תתחילו להכיר: חמש ערים שצפויות לשנות את העולם (לטוב ולרע)

עיר היער, מלזיה: פרויקט שאפתי ושנוי למחלוקת

אתחיל את הרשימה באחת מהערים החדשות השנויות במחלוקת שצפויות לקום בשנים הקרובות. עם תקציב של מאה מיליארד דולר, בערך התל"ג השנתי של מרוקו, עיר היער מתוכננת להיות התגובה של מלזיה לסינגפור.

העיר נבנית כשיתוף פעולה בין חברת הפיתוח הסינית קאנטרי גארדן וחברת אספלאנדה דנגה, ש-99% ממנה בבעלות סולטן ג'והור. עיר היער מתוכננת למשוך את תושבי סינגפור ומשקיעי נדל"ן סינים שמחפשים לאן להעביר את נכסיהם.

מדובר בפרויקט שאפתני. בגרסתה האידיאלית, היא "עיר העתיד" – עיר אקולוגית בשטח גדול פי ארבעה משל הסנטרל פארק, שבה הבניינים יהיו מכוסים בצמחים ולא יהיו מכוניות. כרגע נבנים פתרונות דיור ל-700,000 איש, במגדלי מגורים, מגדלי משרדים, קניונים ומלונות שצומחים מהאדמה שמיובשת מהים. הבנייה אמורה להסתיים ב-2035. 

הדמיה של עיר היער. צורת חיים אוטופית 

יחד עם זאת, המאמץ זכה לקיתונות של ביקורת בתקשורת המקומית והבינלאומית. הביקורת עוסקת בעיקר בניגוד בין "עיר אקולוגית" שנבנית על 162 מיליון מטרים מעוקבים של חול שהובא לכאן במיוחד והזיק לסביבה הימית, על כך שמדובר בתפוח אדמה פוליטי לוהט ומלהיט בין ממשלות מלזיה וסינגפור, עד לניתוח כלכלי פשוט: כלומר, מי באמת יקנה את הבתים החדשים האלה ומי יגור בהם?

יש כמה אלמנטים של הפרויקט שאכן נתפסים כגסים. כמו למשל העובדה שאם 700,000 איש אמורים להיכנס ל-14 הקילומטרים הרבועים של עיר היער, זאת תהיה האוכלוסיה הצפופה ביותר על פני כדור הארץ.

האזור החדש בשיונגאן (Xiong'an), סין: עוד מנוע צמיחה סיני

הצלחתם של האזורים החדשים בסין, פרויקטים של הממשלה, כמעט מובטחת. זה מה שניתן ללמוד מההיסטוריה, בכל אופן. פירוש המעורבות הממשלתית היא שהאזורים המפותחים זוכים לתמיכה מלאה מבייג'ינג – השקעות של מיליארדי דולרים וכוח פוליטי שמאפשר להעביר לשם חברות ומוסדות – בדרך זו או אחרת.

פודונג (שנגחאי), בינהאיי (טינג'ין), לייאנג'יאנג (גונז'ו) וטיאנפו (שנדו) הם כולם אזורים חדשים ברמה הממשלתית. באופן לא מפתיע, אלה כמה ממנועי הצמיחה הגדולים ביותר בסין כיום.

כשמכריזים בסין על אזור חדש הוא מושך לא רק תשומת לב רבה, אלא גם כמות עצומה של משקיעים, שרבים ביניהם על הזכות להשקיע סכומים מופרכים של כסף. וזה נכון כפליים כשהאזור החדש קרוב לעיר גדולה, כמו בייג'ינג, ונכלל בתוכנית הפיתוח העצומה שמטרתה לחבר ערים גדולות לכדי אזור בגודל שטרם נודע כמוהו.

שיונגאן הוא האזור החדש ביותר בסין, ולפי דיווחים מוקדמים ייתכן שהוא יהפוך למנוע הצמיחה הכלכלי השלישי בגודלו בסין. אזור הפיתוח החדש, שנבנה מאפס באפריל שעבר, נמצא מאה קילומטרים מבייג'ינג והצית סערת פעילות פיננסית שגרמה למשקיעים – במובן המילולי ביותר – לשבור את המקום. הרגולטורים נאלצו להתערב ולהפסיק באופן זמני את מכירת הנדל"ן המקומית, כשמחירים האמירו מ-1,450 דולר למ"ר ל-2,500 דולר למ"ר תוך ימים ספורים. רבע מעשרים החברות המובילות בבורסה של שנגחאי נאלצו להפסיק את המסחר שלהן במשך יומיים אחרי שהאפילו על הלימיטים היומיים שלהן.

בשלב הראשוני, שיונגאן אמור להיבנות על שטח של מאה קמ"ר ומשם לצמוח לענק אמיתי של 2,000 קמ"ר – שטח גדול בהרבה מלונדון רבתי.

