Forbes Israel Logo

רק בישראל: סטטיסטיקות, יוקר מחיה וחוקים שיגרמו לכם להרגיש פראיירים

על פי מחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת הרפואי היוקרתי The Lancet, תשעה מיליון בני אדם מתים מדי שנה בעולם כתוצאה מהשפעות של זיהום סביבתי. פי שישה מאשר בתאונות דרכים, פי שלושה מאיידס. עלות הטיפול בתחלואה שנגרמת מהסביבה עומדת על כ־4.6 טריליון דולר, 6.2% מהתוצר העולמי. זה נשמע המון, אבל החוקרים טענו שמדובר בהערכה מאופקת. לדבריהם, המספרים האמיתיים כנראה גבוהים בהרבה.

הכתבה המלאה מופיעה בגיליון נובמבר 2017 של פורבס ישראל

לרכישת גיליון חייגו 077-4304645

לרכישת מנוי למגזין פורבס ישראל

לכל העדכונים, הכתבות והדירוגים: עשו לנו לייק בפייסבוק

ורק בישראל המשרד להגנת הסביבה הוא התיק הזה ששרים רואים בו משהו בין מושבת עונשין למקפצה לעבר המשרדים שבהם קורים הדברים החשובים באמת. למעט גלעד ארדן (שגם הוא ראה במשרד תחנה בדרך, אבל לפחות גילה עניין אמיתי במה שמתרחש בתחנה הזו), אני מתקשה לחשוב על שר בעשור האחרון שהמשרד באמת עניין אותו. התקציב של המשרד בהתאם, ומה שיותר חמור – הקצאת כוח האדם. אם בכל אזור הצפון, בין ראש הנקרה למטולה, יש ארבעה תקנים של שוטרים במשטרה הירוקה – מפגעי הסביבה, הפסולת והעשן ימשיכו לחגוג, והישראלים ימשיכו להרים את תרומתם הצנועה לסטטיסטיקת התחלואה העולמית. ממשלת ישראל, מצידה, תמשיך לחשוב שהחיים עצמם מוכרעים בלשכות אחרות, הרבה יותר זוהרות.

קפה לוואצה. פעם מחירים עצום | צילום: shutterstock

הפתעה בסופר

הזהירו אותנו שלונדון מאוד יקרה. "תשכחו מברלין", היתה התגובה האופיינית כשסיפרנו שאנחנו עומדים לבלות חופשה בבירת אנגליה לראשונה זה עשרים שנה, "זו רמה אחרת של הוצאה". המחיר ששילמנו עבור הלינה – דירה גדולה במיקום מעולה שהכילה ברווחה חמש נפשות – רמז אחרת: הוא השתווה פחות או יותר לתעריף של צימר צפוף בגליל, אבל הנחנו שכאן החגיגה תסתיים והכנו את עצמנו לגרוע מכל.

רק שהביקור הראשון בסופר הבהיר לנו את התמונה. בדרך כלל אני לא שותף לתחביב הלאומי – נהי על יוקר המחייה בישראל. לא כי לא יקר פה, אלא משום שלטעמי, הטרוניות מתמקדות בסעיפים הלא נכונים של ההוצאה. אני מסרב להיות מוטרד מהמחיר המופקע של פסק זמן או נקניקים. לא יקרה שום אסון אם נאכל פחות מהם. הבעיה האמיתית בהוצאה של המשפחה הישראלית הממוצעת טמונה במה שהיא צריכה לשלם מאחר שהממשלה לא משקיעה מספיק: חינוך פרטי שמחפה על כשלי מערכת החינוך, בריאות פרטית במקום מה שהמערכת הציבורית לא נותנת, החזקת רכב מפני שהתחבורה הציבורית כושלת. השירותים הציבוריים העלובים שממשלת ישראל מספקת לאזרחיה, ושממקמים אותנו עמוק בתחתית מדינות ה־OECD, מחייבים אותנו להשלים את השאר מכיסנו הפרטי. זה הרבה יותר יקר מעלות הפסק זמן וכמובן, גורם מרכזי ביצירת הפערים הגדולים בחברה הישראלית: מי שלא יכולים לרכוש את השירותים שהמדינה לא מספקת, נותרים מאחור.

