תרנגול, כפרות: כך הפך חבר להקת התרנגולים למיליונר – דווקא ממכירת חפצי יודאיקה

"אף אחד לא יכול לדעת לאן החיים ייקחו אותו". כך, באמרה פשוטה מאוד, מתחיל גבי אקשטיין את הפגישה שלנו. מסתבר כי אקשטיין יודע על מה הוא מדבר: שום דבר בחזותו של איש העסקים החביב בן ה-75 לא מסגיר כי החל את דרכו בהופעות ענק בלהקות הצבאיות וכחבר בלהקת "התרנגולים" המיתולוגית, ובוודאי שלא מסגיר כי מדובר בבעליו של אחד המפעלים הגדולים בעולם ליצור פריטי יודאיקה.

הרבה תמונות תלויות במשרדו של אקשטיין, ומכל אחת מביטות פנים שונות. על קיר אחד תלויים בגאון תצלומים נושנים של משפחותיהם של אביו ואמו. מהקיר ליד כבר משקיפים פניהם המחייכות של הנכדים השונים, חלקם חיים בארץ וחלקם הרחיקו עד הונג קונג. במשרדים הסמוכים למשרדו בהנהלת מפעל "ארט יודאיקה" באזור התעשייה של יבנה, יושבים שלושה מילדיו. "המסורת וההמשכיות זה הדבר החשוב ביותר", הוא מסביר. וכדי לוודא שהמסורת תישמר, איגד אקשטיין בספר מיוחד את כל קורותיו (וכן את קורות אשתו רחל). כשחילק את הספר לבני משפחתו (על כל 112 עמודיו), עודד אותם לקרוא לעומק והבטיח כי יערוך חידון נושא פרסים על "חומר הלימוד". הזוכה במקום הראשון זכה בכרטיס טיסה ללונדון, על חשבון סבא גבי.

לא רוצה להיות תרנגול

"דווקא הייתי נער די ביישן", נזכר אקשטיין, "והתגייסתי כחייל קרבי לחיל השריון. מה שלמדתי שם בטירונות, זה שיעור לכל החיים". אבל דווקא טקס סיום הטירונות היה נקודת המפנה המקצועית הראשונה של חייו: "לאורך הטירונות הייתי מופיע לפני החבר'ה באוהל. הייתי שר, ואפילו 'מנגן' באמצעות האף, ומוציא צלילים של גיטרה חשמלית". החבר'ה שכבר הספיקו להתלהב מהכישרון יוצא הדופן עודדו אותו להופיע בטקס סיום הטירונות. "איך שנגמר הטקס ביקשו ממני שאגיע להופעה באיל-בורייג', לפני 10,000 חיילי שריון. כשעליתי לבמה פשוט שכחתי מהכל, הפסקתי להיות ביישן. ואז הגיעו מחיאות כפיים מכל עבר".

אקשטיין (שני משמאל) על הבמה עם החברים שייקה לוי, מרים גבריאלי, ויעל שרז | צילום: יח"צ

לאחר אותה הופעה, אקשטיין כבר לא חזר לחבריו בפלוגות השריון. הוא הועבר ללהקת החיל אשר הוקמה באותם ימים, והלך וצבר מעמד מרכזי במערכונים ובשירים השונים. במהלך שירותו הכיר כמה מחבריו הטובים באותם ימים ושמות ידועים מעולם הבמה כמו שייקה לוי, נעמי פולני, נעמי שמר ותרצה אתר. "אחרי שהשתחררתי התקשרה אלי נעמי פולני, הזמינה אותי למבחנים למועדון חדש שהקימה בצפת. ככה התחילו העניינים להתגלגל, עד שמצאתי את עצמי נכנס ללהקת התרנגולים".

כשהגיע לתרנגולים, הוא מספר, "הבנתי שהגעתי לטופ של הטופ. אין יותר מקצועי מזה". הוא החל לעבוד ולהתאמן עם הלהקה, ואף אחראי על השורה המיתולוגית "יש בחיפה חתיכה, היא גרה ברחוב פנורמה". אז הבין כי עליו לקבל החלטה: האם להמשיך בעסקי הבידור, או לחפש כיוון אחר לחיים. "היה ברור לי שאם אמשיך עם הלהקה, החיים שלי ילכו לכיוון מאוד מסוים, וזה לא היה הכיוון שרציתי לעצמי. תמיד רציתי פרנסה טובה וקבועה, זוגיות, חיי משפחה. ידעתי שאני חייב לעשות שינוי".

