|
למרות שזה בהחלט טבעי לנצל את תקופת החילופים בלוח השנה בתור תירוץ לרכוש מצבורי סחורות מכל הבא ליד, ככל שהדבר נוגע למדיניות הסחר של ארצות הברית ב-2018 ישנה כנראה מוטיבציה נוספת. בעוד שמספר עימותים בתחום הסחר כמעט והגיעו לנקודת רתיחה ב-2017, פתרון לא נמצא עדיין לאף אחד מהם. יתר על כן, בחלקה האחרון של השנה הנשיא טראמפ והקונגרס הניחו בצד את חילוקי הדעות הבולטים ביניהם בכל הנוגע לסחר במטרה להתאחד מאחורי חוק המס; משימה שכעת הושלמה.
אז למה ניתן לצפות מהשנה שבפתח? ככל שזה נוגע למדיניות הסחר של ארצות הברית, יש סיכוי קטן מאוד שהדברים באמת יתנהלו כשורה; האופטימיסטים יכולים במקום זאת לייחל לתקופה של הזנחה שקטה. לפסימיסטים יש סיבה לתת לדמיון שלהם להשתולל.
העביר את רפורמת המס. הנשיא טראמפ | צילום: Shutterstock
הנה אם כן חמישה נושאים שיש לעקוב אחריהם:
1. חידוש המשא ומתן על הסכם הסחר החופשי בצפון אמריקה (NAFTA). נושא זה ממוקם בראש הרשימה, מסיבה טובה. השיחות עם קנדה ועם מקסיקו הן המשא ומתן הפעיל היחיד שארצות הברית מקיימת בנושא סחר כיום. לשיחות NAFTA יש גם את תאריך היעד המהימן ביותר מבין כל ענייני הסחר הבולטים; למקסיקו יש בחירות חשובות בקיץ ובמקור היא רצתה שכל השיחות תסתיימנה עד לסוף 2017. בשעה שהשיחות מתוכננות להימשך כעת לאורך הרבעון הראשון של 2018, לא נראה שהן קרובות להסכמה. נראה שלא לוחות הזמנים האמריקאים ולא אלה של המקסיקנים יאפשרו מעבר מהיר, גם אם עסקה כן תגובש. כך יוצא שלפי רוב הסיכויים נשארות רק שתי אפשרויות ל-2018: א. השיחות תמשכנה בשקט ותתמקדנה בעניינים טכניים עד לשנה הבאה; ב. הנשיא טראמפ יחליט שהיה לו מספיק מכל זה ויכריז על פרישתה של ארצות הברית מההסכם. כל תוצאה כזו תציב נושאים רציניים מאוד על השולחן. לא רק שנסיגה מ-NAFTA תעורר כמות גדולה מאוד של סוגיות משפטיות ותאיים בנזק כלכלי משמעותי, מי שתפגענה ממנה באופן החזק ביותר הן דווקא מדינות המפתח הפוליטיות של ארצות הברית (בשנת בחירות). מצד שני, לאפשר לשיחות להימשך, משמעותו, מעבר לכך שהנשיא טראמפ יגלה סבלנות לא אופיינית, היא הגעה שלו לבחירות האמצע כשאחת מהבטחות הקמפיין המרכזיות שלו תישאר ללא מענה.
2. סין. אם מדברים על הבטחות בחירות… במהלך הקמפיין שלו המועמד טראמפ הבטיח לחשוף את סין בתור מניפולטורית של מדיניות מטבע ולהטיל 45% עמלה על יבוא של סחורות סיניות. במקום זאת, הנשיא טראמפ חתם על מספר עסקאות צנועות עם הסיניים. יש כאן בעיות רבות-פנים עבור ממשל טראמפ. האמצעי הברור ביותר מאיליו כנראה לתקוף באמצעותו את סין – סעיף 301 לחקירות קניין רוחני – עשוי שלא להיות קל ליישום כמו שהיה נדמה. נראה כי לאיש אין את התיאבון להציע לסין את סוג הגזר שיוביל לשינוי משמעותי בהתנהגות הכלכלית שלה (כלומר, מעבר למצב של כלכלת שוק). המקל האפקטיבי ביותר שידרבן את סין הן שיחות מולטילטרליות, כמו אלו שמתנהלות סביב חריגות הייצור של הפלדה; אך ממשל טראמפ מציג את עצמו כאלרגי לכל מה שקשור במולטילטרליות. לבסוף, הנשיא טראמפ עדיין קורא לעסקה מאזנת בין הגישה הכלכלית שלו כלפי סין לבין סיוע סיני מול צפון קוריאה – בעיה שלא נראה שתעלם בקרוב.
