבים של בעלי חיים הצטמצם בחצי. בעלי חיים רבים מאוימים על ידי הרס סביבת המגורים הטבעית שלהם, צייד ופעילויות אנושיות אחרות. לכן, מטרות פיתוח הקיימות (SDG) אשר שורטטו על ידי האו"ם נראות, במקרה הטוב, לא ריאליות, מאחר והארגון קורא לעצירת אובדן המגוון של צמחים ובעלי חיים עד שנת 2030.

למרות שיש דאגות נוספות שכדאי לשים אליהם לב בנושא, יש גם כמה פיתוחים חיוביים: מהתקדמות בזירת קביעת מדיניות ועד לשימוש בטכנולוגיות חדשות כדי לשפר את מאמצי השימור. אבל, סטיוארט פים וזואי ג'וול, פרופסורים באוניברסיטת דיוק מדגישים במחקרם כי "טכנולוגיות חדשות לבדן לא שומרות על מינים".

ציידים לא נרתעים מאפליקציות בסמארטפונים או מרחפנים, ואיסוף של יותר מידע דרך מלכודות עם מצלמות דיגיטליות או לוויינים קטנים – יוכל להוביל לשיפורים בשימור מיני חיות הבר, אבל החוקרים צריכים להבין כיצד לעבד בצורה מהירה ואפקטיבית את כמויות המידע הגדולות האלו.

ועדיין, אין ספק שכלים דיגיטליים יכולים לשחק תפקיד חשוב בנושא, במיוחד עבור מינים שמאוימים ובמקומות בהם שיטות ניטור פולשניות הן אסורות.

לדוגמא, טכניקת זיהוי טביעת רגל, שפותחה על ידי הארגון ללא מטרות רווח WildTRack (בו ג'וול היא מייסדת שותפה), יכולה לזהות מינים שנמצאים בסכנת הכחדה, דרך שימוש בתמונות דיגיטליות של טביעות הרגליים שלהם, ללא צורך בהתאמת מכשירי מעקב לחיה או התערבות בחייה בצורה כלשהי.

רחפנים יעקבו אחר בעלי החיים בטבע ואלגוריתמים יבצעו זיהוי אוטומטי | צילום: fotolia

טכניקה אחרת היא אלגוריתמים שמוטמעים בתוך תמונות של מינים כדי לבצע זיהוי אוטומטי. אלו נמצאים בתוך האפליקציה LeafSnap, שנוצרה על ידי הסמית'סוניאן (מוסד המאגד מוזיאונים ומכוני מחקר בארה"ב) יחד עם אוניברסיטאות קולומביה ומרילנד. האפליקציה משתמשת בעיבוד דיגיטלי כדי לזהות עלים של עצים צפון-מזרח אמריקאים.

מדענים החמושים בסמארטפונים, יכולים לאסוף מידע כדי לבנות מאגרים ענקים של תצפיות כמו eBird ו-iNaturlist. פים וג'וול מטילים ספק באפשרות לערב בפעילות לא רק מקצועיים וחובבנים בתחום, אלא גם קהילות המורכבות מאנשים שלא רגילים לחשוב על שימור – כמו תיירים וקהילות מקומיות.

אפשר להציג את הפוטנציאל הזה בצורה אחרת: בכל שנה שמורות הטבע בעולם זוכות ל-8 מיליארד ביקורים. מה אם חלק מהמבקרים האלה יפסיקו לקחת תמונות סלפי לרגע, וישתמשו במצלמות שלהם כדי לאסוף מידע על בעלי החיים? ובאשר לקהילות המקומיות, חוקרים מצביעים על כך שטאבלטים לא יקרים כבר סייעו במיפוי השמורות הטבעיות בתוך הפארק הלאומי גומבה בטנזניה ומסביב לו, ואף בכמה איזורים בהודו. קהילות מרוחקות יכולות להשתמש אפילו בטלפונים ניידים פשוטים כדי לדווח על מידע בנוגע לחיות הבר וסביבת החיים הטבעית שלהן.

לבסוף, הכוכבים הטכנולוגים העולים, הרחפנים, מגויסים יותר ויותר לנושא דרך כמה אפליקציות. יש להם כמה יתרונות: הם לרוב זולים (בהשוואה למטוסים וללוויינים), אפשר להשתמש בהם כדי לעקוב אחר ציידים ובעלי חיים, והם גם יכולים לשחק כשדרים עבור קהילות באיזורים מרוחקים. ועדיין, כדי שהם יהיו יותר יעילים, הם צריכים להיות דומים יותר לאלו שהצבא משתמש בהם – עם טווח פעילות רחב וחיישנים בעלי רזולוציה גבוהה – מאשר כלי הטייס החובבניים שישנם כיום.

בעוד שקשה לומר האם המטרות של האו"ם בנושא אכן יהיו מושגות ב-15 שנים בלבד, טכנולוגיה יכולה להיות בהחלט עזרה גדולה. אם לוקחים בחשבון שהיא לא תרופת פלא, ושתמיד יהיו אתגרים בהפעלת כלים חדשים, אפשר יהיה להשתמש בה בצורה נכונה ויעילה.

"טכנולוגיות חדשות מציעות פוטנציאל עצום לשימוש חיות הבר", כתבה ג'וול באתר אוניברסיטת דיוק. "אבל אנחנו מתמודדים עם אתגר רחב של הדרך בה נוכל לרתום את הטכנולוגיות האלו לטובת הפעילות שלנו. אנחנו חייבים להגדיל את המאגר הגלובלי של אנשים שאוספים דאטה, למצוא דרכים טובות יותר לניהול התוצאות שמתקבלות מהנתונים, ולהשתמש בגישות בין תחומיות כדי לפתח פתרונות יצירתיים שיענו לאתגרים הצפויים בעתיד".