|
על הנייר, פרדריק לארסון הוא רק נתון ברשימת נתונים סטטיסטיים של ממשלת ארה״ב, המצביעה על תת־תעסוקה בעשרות ענפים ועל קיפאון בהכנסות. הצלם בן ה־63, אב לשני ילדים שלומדים בקולג׳, פוטר בעקבות צמצומים מה״סן פרנסיסקו כרוניקל״ ב־2009. עכשיו הוא מלמד במחלקה לאמנות באחת האוניברסיטאות ומחלטר מדי פעם בהרצאות בהוואי. לא קרוב אפילו לשכר, להטבות ולמכונית החברה שלהם זכה בעבודתו הקודמת.
אבל לארסון הוא גם נתון סטטיסטי במהפכה כלכלית שקטה שהופכת מיליוני אנשים ליזמים במשרה חלקית, וקוראת תיגר על הרעיונות הישנים בנוגע לצריכה ולבעלות. במשך 12 ימים בחודש משכיר לארסון את ביתו במארין קאונטי באתר האינטרנט Airbnb תמורת 100 דולר ללילה, שמתוכם הוא משלשל לכיסו 97 דולר נטו. ארבעה לילות בשבוע הוא מסב את הטויוטה פריוס שלו למונית, באמצעות שירות השיתוף בנסיעות Lyft, ומשלשל לכיסו עוד 100 דולר לערב.
זה לא עיסוק נוצץ. בלילות שבהם הוא משכיר את ביתו, הוא עובר לגור בחדר שהפריד מהבית ומתקלח בחדר הכושר שלו, אבל באמצעות מינוף נכסיו והפיכתם להכנסה, הוא מייצר 3,000 דולר בחודש. "יש לי מוצר, הדברים שאותם אני משתף: הפריוס שלי והבית שלי״, אומר לארסון. "אלו הם שני מקורות ההכנסה שלי״.
לקבלת כל העדכונים, הדירוגים והניתוחים – עשו לנו לייק בפייסבוק
כל הכתבות בפרויקט: הכלכלה השיתופית כובשת את העולם
"כלכלת החלטורות״, אותו מגוון של עבודות זעירות שזוכות לתנופה גבית בזכות שווקים מקוונים, מציעה ומספקת טווח רחב של משימות בתשלום. אתרים דוגמת TaskRabbit, Exec ו־Mechanical Turk של אמזון ממשיכים לצמוח בקצב מהיר, אבל התופעה שלארסון משתייך אליה זוכה להרבה פחות תשומת לב ויש לה פוטנציאל מהפכני גדול בהרבה – כלכלה שיתופית, שבמסגרתה בעלי נכסים משתמשים באמצעי סליקה דיגיטליים כדי להרוויח מהיכולות הבלתי מנוצלות של החפצים שלהם. בצדה השני של המהפכה נמצאים הצרכנים, ששוכרים מסביבתם הקרובה, במקום לשכור או לקנות מחברה.
אתר השכרת הדירות Airbnb הוא הדוגמה הכי מוכרת לתופעה, אך בארבע השנים האחרונות צצו לפחות מאה חברות המציעות לבעלי נכסים תזרים הכנסות זעיר מעשרות סוגים של נכסים פיזיים. "כלכלת השיתוף היא טרנד אמיתי. אני לא חושב שמדובר במשהו נקודתי קטן״, אומר ג׳ו קראוס, שותף כללי בגוגל ונצ׳רס, שתומכת בשני אתרים של שיתוף מכוניות, RelayRides ו־Sidecar. "אנשים מתייחסים לזה ברצינות מסיבות של כלכלה, סביבה וסגנון חיים. הגישה למוצרים ולחפצים נוחה ממש כמו בעלות, והחברות מבחינות בשינוי משמעותי״.