בחזרה לסופר בלונדון: יצאנו ממנו בתחושה שלא רק בכל הנוגע לרמת השירותים הציבוריים אנחנו פראיירים. זה הגיע לשיא במדף הקפה: שילמנו עבור חבילת לוואצה 2.5 לירות שטרלינג (12־11 שקל לפי השער של אותו יום). רק כדי לוודא שאנחנו לא מבולבלים, כשחזרנו לישראל מיהרנו למרכול הקרוב לביתנו (סניף של שופרסל) ורכשנו בדיוק את אותו מוצר. הפעם הוא עלה לנו 37.30 שקל, יותר מפי שלושה ממה ששילמנו ימים ספורים לפני כן בלונדון. כשרות? מכס? הוצאות תובלה? הכל כנראה כלול, אבל שום דבר לא באמת יכול להסביר או להצדיק פער שערורייתי כזה. מוגש כשירות לראש ממשלה שמתקשה להבין למה ישראלים רבים נוסעים לחו"ל – וחוזרים חמוצים.

רכוש חברה

הילד שלכם הולך לחוג. אחיו הגדול הלך לקפוארה, אבל הוא מעדיף כדורגל או כדורסל. הוא משחק בקבוצה וגאה במדים שקיבל, אתם נדרשים לשלם כמה מאות שקלים לחודש, אבל מה לא עושים בשביל שהילד יחלץ עצמות ויתנתק קצת מהמסכים. ואז הוא מבקש לעבור קבוצה. החברים שלו משחקים בקבוצה אחרת, המאמן צועק יותר מדי או סתם בא לו להחליף אווירה. אתם מעדכנים את המנהל על המעבר המתוכנן ולא מאמינים למה שאוזניכם שומעות: "לא ניתן לו לעבור. הוא שייך לנו".

חוק הספורט. הילדים הופכים לרכוש מועדוני הספורט | צילום: shutterstock

לשערורייה הזו קוראים "חוק הספורט", והוא הופך ילדים בני 13 ו־14 – לא מסי ורונאלדו, כן? – לרכושם של מועדונים ועסקנים כוחניים. תארו לכם שהמדריך לקראטה או המורה לציור היה אוסר על הילד שלכם לעבור למדריך אחר. מבחינה כלכלית, מדובר במערכת יחסים אבסורדית במיוחד: אתם משלמים למועדון אלפי שקלים בשנה – ובתמורה הוא מקבל בעלות על הילד. עולם הפוך.

המטרה המקורית של החוק היתה לתמרץ את מועדוני הספורט לטפח ספורטאים צעירים ולהשקיע בהם. רק שבשלב הזה של הקריירה, הילד – או יותר נכון ההורים שלו – הם אלה שמשקיעים במועדון. הגרסה הנוכחית של החוק עוד מרוככת לעומת העבר: כיום ילד שרוצה לעבור קבוצה ולא מקבל שחרור (עצם השימוש במושג הזה מגוחך) יכול לשבות מפעילות חצי שנה ואחר כך ללכת לדרכו. בעבר גם זה לא היה אפשרי, אבל הגיע הזמן לעדכן את החוק פעם נוספת: לא ייתכן שב־2017 ילדים יהיו בני ערובה של עסקנים ציניים, שרחוקים מרוח הספורט כמו שנבחרת ישראל רחוקה מהשתתפות במונדיאל.

הכתבה המלאה מופיעה בגיליון נובמבר 2017 של פורבס ישראל

לרכישת גיליון חייגו 077-4304645

לרכישת מנוי למגזין פורבס ישראל

לכל העדכונים, הכתבות והדירוגים: עשו לנו לייק בפייסבוק


 

 

הרשמה לניוזלטר

באותו נושא

הרשמה לניוזלטר

מעוניינים להישאר מעודכנים? הרשמו לרשימת הדיוור שלנו.

דילוג לתוכן