3. הברקסיט. אמנם לא מדובר בבעיית מדיניות סחר אמריקאית אמתית, אך כן מדובר בדרמה מאוד משכנעת, שיכולות להיות לה השלכות רציניות ביותר על הסחר של ארצות הברית. בחודש מארס אשתקד ראש הממשלה הבריטית תרזה מיי חלבה את טיפת היתרון היחידה שהייתה לה בכל הנוגע למשא ומתן לעזיבה בריטית מהאיחוד האירופי, כשהציבה למעשה ספירה לאחור בת שנתיים. כעת, בהיעדר פעולה אחרת, עד למארס 2019 הממלכה המאוחדת תיזרק מהאיחוד ללא גינונים. היות שעסקים זקוקים לזמן על מנת לתכנן את השקעותיהם, לחץ רציני ביותר מופעל כעת על הצדדים להבהיר את התנאים במהלך 2018. הבעיה היא שאין אפשרויות עדיפות לשמירת המצב הקיים בפועל, שממנו בריטניה נהנית כיום. ניתן לצפות לניסיונות דון קישוטיים למצוא אפשרות אחת לפחות שתדגיש את הדרכים שבהן הסחר הבינלאומי השתנה עם השנים, כמו גם את חשיבותו של מסחר בשירותים.
4. ארגון הסחר העולמי. לפי המסלול שעליו צועד ה-WTO, סביר יותר שהוא ימצא את קצו ביבבה, ולא בפיצוץ. ובכל זאת, כל עוד אין תאריך יעד קשיח במהלך 2018 שמאיים להביא על הארגון את סופו, ישנם כמה נושאים רציניים שניצבים בפני הגוף, שתפקידו נתפס לרוב בצורה שמצטמצמת לבוררות בסכסוכים בלבד. סין הכינה את הקרקע לקראת הטענה כי יש להכיר בה ככלכלת שוק. בנפרד, ישנן אינדיקציות לכך שחוק המס החדש של ארצות הברית עשוי להפר את התחייבויות ל-WTO (וישנה היסטוריה של מקרים שבהם חוק מס אמריקאי משמעותי אותגר בהצלחה על ידי ה-WTO). מעל לכל הדברים הללו, מנגנון הגישור נמצא תחת לחץ חמור, משום שארצות הברית מסרבת לאייש מחדש את קבוצת השופטים מטעמה.
טרמאפ ושר המסחר, וילבור רוס | צילום מסך: יוטיוב
5. תפקידו של הקונגרס בסחר. במיוחד בכל הנוגע לחידוש המשא ומתן על NAFTA, נראה כי בשנה שעברה חל שינוי מהותי בין האינטרסים של הרפובליקנים בקונגרס לבין הנשיא הרפובליקני. למה לקונגרס עשויה להיות מילה בנושא? החוקה מעניקה לקונגרס את הסמכות בנושא הסחר. מאז שנות ה-30, המוסד מנסה להאציל חלק מהסמכות לבית הלבן, לרוב בהתבסס על התיאוריה שכך הנשיא יתפתה פחות להיענות לדחפים קרתניים ופרוטקציוניסטיים. נראה שהתיאוריה הזו כבר אינה תקפה. יש לפחות שתי דרכים ברורות שבהן עימות יצוץ בנושא זה במהלך 2018. ראשית, אם הנשיא ינסה לסגת מ-NAFTA, הקונגרס יוכל לאתגר את הסמכות החוקית שלו לעשות זאת (או לחלופין להציב רמות מכס וכללי רגולציה ברמות של העידן שקדם ל-NAFTA). שנית, חוק רשות קידום הסחר האמריקאית (TPA) מ-2015, המאפשר לנשיא לנהל משא ומתן בנושא עסקאות סחר, יצטרך לעבור אישרור השנה. יהיה מעניין לראות מי בקונגרס להוט להעניק אישרור שכזה ואלו הבטחות הוא ידרוש בתמורה. עד כה, חברי קונגרס רפובליקנים ניסו להפעיל השפעה על הסחר בצורה שקטה. האיפוק הזה עשוי לעמוד למבחן במהלך השנה הקרובה.
אם כל האתגרים הללו יתנהלו כשורה, יש להניח שנסיים את 2018 באופן דומה מאוד לאופן שבו התחלנו אותה בכל הנוגע לסחר. אם לא, הנזק הכלכלי והפוליטי שייגרם עשוי להיות משמעותי ביותר.
|
|