לכל אוהל יש בית
השיתוף יוצר שווקים מדברים שלפני כן לא נחשבו כמקור ליצירת רווח. כמה מטרים רבועים של חניה יכולים לייצר כיום הכנסה באמצעות Parking Panda; חדר ידידותי לכלבים בביתכם הופך לפתע לפנטהאוז לחיות מחמד באמצעות Dog Vacay; חובבי טיולים שהפכו להורים ולכן אינם משתמשים עוד באוהל שלהם, יכולים להיעזר באתר Rentoid כדי להשכירו ב־10 דולר ליום ללקוח, שאחרת היה נדרש לקנות אוהל לטיול החד־פעמי שלו; ב־Snap Goods הופכת מקדחה שמונחת במחסן כאבן שאין לה הופכין למקור הכנסה של 10 דולר ליום מכיסו של בעל בית שרק צריך להתקין כמה קירות גבס; ב־Liquid הופכות אופניים שאין להם שימוש לאמצעי תחבורה עבור מטייל שמבקר בעיר, תמורת 20 דולר ליום.
הכניסה לתחום הכלכלה השיתופית הייתה המניע לכך שאוויס באדג׳ט גרופ החליטה לשלם באחרונה סכום מדהים של 500 מיליון דולר תמורת זיפקאר (Zipcar), למרות שחברת הסטארט אפ, חלוצה בתחום השכרת הרכב לפי שעה, ייצרה בשנה האחרונה רווח זניח של 4.7 מיליון דולר. במובנים מסוימים, זיפקאר מפספסת את הנקודה העיקרית של מה שמתרחש: צי הרכב שלה, כמו זה של אוויס, נמצא בבעלות מרכזית.
צילום מסך: airbnb.com
שירות שיתוף רכב לפי מודל של "עמית לעמית״ (P2P) עשוי להיות רווחי יותר, כמו RelayRides ו־Getaround. חברות אלו מחקות את הרץ או אוויס, רק שהעסק עצמו אינו מחזיק דבר בבעלותו. הציים שלהם, המונים יחד כ־50 אלף כלי רכב, משתמשים בעשרות מיליוני המכוניות החונות בעצלתיים בחניות של אמריקה. Lyft ו־SideCar זוכות לנתח טוב יותר בשוק הזה והופכות מושב ריק במכונית למזומנים, בכך שהן מאפשרות לבעלי רכב לאסוף נוסעים משלמים בכבישים שבהם הם ממילא נוסעים.
כלכלת השיתוף מפוצצת את המודל התעשייתי, לפיו החברות הן הבעלים והאנשים הם הצרכנים, ומאפשרת לכל אחד להיות גם צרכן וגם יצרן. שרווין פישבאר, משקיע הון סיכון במנלו ונצ׳רס ואחד המשקיעים ב־Getaround ובחברות סטארט־אפ נוספות בתחום, מאמין כי לשירותים האלו תהיה השפעה מכרעת על כלכלות הערים הגדולות. "זה גדול הרבה יותר מכל אפליקציה ספציפית״, הוא אומר. "זאת תנועה שחשיבותה שקולה להופעתו של דפדפן הרשת״.
פורבס מעריך שתזרים ההכנסות המגיעות מכלכלת השיתוף היישר לכיסי האנשים יעלה על 3.5 מיליארד דולר השנה, עם צמיחה של למעלה מ־25%. עם שיעור כזה הופך השיתוף בשיטת עמית־לעמית מתוספת הכנסה בשוק של קיפאון בשכר לכוח כלכלי מחולל תמורות. בהשוואה לשיטת המודעות האישיות בעיתונים, הטכנולוגיה החדשה דומה לקסם. שיטת הדירוג של איביי, שאותה מעתיק כיום כל מי שמסוגל, מעניקה מהימנות מסחרית לאנשים. פייסבוק מאפשרת לבדוק את הפרופילים האותנטיים יחסית של לקוחות פוטנציאלים. אפליקציות סמארטפונים מאפשרות למשתפים לקיים עסקאות בכל מקום, לראות מה מוצע לשיתוף בסביבה הקרובה ולשלם על המקום. "אנו עוברים שינוי מעולם שבו אנו מאורגנים סביב בעלות, לעולם המאורגן סביב נגישות לנכסים״, אומרת ליסה גנסקי, שהקימה את אתר שיתוף התמונות Ofoto, לפני שמכרה אותו ב־2001 לאיסטמן קודאק.