מהבמה – לפרוכת

לתדהמת כולם, אקשטיין החליט לפרוש מהלהקה המצליחה שנחשבה כבר באותם ימים לפסגת השאיפות של כל העוסקים במקצועות הבידור בארץ. "בנאדם חייב לדעת בדיוק לאן הוא רוצה ללכת, ולא לפזול לצדדים", הוא אומר היום. בדיעבד, הוא משוכנע כי "ההחלטה ההיא הייתה החשובה ביותר בחיים שלי. לך תדע איפה הייתי היום אחרת". לאחר שירד מהבמה, החליט כי תחום העסקים והמסחר הוא התחום המתאים לו. כבר בגיל צעיר ידע מה הוא מחפש: יציבות, פרנסה, ושקט להקים משפחה. את כל אלו, הוא בטוח, היה קשה עד כדי בלתי אפשרי להשיג במקצועות הבידור השונים.

"אחד הדודים שלי החזיק בבעלותו מפעל כושל למדי", הוא מספר. "החלטתי להיכנס לעסק, לראות מה אוכל לעשות". לאחר כניסתו, אקשטיין קידם את המפעל בצעדי ענק, ולבסוף גם מכר אותו ברווח גדול. בגיל 45 החליט כי הגיע הזמן לצאת לפנסיה, לטייל בעולם וליהנות מהחיים. "טיילתי במערב, במזרח, בצפון ובדרום", הוא מספר. "בסוף חזרתי הביתה, ושאלתי את עצמי 'מה עכשיו?'. עדיין בער בי הצורך לעשות משהו חדש".

ה"משהו החדש" הזה, הפך להיות כיוון חדש לחלוטין – ומפתיע במיוחד. אקשטיין, אדם חילוני לגמרי, החליט להיכנס לעסקי היודאיקה. "זיהיתי נישה בלי הרבה מתחרים", הוא מסביר את ההחלטה המפתיעה שלקח כבר לפני שנים רבות. "זה היה כיוון חדש ומרתק. בעולם חיים כיום בערך 15 מיליון יהודים – שזה אומר 15 מיליון לקוחות פוטנציאליים עבורנו".

ואכן המפעל שהקים, "ארט-יודאיקה", הצליח למשוך עוד ועוד לקוחות מרחבי העולם. כיום משווק אקשטיין את המוצרים השונים לכ-1200 חנויות בארץ ול-600 חנויות נוספות ברחבי העולם. "אנחנו שולחים סחורה לרוסיה, לארגנטינה, לארה"ב, לקנדה, לאוסטרליה, אפילו לאלסקה שלחנו חבילה לא מזמן", הוא מספר. מסתבר כי האמרה לפיה בכל מקום בכדור הארץ תוכלו למצוא יהודי מוכחת כנכונה, ואף יותר: מסתבר כי (כמעט) בכל מקום יימצא יהודי אשר מוכן יהיה לשלם עבור חפצי יודאיקה חדשים.

"זיהיתי נישה חדשה". אקשטיין | צילום: יח"צ

במחסן הענק של המפעל תוכלו למצוא מגוון אדיר של חפצי יודאיקה – החל מחנוכיות ופמוטים ועד לצלחות סדר, גביעים מיוחדים לאליהו הנביא, כיסויים יוקרתיים לאתרוג או קנקנים לנטילת ידיים. הכל מקושט ומעוצב בקפידה, כשברקע מתנוססים ציטוטים נבחרים מהתנ"ך. בחדר מיוחד נמצא קיר עם תצוגה של עשרות בתי מזוזה שונים, וקיר נוסף מציג מגוון אדיר של כיפות – בכל עובי, עיצוב או שיטת סריגה שרק תבחרו. בסך הכל, מתגאה אקשטיין, מייצרת החברה למעלה מ-4,000 מוצרים שונים במקביל.

עסקי היודאיקה, מסתבר, מושכים גם קניינים מובילים מהעולם כולו. בעוד שבועות בודדים יערוך אקשטיין "פסטיבל" מיוחד, בו יארח קניינים שיגיעו במיוחד למפעל בכדי לבחור את הסחורות אשר יפיצו ברחבי העולם בשנה הקרובה. רק לפני ימים בודדים הגיעה לשיאה תקופת "לפני החגים", אשר נחשבת לשיא הפעילות של אקשטיין אשר מפיץ סחורות ופריטים בכמויות אדירות לכל העולם. שופרות, פרוכות וכלים מיוחדים לדבש נארזו ביבנה ונשלחו לארבע כנפות תבל.

"סוחר זה סוחר", מסכם אקשטיין ומנסה להסביר פעם נוספת כיצד מצא את עצמו מתעסק דווקא בעסקי היודאיקה. "החוש העסקי עובד, ולא משנה עם אתה מתעסק במכירת שמלות או שעועית. אני מאמין גדול בלחשוב מחוץ לקופסה. מי שהולך אך ורק בתלם לא יגיע רחוק". ואז הוא משחרר חיוך קטן, ואומר "ובכל זאת, אין ספק שיש לכל זה ערך מוסף עבורי. הרי כבר אמרתי לך שמורשת והמשכיות זה הדבר החשוב ביותר".