אחת מפריצות הדרך הגדולות של ימינו בתחום הביו-רפואה עשויה להגיע דווקא משימוש בבועיות גז, שקוטרן הוא כעשירית בלבד מקוטר תא דם אדום בודד. את הבועיות הללו, שפותחו במקור כחומר ניגוד לדימות של כלי דם באולטרסאונד, רותמים כיום חוקרים לשימושים של ריפוי רפואי ממש. כזו היא ד"ר טלי אילוביץ' (30), שהמחקר שלה נעשה במסגרת פוסט-דוקטורט במחלקה לרדיולוגיה בבית הספר לרפואה שבאוניברסיטת סטנפורד, קליפורניה.
מרגע שהן מוזרקות לגופנו, המיקרו-בועות מסתובבות בכל מחזור הדם ומתפוגגות כעבור כ-8 דקות. אך כאשר ממקדים מכשיר אולטרסאונד לאזור מסוים בגוף, רק בו הן תתנפחנה ותתכווצנה בתגובה לקרן ששולח המכשיר. הדבר מאפשר להגדיל את העבירות של חומרים מתוך כלי הדם אל הרִקמה שמסביב לו, ובאיברים מסוימים יש לכך חשיבות מכרעת. הבולט שבהם הוא מחסום הדם-מוח. "המחסום נועד להגן על המוח שלנו מפני חדירה של חומרים זרים, אבל החיסרון הוא שהמנגנון מונע גם מתרופות להגיע אליו", מסבירה אילוביץ'. "באמצעות הזרקה של מיקרו-בועות ומיקוד של אולטרסאונד בתדר נמוך, אנחנו יכולים לאפשר כיום טיפול במחלות מוח, מגידולים סרטניים ועד לאלצהיימר ופרקינסון, באמצעים לחלוטין לא פולשניים".
את התכונה הזו של הבועיות מבקשת אילוביץ' לרתום גם לתחום החדשני והפורה של טיפול גני בסרטן. כאשר מזריקים לחולים מיקרו-בועיות שיודעות להיצמד לתאים סרטניים, באמצעות הפעלת אולטרסאונד הן תוכלנה לפעור חורים קטנים בממברנות של תאי הסרטן ולאפשר חדירה של "גנים מתאבדים"; כאלו שיובילו להשמדת הגידול בעת חשיפה לתרופות ייעודיות. כמו כן החוקרת הצעירה עובדת כיום על פיתוח של כלים דיאגנוסטיים בתחום האולטרסאונד, כמו טכנולוגיה לעיצוב קרן האולטרסאונד כך שתוכל לעקוף מכשולים ולצלם אובייקטים שעד כה כלל לא היו גלויים ל-"עיני" המכשיר. בימים אלה מתקיים משא ומתן עם מספר ענקיות טכנולוגיה על רכישה ושימוש בטכנולוגיות אלה שאילוביץ' פיתחה.
אילוביץ' אובחנה כמחוננת כבר בגיל שמונה. היא מספרת שכבר אז אהבה את השילוב שבין הצדדים ההנדסיים לבין העולם הביולוגי. את כל התארים שלה סיימה באוניברסיטת בר-אילן, בפקולטה להנדסת חשמל. בקליפורניה היא מתגוררת כבר למעלה משנתיים יחד עם משפחתה – בעלה אסף (בעצמו פיזיקאי ומהנדס חשמל בפוסט-דוקטורט) ושלושת ילדיהם – ובכוונתם לשוב ארצה בקיץ הקרוב.