דניאל קובלר

יזם, מנכ"ל עמותת עתיד פלוס, בן 29

אם מישהו היה אומר לילד דניאל קובלר, שיום יבוא והוא יעסוק בחינוך, הוא היה זוכה להרמת גבה. כבעל הפרעות קשב וריכוז, קובלר לא ממש הצליח למצוא את עצמו בכיתה. תוסיפו לזה קשיים כלכליים בבית ותקבלו מתכון לכישלון. "בבית הספר היסודי עברתי עם משפחתי מקיבוץ עלומים הדתי לשכונת גני שמש הענייה בבית שמש", הוא מספר. "בלי כסף, חוגי העשרה או עזרה הייתי בפיגור רציני בלימודים". למרות הקשיים הכלכליים, ההורים של קובלר התקבלו לעבודה בתעשיית ההייטק. הוא מספר כי "היה מאוד קשה בשנים הראשונות, אבל בזכות ההשכלה והעבודה הקשה של ההורים שלי, הצלחנו להתגבר על הקשיים ועד היום הם ההשראה הכי גדולה עבורי והעשייה שלהם גרמה לי להאמין גם בעצמי יותר".

כיום כמייסד עמותת עתיד פלוס הוא מנגיש לימודי מתמטיקה, מדע וטכנולוגיה לתלמידים כמוהו, שמגיעים מהאזורים המוחלשים של המדינה, מהפריפריה. במשך ארבע שנות פעילות העמותה הוא הצליח לגייס תרומות בסך 30 מיליון שקל למימון מלא, והתוצאות ניכרות בשטח: השנה זכו תלמידי כפר הנוער כנות –  שעד לפני שלוש שנים נאלצו להתמודד עם תואר בית הספר בעל ציוני המיצ"ב הנמוכים בארץ – בתחרות "הייטק חקלאי". תוכניות 4 ו-5 יחידות לימוד במתמטיקה שמיושמות בארבעה כפרי נוער הביאה לגידול של 300% במספר הניגשים לבחינות הבגרות, 300 תלמידי יסודי מהפריפריה הכלכלית-חברתית משתתפים בתוכניות מצוינות ועוד אלפים משתמשים בכלים הטכנולוגיים שפיתחה העמותה.

ההתרגשות של קובלר ניכרת, כשהוא מספר על הסטארט-אפים שעליהם שוקדים באגף פיתוח טכנולוגיות בעמותה, בהן "לודוס" ("משחק" בלטינית). "זוהי מערכת שמאבחנת יכולות מתמטיות בקרב ילדים באמצעות משחק, והיא כלי אנליזה פשוט אבל מעמיק עבור המורים", הוא אומר. "אנחנו עמותה שהצליחה לייצר טכנולוגיות שמשרתות אותה ובשאיפה את כלל ילדי ישראל".

אם הסיבה להקמת העמותה נעוצה בילדותו, את הדחיפה להקמתה קיבל בצבא. כקצין הלוחמה בדובדבן היה קובלר אחראי על פיתוח טכניקות ומתודולוגיות חדשניות להדרכת לחימה מבצעית, שנלמדו בבית הספר של היחידה. אחרי השחרור פנה לעסוק בשיפור תדמיתה של ישראל בעולם, בין היתר בארגון "אקספלניישן" שהקים, וכחבר בצוות היגוי בעמותת "לוחמים ללא גבולות".

"בתחילת הדרך נתקלתי בהרבה סקפטיות", הוא מעיד. "אמרו שזה לא יצליח כי אין לי ניסיון בחינוך, העירו לי שניסו לעשות את זה לפניי. היו מי שחשבו שהגיל הצעיר שלי הוא חיסרון. אבל אני מאמין בעשייה לצורך עשייה ומאמין בחינוך, כי משם יגיע האימפקט הגדול".