|
ציינתי כבר בעבר שמתוך למעלה מ-1,500 האנשים שהופיעו לאורך השנים ברשימת 400 עשירי ארצות הברית של פורבס (Forbes 400) מאז שיצאה לראשונה בשנת 1982, איש לא גילה אובססיה עזה יותר בנוגע לנוכחותו ברשימה מאשר נשיא ארצות הברית המכהן, דונלד טראמפ. ביום שישי האחרון (20.04), ג'ונתן גרינברג, כתב שעבד במגזין פורבס בשנות ה-80 המוקדמות, הוסיף עוד ראייה לקאנון הזה, כשחשף את הקלטות השיחות שלו עם טראמפ מהימים הראשונים של רשימת העשירים של פורבס. הפרזה, שקרים וספינים הפכו לדפוס מוכר של האיש, דפוס שתיעדנו לאורך השנים, וגרינברג מוסיף כעת קיסם נוסף למדורה – טראמפ לכאורה התקשר אליו כשהוא מתחזה לנציגו לענייני יחסי ציבור ("ג'ון ברון"). זה סיפור מהנה ומעיר עיניים מה"וושינגטון פוסט".
הסיפור עולה לחלוטין בקנה אחד עם מערכת היחסים רבת העשורים שהנשיא מקיים עם פורבס. במהלך קמפיין הבחירות האחרון לנשיאות העברתי כמה וכמה שעות במחיצתו של טראמפ, כששוחחנו על השווי הנקי שלו ועל מערכת היחסים שלו עם המגזין. אם אתם מעוניינים בתוצאה הסופית, אתם מוזמנים לקרוא את כתבת השער שהשיחות הללו הניבו; מתוחזקת במידע החדש שגרינברג מספק.
אז והיום, טראמפ וה-400 | צילומי מסך: Twitter ו-Pinterest
הקיבעון של טראמפ לגבי ה-Forbes 400 בנוי למעשה מ-5 מסקנות עיקריות שכדאי לזכור.
הכלל של טראמפ
שאר העולם קיבל טעימה מהיחסים הרופפים של דונלד טראמפ עם עוּבדוֹת רק בשנה-שנתיים האחרונות, אבל פורבס נאבק בנטייה הזו כבר עשורים רבים. אינטראקציה טיפוסית: "אני עומד להציג לך מספרים של תזרים מזומנים שמעולם לא הראיתי לאיש בעבר", אומר לנו טראמפ בשנות ה-80, כשהוא אוחז מסמכים בידו – ואז מקפל את הדף כדי להסתיר את הטור הסופי. בשביל עוד קצת אקשן, סיכומים פיננסיים דמיוניים היו מגיעים למשרדי פורבס, לרוב על גבי נייר מכתבים שבכותרתו מוטבע בזהב השם טראמפ.
"עד מהרה למדנו שאנחנו צריכים לקחת את המספר שהוא זורק עלינו בתור הערך הנקי שלו, לחלק אותו מיד בשלוש ולזקק אותו משם", אומר הרולד סנקר, מי שניהל את ה-Forbes 400 במשך 15 השנים הראשונות לקיומה. במשך שנים, למרות העובדה שאנחנו משוחחים עם כ-100 אנשים בכל שנה על מנת להעריך את הונו של טראמפ, כלל האצבע הזה של "לחלק בשלוש" היה מוכר במערכת באופן לא רשמי בתור "הכלל של טראמפ".
קצת נוגע לעסקים
העסקים של טראמפ – והמותג שלו – היו תמיד משוקעים בפרסומי יתר. הכי גדול. הכי טוב. הכי עשיר. מכאן נובעת החשיבות העסקית של הדירוג ברשימת ה-Forbes 400. "זה היה טוב למימון", אמר לי טראמפ, כשהוא מהדהד את מה שיזמים נוספים אמרו לנו לאורך השנים: זה לא מזיק להטיח על שולחנו של הבנקאי שלך הערכה גבוהה לפי ה-Forbes 400. כשהייתי כתב מתחיל שמרוויח 27 אלף דולר בשנה בשורות ה-Forbes 400, היזם הגדול ביותר בטקסס בתחום הקניונים, ג'רי ג'. מור המנוח, הציע לי משרה בתחום יחסי הציבור עם שכר של 6 ספרות, שכוללת "הרבה גולף", אם אני רק אדחוף את המספר שלו למעלה, קצת קרוב יותר לסטאטוס של מיליארדר.
הרבה נוגע לאגו
באופן בסיסי, יש שני סוגים של מיליארדרים בעולם: אלו שחושבים שהם צריכים להיות מדורגים גבוה יותר ברשימה של פורבס ואלו שרוצים לצאת ממנה. מעטים מאוד האנשים היקרים שמרוצים מהמקום שבו אנחנו חושבים שהם צריכים להופיע. בקרב המחנה ששואף גבוה יותר, ניצב לבדו טייקון נדל"ן מסוים שמשתוקק למחמאות כשם שריאות צורכות חמצן. "לפרוטוקול, הוא מתייחס ל-400 כאל סוג של תנ"ך", אומרת הערה בתיק של טראמפ במערכת פורבס, שנכתבה לאחר ארוחת צהריים שקיים בשנת 1990 עם אנשי הצוות של ה-Forbes 400, שבה הוא דחף כדי לקבל דירוג גבוה יותר; "והוא גם משוכנע שאחרים רואים זאת כך", ההערה ממשיכה.