כמובן שעשרות סטארט אפים שרודפים אחרי הטרנד הזה ייכשלו, היות ששווקים מסוג זה תמיד מתגלים ככאלה שבהם המנצח זוכה בכל הקופה. כצפוי, המובילים בתחום סופגים מהלומות מרגולטורים נמרצים ומנושאי משרות, ועדיין צריך ללבן סוגיות סבוכות הנוגעות לאופן שבו ימוסו השירותים האלה, ובחינה משפטית האם הם מספקים ללקוחות אחריות והגנה מספקת מפני הונאות. כמו כן, אין ערובה לכך שמה שעובד עבור ההיפסטרים בברוקלין, בסן פרנסיסקו ובאחרונה גם בתל אביב, יעבוד גם בשאר העולם.
טירה להשכרה | צילום: airbnb.com
בראיין צ׳סקי, המייסד המשותף של Airbnb, מפנה את הספקנים אל לב ארצות הברית, העיר פאוריה באילינוי, שם יש לחברה שלושה מארחים המוכנים להשכיר את ביתם ב־40 דולר ללילה. "במובנים רבים, אנשים המספקים את השירותים האלו הם יזמים או מיקרו־יזמים״, הוא אומר. "הם עצמאיים יותר, משוחררים יותר ומעט יותר מועצמים מבחינה כלכלית״.
המרוץ למסה הקריטית
כדי להתחקות בצורה הטובה ביותר אחר ראשיתה של כלכלת השיתוף המודרנית, כדאי לחזור לסן פרנסיסקו של 2008. לקראת כנס עיצוב תעשייתי שהתקיים בעיר חשבו צ׳סקי וג׳ו גביה, שני בוגרים טריים של בית ספר לעיצוב, שיוכלו להרוויח קצת כסף מאירוח על מזרני אוויר בדירתם. הם הקימו אתר, Airbedandbreakfast.com, ופרסמו בו את שטח הרצפה הפנוי בביתם. לאחר ששלושה אנשים התארחו אצלם באותו שבוע, הם החליטו לנצל את כרטיסי האשראי שלהם עד תום ולהקים אתר גדול יותר. "מעולם לא חשבנו שאנחנו נוטלים חלק ביצירת כלכלה חדשה״, אומר צ׳סקי. "רק ניסינו לפתור את הבעיה שלנו. אחרי שפתרנו את הבעיה של עצמנו, הבנו שאנשים רבים נוספים מעוניינים בזה״.
כדי לחזק את עצמם מבחינה טכנולוגית, גייסו שני המעצבים את ניית׳ן בלשרציק, שותפו לחדר לשעבר של גביה. בתחילה מיקדו השלושה את האתר שלהם – בשמו החדש Airbnb – באירועים גדולים שבהם המלונות היו מלאים, כמו הוועידות של הרפובליקנים ושל הדמוקרטים ב־2008. ב־2009 הם נכנסו ל־Y Combinator, מאיצת הסטארט־אפים הלוהטת של עמק הסיליקון, אולם המייסד המשותף פול גרהאם פקפק. השותפים ב־Airbnb הרשימו אותו בעזרת מהלכי שיווק מוזרים כמו דגני בוקר עם שמות כגון "Obama O׳s״ שאותם חילקו לבלוגרים כדי לזכות בפרסום, ולבסוף מכרו אותם ב־40 דולר לקופסה כדי לתמוך בחברה. "היינו ספקנים לגבי הרעיון, אבל אהבנו את המייסדים״, אומר גרהאם. צ׳סקי וצוותו זכו לבסוף בתמיכה של קרן סקויה, שהביאה הון סיכון בהיקף של 600 אלף דולר.
