כשאייל בירם לקח חופשה ללא תשלום מהתפקיד הצבאי שלו ביחידת עילית, הוא לא העלה בדעתו שדווקא במקום הכי רחוק מישראל – יתחבר לבית. "אחרי כמה שנים אינטנסיביות בקבע יצאתי לטייל בחו"ל, עם מעט שאיפות ומוצ'ילה גדולה", הוא מספר. "כבר ביעד הראשון שלי, בחוף מהמם בפיליפינים, פגשתי בחור לא ישראלי והשאלה הראשונה היתה 'מאיפה אתה?'. ואז אני מוצא את עצמי, בחור ישראלי שבא בעיקר לעשות כיף ולטייל, מנסה לענות על שאלות קשות שקשורות למדינה שלי, וקצת חסר מילים בחלק מהשיחה".
נאמן לעולם הדימויים הצבאי שלו, בירם מתאר את הסיטואציה כ"טיול שאמור להיות כיפי, אבל מרגיש כמו מארב, עם שאלות על הצבא והמדינה. לאחר שהמשיך לטייל נוכח שהתופעה חוזרת בממדים אסטרונומיים, "ולא רק כלפיי", הוא אומר, "גם עם החברים שלי והחברים של החברים שלהם. כולם מגיעים לאותן שאלות: פעם באוטובוס, פעם במסיבה, פעם על החוף. ואני רואה איך החבר'ה האלה מפספסים הזדמנויות לספר על עצמם ועל המקום שממנו באו, ומפספסים הזדמנות לייצר משהו משמעותי עבור המדינה שלנו".
אחרי שלושה חודשים במזרח אסיה חזר בירם לצבא, ובשיחת מסדרון עם עוד שני חברים – ברק דרי ויונתן סבוראי – החליטו השלושה לטפל בבעיה. הכתובת הראשונה שלהם היתה צה"ל. "עם הרבה חוצפה ומעט מחשבה התחלנו לגשת לכל מיני אלופים ואמרנו להם שאנחנו רוצים, בעזרתם, לטפל בתדמית של ישראל דרך הצעירים שיוצאים לחו"ל".
הצבא התגייס. "עבדנו על התוכנית אוף רקורד", הוא מסביר. "מראשון עד חמישי שירתנו ביחידה ומחמישי עד שבת טיפלנו בנושא. במשך חצי שנה הסתובבנו בבסיסים וניסינו להבין איך אפשר לייצר לחיילים המשוחררים את ההכשרה הנכונה, כשמה שעמד לנגד העיניים שלנו היא לא תוכנית פוליטית, אלא כזו שנותנת כלים בסיסיים להסברה, שבאמצעותם כל אחד יוכל לבנות את הסיפור שלו".
אחרי חצי שנה נפגשו השלושה עם קצין חינוך ראשי והגיעו למסקנה, שיכולת ההשפעה שלהם תהיה מוגבלת אם יתרכזו רק בסדנה חד פעמית שמיועדת לחיילים אחרי שחרור. "חשבנו בקטן", מודה בירם. "רצינו לייצר פתרון נקודתי". אחרי הפגישה נפלה החלטה: "הולכים על זה ביג טיים – מקימים ארגון".
בחודש יולי שעבר, זמן קצר אחרי שהשתחררו, השיקו בירם, דרי וסבוראי את ארגון "ישראליז" להסברה ישראלית בעולם באמצעות חיילים משוחררים. "אנשים היו סקפטיים לגבי היכולת של הפרויקט לייצר שינוי ולרתום את הגופים הכי גדולים, אבל לנו היה ברור שזה השלב הבא".
לראיה, הם גייסו לוועד המנהל, בין היתר, את האלוף (מיל.) חגי טופולנסקי, לשעבר ראש אכ"א, וחתמו על הסכם שותפות עם הצבא.
התוכנית של "ישראליז" הדרגתית. בשלב הראשון הם עורכים סדנאות לעשרות אלפי חיילים שנמצאים חודשים ספורים לפני השחרור. אחר כך מזמינים את מי שרוצה להעמיק להצטרף למפגש הכנה לטיול אחרי השחרור, שבמהלכו הם פונים לצעירים נבחרים כדי שיהפכו לשליחי הארגון. הכשרת השליחים אורכת כשבוע, ובמהלכה הם מתוודעים לסיפור הישראלי דרך העיניים, בביקור בגבול הצפון ובגבול עזה ובשיחות עם תיירים שמבקרים בישראל. המתנדבים מגיעים לנציגויות של הארגון בנקודות מרכזיות בחו"ל, ובמשך שבועיים מובילים פעילויות שמפגישות בין ישראלים לאנשים מכל העולם.
"השיעור שלמדתי בצבא הוא שאפשר לעשות הכל, השאלה היא עד כמה אתה מוכן לרדת לפרטי פרטים", מסביר בירם. "אנחנו נמצאים שם מהרגע שהחייל גוזר את החוגר ועד הרגע שהוא מתחיל תואר, והחיבור הזה שלנו אליהם הוא מה שהפך אותנו לתוכנית הכי משמעותית להסברה ישראלית, בשיתוף חיילים משוחררים".
המספרים שהם מציגים מרשימים: 15 אלף חיילים לפני שחרור עברו את הסדנה השנה, כשהיעד לשנה הבאה עומד על 25 אלף חיילים בכנסים, 1,500 צעירים שישתתפו בתוכניות ההכשרה המתקדמות ו-5,500 בפעילות בחו"ל. "בסך הכל נרצה לסיים את השנה הבאה עם 50 אלף מושפעים", הוא מכריז ומוסיף: "מה שהניע אותי באופן אישי להיכנס לתהליך הזה היא ההבנה שיש פלטפורמה משמעותית לייצר השפעה חיובית על האופן שבו רואים את ישראל בעולם – זה ממש נכס אסטרטגי שזרוק על הרצפה".
לארגון שלו, הוא אומר, יש יכולת להשפיע ברחבי העולם – אבל גם בישראל. "במפגשים עם החבר'ה הלא ישראלים צצות הסטיגמות, כמו 'כל הנשים בישראל הולכות עם כיסוי ראש' או 'בישראל יש רק מלחמה' או 'לכולם יש גמל בבית'. תוך כדי המפגשים השינוי הוא משמעותי, וכל כך קל לעשות אותו", אומר בירן. "אבל האספקט השני הוא של אותם צעירים אחרי צבא. רוב האנשים ויתרו על החיילים, אומרים שעכשיו זה הזמן שלהם וצריך להניח להם. אבל החבר'ה האלה רוצים וצריכים הזדמנויות להיות חלק מהסיפור הישראלי. כשאני פוגש את החבר'ה בחו"ל ואומר להם, בואו, תירתמו, כל הציניות נעלמת. אכפת להם. שם מתעורר הרגש ועולה תחושת השייכות, ואנחנו רוצים לשמור אותה גם בארץ", הוא אומר.
"לדעתי, שינויים קורים מלמטה. ומה שאנחנו עושים הוא סטארט-אפ, שאמנם לא ייתן אקזיט כלכלי, אבל יעשה שינוי".