גם מתנגדיה של שרת התרבות והספורט מירי רגב (53) יתקשו להתווכח עם הקביעה שהיא אחת הנשים המשפיעות ביותר על השיח הציבורי בישראל. רגב, בעברה הצנזורית הראשית של צה"ל, דוברת צה"ל ומנהלת מרכז ההסברה בלשכת ראש הממשלה אריאל שרון, מכירה היטב את ההיגיון התקשורתי וניחנה בכישרון רב במיקוד תשומת הלב סביב הנושאים החשובים לה.
לעיתים זה משחק לטובתה, לעתים, כמו במקרה של ביטול משחק הידידות מול ארגנטינה – זה חוזר אליה כמו בומרנג. אבל סערת המשחק הוא רק אקורד הסיום של שנה מרובת סקנדלים. בשנה האחרונה שבה רגב וניצבה מול יוצרים ישראלים, שחורגים לדעתה מגבולות חופש הביטוי ומציגים את מדינת ישראל ומוסדותיה – בראש ובראשונה את צה"ל – באור שחוטא למציאות. הסכסוך המתוקשר שלה עם השחקן ליאור אשכנזי, כוכב הסרט "פוקסטרוט", בלט בהקשר זה. מנגד, דווקא כשרת הספורט היא נתפסה השנה חוגגת עם אוהדי בית"ר ירושלים ביציעי אצטדיון טדי, כשברקע נשמעות קריאות אלימות כנגד ערביי ישראל.
רגב התקדמה בפוליטיקה הישראלית כמטאור. ב־2009 היא נכנסה לראשונה לכנסת מהמקום ה־27 ברשימת הליכוד. ב־2015 נבחרה כבר מהמקום החמישי ברשימת המפלגה ומונתה לראשונה לשרה. אם להתרשם מפעילותה השנה, שגולת הכותרת שלה היתה חגיגות ה־70 למדינת ישראל שעליהן ניצחה ביד רמה, אין ספק שהיא מכוונת אל המקום הראשון ברשימת הליכוד לקראת הבחירות הבאות. מסי, והעימות המכוער עם יושב ראש הכנסת יולי אדלשטיין, עשויים להותיר אותה רק עם השאיפות.