Airbnb התחילה לאט והתמודדה עם בעיית המסה הקריטית שאיתה מתמודדים כל השווקים – הקונים רוצים יותר מוכרים, ולהפך. הייתה גם סטיגמה חברתית שהודבקה לשיתוף. רבים אמרו לצ׳סקי שהשכרה לזרים היא "דבר מוזר, רעיון מטורף״. כדי למשוך מארחים נסעו מייסדי Airbnbלניו יורק ב־2009, שם גרו רבים ממשתמשיה, כדי לפגוש אותם באופן אישי – ההפך ממה שחברת אינטרנט עושה בדרך כלל – וכדי ללמוד כיצד להשתפר.
את אותה שנה סיכם האתר עם הזמנות אירוח ל־100 אלף לילות, אבל הצמיחה החלה לתפוס קצב לאחר הוספת תכונות כמו תשלום באמצעות צד שלישי ושירותי צילום מקצועי, ומתן אפשרות להשכרת מקומות שונים ומגוונים כמו בתים שלמים, חניות ואפילו טירות ובתי עץ. עד 2010 הפך האתר לבינלאומי והזמנות האירוח זינקו ל־750 אלף לילות. ב־2011 עבר מספר ההזמנות את רף 2 מיליון הלילות. המסה הקריטית הושגה.
ל־Airbnb יש מודל של ברוקר: בתמורה לאספקת פלטפורמת המפגש ושירותים כמו תמיכה בלקוחות, טיפול בתשלום ומיליון דולר עבור ביטוח למארחים, דורשת Airbnb נתח של 3% מהמשכיר ו־6% עד 12% מהמטייל, תלוי במחיר הנכס.
מייסדי Airbnb – מימין: ניית'ן בלשרציק, בראיין צ'סקי וג'ו גבייה | צילום: יח"צ
מספר הלילות שהוזמנו אשתקד היה בין 12 ל־15 מיליון, מעריך מייקל פכטר, האנליסט של וודבוש סקיוריטיז. בערב השנה החדשה לבדו השתמשו 141 אלף איש בשירותי הלנה של Airbnb. במונחים של מיטת יחיד מדובר על כמעט 50% יותר ממה שמסוגלים לקלוט כל המלונות ב״סטריפ״ של לאס וגאס. המספרים האלה עדיין מחווירים לעומת תעשיית המלונות בארה״ב כולה, שלפי חברת המחקר STR מכרה מיליארד לינות בין ינואר לנובמבר 2012.
אבל אם מוסיפים את 300 אלף ההצעות הרשומות ב־Airbnb להצעות באתרים המיועדים לחופשות, כמו HomeAway, שיתוף הבתים הופך גדול יותר, במונחים של מספר החדרים, מאשר כל המלונות בעולם הנושאים את שם המותג הילטון. פכטר מאמין ש־Airbnb תגיע לבסוף ל־100 מיליון לילות בשנה, נתון שככל הנראה יניב מחזור של יותר ממיליארד דולר, בהשוואה לסכום מוערך של 150 מיליון דולר ב־2012.
האתר, שנמצא במגמת התרחבות, ככל הנראה הפסיד כסף אשתקד, אבל קל להפסיד כסף כשעמק הסיליקון משליך עליך כסף. צ׳סקי ואנשיו גייסו עד כה 120 מיליון דולר מסקויה, מגריילוק פרטנרס, מאנדרסון הורוביץ ומ־Y Combinator.סבב גיוס של 112 מיליון דולר ב־2011 העניק לסטארט־אפ הערכת שווי של 1.3 מיליארד דולר. צ׳סקי ושותפיו מנסים כרגע לגייס עוד 150 מיליון דולר לפי שווי של 2.5 מיליארד דולר, נתון שיכול להביא את אחזקותיהם לערך של 400 מיליון דולר כל אחד, עם סיכוי להפוך למיליארדרים הראשונים של כלכלת השיתוף. "הפוטנציאל עצום״, אומר גרג מק׳אדו מסקויה. "בעוד 20 שנה לא נוכל לדמיין עולם שבו לא הייתה לנו גישה לדברים באמצעות צריכה שיתופית״.