המיקום נבחר כדי ליצור משולש כמעט מושלם בין בייג'ינג לטיאנג'ין, אבל הוא מרוחק מספיק משניהם כדי למנוע נסיעות יומיות, מה שיפעיל לחץ על המקום להפוך לעיר אמיתית, שתצטרך לפתח את כל הדרוש כדי ליצור סביבה אורגנית מאוזנת. סטיבן מק'קורד מ-JLL ציין בבלוג שלו: "שיונגאן לא מדומיינת כקהילת שינה שאליה מגיעים היוממים לישון. זאת תהיה עיר חדשה לגמרי. במרחק שווה מביג'ינג וטיאנג'ין, נסיעות יומיות אינן פרקטיות, אפילו עם רכבת מהירה. הפרויקט דומה יותר לערי בירה חדשות, ערים שנבנו בכוונה תחילה מסביב לעולם, כמו קנברה באוסטרליה, ברזיליה בברזיל, ופוטרג'איה במלזיה.

טיאנג'ין. העיר החדשה תיצור משולש בינה ובין בייג'ינג | shutterstock

"יחד עם זאת, האסטרטגיה של שיונגאן לוקחת את הרעיון הזה והופכת אותו. מטרת העיר החדשה היא להיות כל מה שבייג'ינג לא רוצה להיות, ולאפשר לבייג'ינג להתחזק במטרת הליבה שלה, להיות הליבה האדמיניסטרטיבית הלאומית".

שיונגאן אמורה להפוך למרכז חדש לניסויים הכלכליים של סין, מקום שבו ישחקו יותר במדיניות שוק חופשי בתנאים שדומים כמעט למעבדה, ובו ניתן לשלוט בפרמטרים שונים ולשנות אותם לפי הצורך. המקום אמור להיות אבן שואבת למחקר, חינוך ופיתוח של חברות הייטק, ואנחנו יכולים לצפות שמספר רב של מוסדות, כמו יחידות הטכנולוגיה, המדע וההנדסה מאוניברסיטאות מבוססות, יועברו לשם.

נורקנט, קזחסטן: הכי רחוק בעולם

הרחק בערבה היורו-אסייאתית, מרחק נגיעה מהקוטב הבלתי נגיש, בנקודה הרחוקה ביותר מאוקיינוס על פני כדור הארץ, אזור הפיתוח הזה, פרי עבודתן של שתי מדינות, אמור לחולל מהפכה באופן שבו אנחנו תופסים את הפוטנציאל הכלכלי של האזורים היבשתיים באירו-אסיה.

על הגבול בין סין לקזחסטן נמצא מקום בשם חורגוס. בצד הסיני פועלת פה עיר חדשה שעלתה 3.25 מיליארד דולר, הורגוס, שנבנתה עבור 200 אלף איש. בצד הקזחי פועל "השער המזרחי חורגוס", אזור כלכלי מיוחד, שכולל את הנמל היבשתי חורגוס, ש-49% מהבעלות עליו היא סינית. שני הצדדים מחוברים על ידי המרכז הבינלאומי לשיתוף פעולה מעבר לגבול, אזור דיוטי-פרי דו-לאומי יחיד במינו.

בעוד שבצד השני יש פריחה אורבנית מרשימה, הצד הקזחי נשאר, ננסח זאת בעדינות, מוכוון תובלה. בשלב זה, האזור הוא בעצם תחנת רכבת. אבל כל זה עומד להשתנות, ונורקנט אמורה להיות זאת שתניע את הגלגלים.

נורקנג היא עיר חדשה שמחברת את הפרויקטיים התחבורתיים והתעשייתים השונים באזור חורגוס. כרגע היא מחנה עבודה ל-1,200 איש, העובדים בנמל היבשה וקציני המכס, עובדי הרכבות ובני משפחותיהם, אבל היא אמורה לגדול למרכז תרבותי ומסחרי שיהיה ביתם של 100 אלף אנשים, עד שנת 2035. נאמר שמקור המאמץ הזה ישירות בנשיא קזחסטן, נורסולטן נזרבייב, והוא חלק מיוזמה בשווי תשעה מיליארד דולר לבזר את הכלכלה הקזחית באמצעות מגזר התחבורה. בינתיים הוקצו 34 מיליון דולר לעיר החדשה. אם לשפוט לפי ההצלחה של עיר הבירה אסטנה, שהוכרזה ככזאת ב-1997 ומאז נהנתה מתפתחות מהירה ועקבית, ניתן לצפות לשינויים גדולים בנורקנט בעתיד הקרוב.

עיר הנמל קולומבו, סרי לנקה: לוקיישן, לוקיישן, לוקיישן

פרויקט שנוי במחלוקת נוסף, במימון סין, בנייה עירונית על שטח שהושג באמצעות אחזור קרקע (רקלמציה), צפוי לחולל מהפכה על קו החוף של עיר הבירה של סרי לנקה: עיר הנמל קולומבו.

