"תמיד הייתי אחד שלא אוהב שמשעמם לו", מצהיר סרן ד"ר אדיר זומר, 29, "לכן אני תמיד עושה עוד ועוד דברים, כי פשוט חבל לי על הזמן". לאחר שמילא שורה של תפקידים צבאיים, משמש כיום זומר כמפקד אגף הרפואה בבסיס האימון של חטיבת הנח"ל, ועומד מאחורי פיתוחו של אמצעי שיסייע בקבלת החלטות מדויקות במקרים של פציעת חזה בשדה הקרב, באמצעות האקוסטיקה של בית החזה. הכלי החדש, הוא מאמין, יסייע להציל חיים במצבי קיצון: במקרים של פציעות דרמטיות נדרשים הרופאים והפרמדיקים לקבל החלטות רפואיות חשובות בשדה הקרב באמצעות דיאגנוסטיקה מסורתית. הכלי שעליו הוא עמל ייתן להם מדד אובייקטיבי גם למקרי חירום.
"בשדה הקרב יש המון רעש, צעקות, ירי, חושך ולעיתים גם פינוי מוסק. אנחנו לא נמצאים בחדר סטרילי", מתאר זומר. "האביזר הזה הוא קומפקטי ומסייע לקבל אבחנה בתוך 30 שניות בין פציעות 'חזה אוויר' ו'חזה דם'. אלה פציעות טראומטיות, שבהן מצטבר אוויר או דם בין דופן בית החזה לבין הריאה עצמה. על פי מחקרים, פציעות כאלה יכולות לגרום לעד שליש מהמיתות שהיה ניתן למנוע בשדה הקרב. זה מספר גדול מאוד של פצועים שניתן להציל את חייהם".
ביולוגיה וכימיה משכו את זומר, בנה של רופאה, מגיל צעיר. "לקראת כיתה י"א או י"ב הבנתי שרפואה מאוד מעניינת אותי", הוא מספר על הדרך שהובילה אותו להירשם לעתודה האקדמית. לאחר שנה של שיפור ציונים, התקבל לטכניון. "כך או כך הייתי לומד רפואה, אבל לא יכולתי להתאפק. ברפואה ישנה היכולת להשפיע על החיים. זה לא סתם לפתח אפליקציה. הצבא מספק לך המון כלים: אתה גם הופך להיות עצמאי, מנהל. כך שבסך הכל, מסלול העתודה הוא טוב, אם אתה משלים עם זה שאתה מקבל החלטה ארוכת טווח על החיים שלך בגיל כל כך צעיר".
הפיתוח לאבחנת פגיעות חזה לא היה הראשון שעליו חשב זומר. במהלך הלימודים עמל יחד עם חבריו על חוסם עורקים שעוצר דימומים בגפיים במהירות. עם המיזם הזה אף ניצחו במספר תחרויות וגם יצרו קשרים בתעשייה, אך בסופו של דבר הפרויקט לא קרם עור וגידים. אחרי הלימודים, כשכבר החל את שירותו הצבאי, פיתח ביחד עם חבר את הרעיון מאחורי הכלי לאבחנה מדויקת ומהירה של פציעות החזה.
"התחלנו לעבוד על הרעיון, כשחשבנו איך מנתחים את האות האקוסטי שמתקבל לאחר ניקוש בית החזה", הוא מתאר. "בדומה למצב שבו נוקשים על אבטיח, ועל פי ניתוח האות שחוזר, אפשר להבין מה יש מתחת לקליפה. היום מנקשים את חזה החולה, ואם מתקבל צליל עמום, זה מכוון אותך לכך שיש פציעת 'חזה דם'. צליל אחר מכוון אותך ל'חזה-אוויר'. הפיתוח שלנו נועד לשפר את איכות ומהירות האבחנה".
המוצר שעליו הם עובדים היום מתבסס על הרעיון המקורי מתחילת דרכם הצבאית – בצירוף שכלולים רבים. זומר מוביל את העבודה על הכלי החדש, אך הוא מדגיש שוב ושוב שעובדים עליו הרבה אנשים "חרוצים וטובים", מהצבא ומחוצה לו. עיקר הפיתוח מתבצע בענף הנדסה רפואית במפקדת קצין רפואה ראשי, צוות של רופאים ומהנדסים שנתמכים על ידי האוניברסיטה העברית. הוא טרם נוסה בשדה הקרב, אך אב טיפוס שיוצר הוכיח את יכולות המכשיר. השאיפה היא להכניס אותו לניסויי שטח עד סוף 2019. "חיל הרפואה מאמין מאוד בחדשנות טכנולוגית. הרוח החדשנית של החיל לפעמים לוקחת סיכונים ומנסה דברים חדשים", הוא אומר. "אולי עולם הטכנולוגיה הרפואית פחות זוהר מעולמות טכנולוגיים אחרים, אך השילוב של יזמות ורפואה הוא מדהים בעיניי".
מתי אתה מספיק לעסוק גם במחקר
ובפיתוח?
"כבר בתפקיד הראשון שלי רציתי להפוך את העבודה לתפקיד מעניין
ולא סטנדרטי. פניתי לענף אקדמיה בחיל הרפואה, ענף שמתעסק בפיתוח ובמחקר, ושאלתי אם
יש מחקר שאפשר להשתתף בו. הצבא הוא קרקע פורה למחקרים אקדמיים, ומשם זה התגלגל.
אני מבצע עוד מחקרים בשיתוף בית החולים רמב"ם בחיפה וגם מייעץ לסטודנטים ללא
תשלום. אני מוצא זמן פנוי בסופי שבוע ומקבל גם זמן מהחטיבה, שתומכת בי מאוד".
זומר מציין, שהדרך שבה בחר לחיות את חייו, וגם את פעילותו המחקרית – ואפילו המשפחתית – נועדה כדי להטביע חותם. "אנחנו לא חיים לנצח. מה שנשאר מאיתנו זה זיכרונות. אז זו הדרך שלי להשאיר אימפקט. כך יזכרו אותי", אומר זומר ומוסיף: "מה שאתה עושה בשביל האנושות מספק דלק לעבודה שלך. אתה לא עובד לטובתך האישית".
תפיסת עולמו של זומר, המתגורר היום בפרדס חנה עם משפחתו, משתקפת היטב גם בחייו האישיים. לפני חודשיים נולד בנו הבכור, אדם, ומאז הוא בחר לקחת על עצמו גם פרויקט אישי של ניקוי חופים, לעיתים בליווי אשתו, מרב. "כשהילד הצטרף למשפחה, זה מאוד דרבן אותי, כי אני יודע שכך אנחנו משאירים גם לו עולם נקי", הוא מסכם.