הוא ואני ניהלנו חילופי דברים חדים כשציינתי שההבדל בין שווי נקי המוערך ב-4 מיליארד דולר לבין שווי נקי המוערך ב-10 מיליארד דולר הוא מופשט באופן לא רלוונטי ממש כמו כוכב שרחוק מאתנו ב-4 מיליארד שנות אור או ב-10 מיליארד.
טראמפ אמר: "אני לא נראה טוב, אם לומר בכנות. זאת אומרת, אני נראה טוב יותר אם אני שווה 10 מיליארד דולר מאשר אם אני שווה 4 מיליארד".
"אתם הולכים להיראות רע", הוא הוסיף. "כל מה שאני יכול להגיד זה שפורבס הוא מגזין פושט רגל, ואני לא יודע על מה הם מדברים. זה כל מה שאני הולך להגיד. כי זה מביך בשבילי".
אז האם טראמפ חשב שפורבס משתמש במתודולוגיה שונה כדי להעריך את השווי שלו, מזו שהוא השתמש בה כדי להעריך את כל יתר טייקוני הנדל"ן ברשימת ה-400? "כן, ככה אני חושב", הוא השיב. "כן בהחלט".
באמת? מדוע? "כי אני מפורסם, והם לא. כי כש[ריצ'רד] לה-פראק אוכל ארוחת ערב ב-Joe's Stone Crab [מסעדה מפורסמת במיאמי ביץ'; י.ה], הוא מתקשר אלי ואומר, 'אתה יכול לעזור לי להזמין?'"
הכל מבחינתו זה משחק
בתצהיר משנת 2007 טראמפ הצהיר כי ההערכות שלו עצמו לגבי השווי הנקי שלו היו נתונות לגחמות של יום-יום. "אפילו הרגשות שלי עצמי משפיעות על ההערכה שלי את עצמי", הוא אמר. כשהוא התבקש לפרט, הוא תיאר את זה בתור "מצב הרוח הכללי שלי בזמן שבו השאלה נשאלת". ואם מצב הרוח הכללי הזה הוא שלילי? "אתה לא מספר לכתב שמצבך לא טוב".
כשהאימפריה שלו צללה, בסביבות שנות ה-90, פורבס פרסמה כתבת שער מפורסמת שתעדה את קריסתו וטענה שיתכן שהוא אפילו מחזיק בשווי נקי שלילי – דבר שהוא הכחיש במרץ, תוך שהוא מצטט עובדות ונתונים דמיוניים למיניהם. לאחר מכן הוא הוסר מרשימת ה-400 ונשאר מחוצה לה במשך חמש שנים.
טראמפ לא אהב את האתגר הזה שהוצב למוניטין שלו. הוא פרסם מאמר בקבוצת הלוס אנג'לס טיימס תחת הכותרת: "פורבס מדפיס מתוך מסע ונדטה אישי". הוא טען שהכתבה "השגויה בזדון" דורבנה על ידי השאיפה למכור גיליונות, ולהזיק למוניטין שלו. לסאם דונלדסון מרשת ABC הוא אמר אז: "פורבס רודפים אחרי כבר שנים, הם כל הזמן אחרי".
"פורבס עושים כל מה שהם יכולים כנראה כדי לגרום לי להיראות רע ככל האפשר".
ב-2015 טרמאפ סוף סוף הודה בפנינו במה שלנו היה ברור מאיליו – שבימים החשוכים ההם הוא מרח את העובדות. ואז, בלי אירוניה, הוא מתח ביקורת על פורבס, משום ש-"למעשה הייתם גבוהים מדי". לאחר מכן הוא הוסיף: "הגיע לי להיות מחוץ [לרשימה]".
"דרך אגב, מעולם לא התלוננתי". כשהזכרנו לו שהוא בהחלט כן התלונן – ובקול רם – הוא משך בכתפיו. "כן. שיהיה".
כן, טראמפ הוא באמת מיליארדר
באותה רשימה ראשונה שהוצאנו, טראמפ ערבב באופן אגרסיבי למדי את האחזקות שלו ושל אביו בחברה. זה מאוד אירוני, היות שהמסע שלו כגיבור, כפי שהוא מתאר את עצמו, מקדם את הנרטיב שלפיו אביו כמעט ולא נתן לו דבר – שהסיפור על בנו של טייקון נדל"ן הוא למעשה סיפור על אדם שבנה את עצמו בכוחות עצמו.
אחרי הכל, טראמפ לא מרושש | צילום: Shutterstock
אבל ממש כשם שאנחנו הלכנו ונעשינו חכמים יותר בכל הנוגע לאומדן השווי של טראמפ (על אף שזה עדיין התיק הכי אינטנסיבי שאנחנו מנהלים) – גם העסקים של טראמפ, שעדיין מתנהלים תחת פחד מההתמוטטות הכלכלית הקודמת שלו, הלכו והפכו בעצמם לחכמים יותר. מרבית העסקאות שלו כעת הם הסדרי רישוי, ורוב הפרויקטים שלו ממומנים כעת מכספם של אנשים אחרים. טראמפ אמר לפורבס חזור ואמור שהוא שווה 10 מיליארד דולר. הוא לא. אבל הוא גם לא מרושש. לעשות עסקים בעזרת כסף של אנשים אחרים זה עסק טוב, ובטוח יחסית. השקענו אלפי שעות במירוק ושפשוף התיק שלו, ואנחנו מרגישים טוב מאוד בנוגע להערכה שלנו – 3.1 מיליארד דולר; או במילים אחרות – פחות משליש ממה שהוא טוען שיש לו.
הכלל של טראמפ, כך נראה, עדיין תקף.
|