המיקום של סרי לנקה הוא שמעניין את סין – בלב האוקיינוס ההודי, ליד נתיב התחבורה הימית העמוס ביותר בעולם, בין מזרח אסיה, המזרח התיכון ואפריקה. עם שלל נמלים סיניים שנבנים בדרך מאסיה לאירופה לאורך דרך המשי הימית – הידועה גם כצינור ההצלה לספקי אנרגיה במזרח התיכון – סין מחפשת מקום שבו תוכל למקם מרכז פיננסי שיהיה בדיוק באמצע.

וכך ב-2014, תאגיד הנדסת הנמלים הסיני, חברה בבעלות הממשלה, הקצתה 1.4 מיליארד דולר לבניית מחוז פיננסי חדש שימוקם דרומית לטרמינל המכולות הסיני בקולומבו. כדי להימנע מהצורך לכבוש שטח קיים, התוכנית היתה לאחזר קרקע מהים, ובפועל להרחיב את קו החוף הטבעי בלמעלה מ-2.5 קמ"ר.

כשבניית עיר הנמל קולומבו תושלם ב-2041, היא צפויה להפוך לאזור כמעט אקס-טריטוריאלי עם חוקי השקעה משל עצמה ומדיניות ייחודיות. בעצם, היא אמורה להפוך לחאן ימי, מקום שבו סוחרים מכל העולם יכולים להיפגש כדי לעשות עסקים. מתוכנן לקום פה מסלול מירוצים של פורמולה 1, המון מלונות יוקרה, קניונים מפוארים, מגדלי משרדים וכל דבר שדרוש במחוז עסקי שמבקש להתחרות בסינגפור ממזרח ובדובאי ממערב.

הדמיה של עיר הנמל החדשה. תצמח מתוך הים

אה, כן, ואנחנו לא יכולים שלא להתייחס להשלכות הגיאו-פוליטיות של עיר הנמל קולומבו:
אם להתנסח בעדינות, הודו לא מרוצה מכך שסין נכנסת למה שנחשב לחצר האחורית שלה במשך שנים, מקיפה את המדינה בפרויקטים גדולים מבחינת השקעה ותשתיות, בפקיסטן, באיים המלדיביים, בבנגלדש ועכשיו בסרי לנקה. ההערכה היא שהפרויקטים המסחריים האלה יקבלו בשלב מסוים משמעות צבאית או אסטרטגית.

דוקם, עומאן: לא בלי הנפט שלי

עומאן, עוד מדינה שמבקשת לבזר את הכלכלה שלה ולהחליש את התלות שלה בכלכלת מקורות טבע, מהמרת על מגזרי התחבורה וייצור, שמתאימים כמו כפפה ליד הסינית.
עם השם המעשי "עיר התעשייה הסינית-עומאנית", זה אמור להיות פיתוח עירוני בשווי 10.7 מיליארד דולר, מוכוון תחבורה, על חוף הים הערבי ("ים עומאן"), 550 קילומטר דרומית למוסקט, בירת עומאן.

העיר נבנית על ידי תאגיד חברות סיניות פרטיות בשם "עומאן וונפנג", שמגיע מהאזור האוטונומי נינגשיה בסין, שבו חיים בעיקר סינים מוסלמים. החברות האלה מספקות את המזומן, את הידע ואת הידיים על הקרקע – כל הדרוש כדי להפוך את המדבר השומם הזה לעיר הלוהטת הבאה באזור.

הפרויקט, שמשתרע על פני 11 קילומטר רבועים, ממוקם בתוך גבולות האזור הכלכלי המיוחד של דוקם, ואמור להפוך את הנמל הלא מנוצל דיו ליוזמת על, שתכלול גם מזקקת נפט, מפעל מתנול, מרגז לייצור ציוד לאנרגיה סולרית, מפעל מכוניות, מרכז להפצת חומרי בנייה – כל זה בנוסף לבתים ל-25 אלף תושבים, בתי ספר, מרכזים רפואיים, מגדלי משרדים, מוקדי בידור וכל שאר הדברים שלהם זקוקים התושבים.

החברות שמשקיעות בדוקם אולי פרטיות, אבל זה לא אומר שהן מגיעות בלי גיבוי מבייג'ינג. הוועדה לפיתוח ורפורמה לאומית בסין כבר הכריז על הפרויקט כ"פארק תעשייתי מוביל מעבר לים". העובדה ש-80% מתוצר הנפט הגולמי של עומאן מגיע ישירות לסין יכולה להיות קשורה לעניין.

ווייד שפרד הוא מחבר הספר "ערי הרפאים של סין". הוא נוסע בעולם מאז 1999, ונמצא כרגע בדרך המשי החדשה.