מכונית לפי דקה
ל־Airbnb היה תזמון מעולה ומייסדים מהירי פעולה, אבל באותה מידה תרמה לה התמורה שחלה בחמש השנים האחרונות ביחסם של הצרכנים לבעלות, שינוי שעשוי להתגלות כמורשת הארוכה ביותר שהותיר המיתון העמוק של שלהי העשור הקודם.
הלקח שנלמד היה בסיסי: לקיחת הלוואה כדי לקנות נכסים מעבר לאמצעים העומדים לרשותך יוצרת מצב לא ברור. הבעלות, שהיא השורש של החלום האמריקאי, ספגה מכה. "התמונה השתנתה, במיוחד בקרב בני הדור הצעיר״, אומר שאנון קינג, העומד בראש התכנון האסטרטגי באגודה הארצית של סוכני הנדל״ן. "הם גם לא אוהבים את הרעיון של להיות כבולים לנכס. הם יכולים לעבור לאזורים אחרים של העיר ולנהל סגנון חיים גמיש יותר״.
הפרדיגמה החדשה חלחלה הרבה מעבר לנדל״ן. בתחום המכוניות, למשל, הולך ונשחק האידיאל הישן, לפיו צעירים קונים מכונית כדי לנסוע אחרי הלימודים לחברים ולצאת לדייטים. נתח המכוניות החדשות שנרכשו בידי אמריקאים בני 18 עד 34 צנח מ־16% ב־2007 ל־12% אשתקד, כך לפי לייסי פלאשה, הכלכלנית הראשית של אדמונדוס.קום.
דור המילניום, הכוח הכלכלי העולה באמריקה, תוכנת מבחינה תרבותית לשאול, לשכור ולשתף. הם לא קונים עיתונים; הם תופסים ומפיצים סיפורים דרך פייסבוק וטוויטר. הם לא קונים מכשירי די.וי.די; הם צופים בתוכניות בסטרימינג. הם לא קונים תקליטורים; הם נרשמים לשירותי מוזיקה כמו ספוטיפיי או פנדורה. סברינה הרננדז, בת 23, עבדה בעבר בסטארבאקס, אבל היא לא חוזרת לשם, אחרי שהרוויחה בממוצע 1,200 דולר לחודש בסתיו האחרון מהלנת כלבי זרים בדירתה, דרך אתר האינטרנט DogVacay. "זה מתגמל הרבה יותר מאשר עבודה בסביבה של שירות־לקוח״, היא אומרת.
ברגע שמרחיקים מעבר לבתים ולמכוניות, מגלים שיצירת שוקי עמיתים עבור פריטים זולים יותר היא משימה מאתגרת יותר, היות שביצוע העסקה צריך להיות קל מספיק להצדיק את מאמצי הבעלים. כמה סטארטאפים נחלו הצלחה בנישות של מוצרים בעלי ערך גבוה, כמו מוצרי ספורט באיכות גבוהה, מוצרים הקשורים למזון, ציוד צילום וכלי נגינה. "הצעת הערך כאן היא לא לשכור שום דבר מאף אחד״, אומר רון ג׳יי ויליאמס, מייסד משותף ומנכ״ל ב־SnapGoods, שירות השאלות של שכן־לשכן, שהוקם ב־2010. "עליך להעניק שירות לאדם מסוג מסוים, כמו צלם שנמצא בטיול וזקוק לציוד״.
מתוך: airbnb.com
כדי להגביר את השימוש בשירות, מבצע ויליאמס בימים אלה צעד נוסף: הוא חובר ליצרנים ולקמעונאים, אלה שנפגעו מכלכלת השיתוף, בניסיון להפוך את פעילות האתר שלו לכלי מכירות מסוג "נסה־בטרם־תקנה״. ויליאמס בוודאי ימצא שוק שמקבל אותו בזרועות פתוחות. בעוד שענף המלונות משאיר עד כה לרגולטורים לעשות את העבודה המלוכלכת ולסמן את Airbnb כמטרה, ענפים אחרים מצטרפים אט אט למגמה, ובייחוד תעשיית המכוניות.
לבד מרכישת זיפקאר בידי אוויס, דיימלר, הבעלים של מרצדס, מרחיבה במהירות את שירות Car2go (קאר־טו־גו) שלה, שמשכיר את רכבי סמארט פורטו לפי דקה. השירות הושק ב־2009 בהמבורג, גרמניה, ובאוסטין, טקסס, וכיום פועל ב־18 ערים, כולל תשע בצפון אמריקה. קאר־טו־גו גובה 38 סנט לדקה, כולל דלק, ביטוח וחניה, והוא מיועד לנסיעות קצרות יותר מאלו שאליהן מיועד זיפקאר. לקוחות קאר־טו־גו לא צריכים להחזיר את המכונית למקום שממנו לקחו אותה ואינם צריכים להזמין מראש.
"ההתעניינות מצד ערים אחרות היא יוצאת דופן״, אומר ניקולס קול, מנכ״ל קאר־טו־גו צפון אמריקה. ״אנחנו נמצאים בדיונים עם כמה ערים בצפון אמריקה ובחלקים אחרים של העולם״.
גם להום דיפו יש חטיבה שמשכירה מוצרים. השירות, החל ממשאיות ועד מקדחות ומסורים, מוצע בכמחצית מ־2,000 חנויות הרשת. החברה שמה דגש על שמירת מלאי ההשכרה שלה במצב מעולה, וזה אחד היתרונות לעומת מודל עמית־לעמית, כך לדברי מייקל ג׳ונס, המנהל את השכרת הכלים בהום דיפו.
זו דוגמה נוספת לאופן שבו אמריקה התאגידית מחקה את כלכלת השיתוף. ג׳נרל מוטורס אימצה לחלוטין את שוק העמית־לעמית. בשלהי 2011 השקיעה ג׳נרל מוטורס ב־RelayRides, הנמצאת באלפי ערים, במסגרת סבב גיוס של 3 מיליון דולר. הסיבה? שיווק. GM מקווה שאנשים שחולקים שברולט, בסופו של דבר יקנו אחת. נוסף על כך, GM יכולה להמריץ את המכירות באמצעות קידום הרעיון, לפיו מכונית חדשה יכולה להגיע כיום כשאליה צמוד תזרים הכנסות מהשכרה פוטנציאלית. אתם יכולים אפילו לפתוח את מכונית ה־GM שלכם בעזרת אפליקציית האייפון של RelayRides תוך שימוש במערכת OnStar של GM. "השותפות מאפשרת ל־GM למכור לצרכנים את מה שהם מחפשים: ניידות״, כך אומר מייסד RelayRides, שלבי קלארק.
הכלכלנים אובדי עצות
בינתיים, הכלכלנים אובדי עצות ואינם יודעים כיצד למדוד את כל הפעילות הזאת. "נצטרך להמציא כלכלה חדשה כדי להכיל את ההשפעה של כלכלת השיתוף״, אומר ארון סנדאראראג׳רן, פרופסור בבית הספר למנהל עסקים "סטרן״ באוניברסיטת ניו יורק, שחוקר את התופעה. השאלה הגדולה ביותר שאיתה מתמודדים אנשי האקדמיה היא האם כל זה יוצר ערך חדש או פשוט מחליף עסקים קיימים.
התשובה, כמובן, היא ששני הדברים נכונים. זוהי דוגמה קלאסית להרס לצורך בנייה: עלולה להיות לכך השפעה שלילית על הכלכלה בטווח הקצר, מפני שמישהו לא קונה מכונית. מחקר שנערך באוניברסיטת ברקלי מראה שעל כל רכב שבו משתמשות חברות כמו זיפקאר, תשעה עד 13 בעלי רכב זונחים את המכונית שלהם. אבל בטווח הארוך טמונים בכך יתרונות כלכליים, וזה, בסופו של דבר, טוב בשביל כולם. בשנה שעברה הזמינה Airbnb מחקר על ההשפעה הכלכלית שלה בסן פרנסיסקו, וגילתה "אפקט גלישה״. היות שהשכרה ב־Airbnb בדרך כלל זולה יותר ממלון, האנשים נשארים זמן רב יותר ומוציאים 1,100 דולר בעיר, לעומת 840 דולר בקרב אורחי מלון; 14% מלקוחות האתר אומרים כי לא היו מבקרים כלל בעיר ללא Airbnb.
בית מטוס להשכרה | צילום: airbnb.com
"מעולם לא קרה בכלכלה שלנו שניצול יעיל יותר של נכסים הוביל לפחות משרות״, אומר רוברט אטקינסון, נשיא הקרן לטכנולוגיה וחדשנות.
ייתכן אפילו שחלוקת העולם לפרטי לעומת תאגידי היא מלאכותית. ערים רבות פוטרות את Airbnb ודומיה בבוז, כמקור מגורים לטווח קצר בזמנים של האטה כלכלית. אך הדוח של Airbnb מגלה ש־42% מהמארחים משתמשים בהכנסה כדי לשלם את הוצאות המחיה היומיומיות שלהם.
יש גם סוגיות רגולטוריות: ניו יורק וסן פרנסיסקו, שסופגות לחצים מצד שכנים מוטרדים, חוקקו חוקים שמנסים לצמצם את השכרות הבתים לטווח קצר. קליפורניה הגישה תביעות נגד שירותי שיתוף בנסיעות על כך שהם פועלים ללא רישיון מונית. ויש גם שאלות רבות הקשורות למיסוי: האם יש להטיל מס מלון מקומי על אורח שמתאכסן דרך Airbnb? סאניל פול, מנכ״ל סיידקאר שמכר שתי חברות סטארט־אפ, מאמין שזה רק עניין של זמן עד שהרגולטורים יתעדכנו.
"הרגולטורים צריכים להכיר בכך שהחוקים שבהם משתמשת ועדת הפיקוח הציבורית הומצאו בעידן הכבישים המהירים והטלפונים. אנחנו עוברים כעת לעידן חדש״, הוא אומר.
בני אדם ביצעו החלפות עוד לפני שהכסף בכלל היה קיים. הטכנולוגיות החדשות בסך הכול משמנות את גלגלי האינסטינקטים העסקיים הקדומים האלו. גם אם הצמיחה תיפסק, זה לא משנה את העובדה ששיתוף בין עמיתים הוא פשוט דרך נוספת עבור יזמים להגיע ללקוחות.
דילן רוג׳רס, מנהל מכירות בן 27 משיקגו, החל להשכיר את הב.מ.וו מסדרה 6 שלו ב־RelayRides, משום שלא השתמש בה הרבה כמו שתכנן.
עכשיו, כשהוא מרוויח ממנה 1,000 דולר לחודש – הרבה מעבר לעלויות המימון והתחזוקה שלה – הוא רכש לאחרונה ג׳יפ ומתכנן להוסיף "צ׳ארג׳ר״ במיוחד להשכרה, במטרה להרוויח 40 אלף דולר בשנה מצי שלוש המכוניות שלו. "אני מעוניין במכוניות שימושיות עבור השוק״, הוא אומר. האם הוא אדם פרטי בעל יוזמה, או חברה קטנה להשכרת מכוניות? כך או כך, אין מה שיעצור אותו מלהשתמש בכלים של הכלכלה השיתופית ליצירת אוויס החדשה.
|
|
