קצת לפני שפרץ לחיינו נגיף הקורונה הותקן בתחנת רכבת חדשה במתחם העסקים קנרי וורף שבמזרח לונדון קיר וידאו באורך 16 מטרים – קבלת פנים מרשימה להמוני הנוסעים. העבודה, יצירתה של האמנית מיכל רובנר, מציגה תמצות של הרוח האורבנית של לונדון – המוני אנשים נעים במסלולים שונים ברחבי העיר הענקית, עטופת הערפילים – חיים אורבניים שוצפים, שעתידים היו להיעצר כמעט לחלוטין רק כמה חודשים לאחר מכן.
"ההאטה ואפילו עצירה של התנועה האנושית במרחב העולמי ממחישה שאנחנו חלק ממערכת אנושית גדולה. אנשים בארצות שונות ורחוקות, שכמעט אין ביניהם קשר, חווים חוויה דומה של איום פיזי, ריחוק חברתי, טלטלות במישור הכלכלי, חוסר יציבות ואי ודאות. מנסים למצוא נקודות אחיזה וליצור דרכי פעולה וסדרים חדשים", היא אומרת.
"אנחנו צופים בדימוי של הקורונה שיוצר את המציאות החדשה שלנו, ומתעניינים פתאום בנתונים סטטיסטיים, בגרפים ובעקומות עולות ויורדות. כולנו חוקרים ונחקרים, חלקיקים אנושיים במציאות משתנה בקצב מהיר, במערבולת אירועים דרמטיים שמובילים להתהוות מבנים חדשים".
רובנר (62) שחייה על הקו ישראל־ניו יורק (“לפעמים אני אומרת שאני גרה במטוס") נחשבת כיום לאמנית הישראלית המובילה והמצליחה בעולם. היא עוסקת בעיקר בצילום, וידאו ורישום. יצירתה “מקום 1" הוזמנה על ידי סות'ביס, הוצגה באנגליה ונמכרה בשנת 2006 בסכום של 850 אלף דולר. היא מוערכת כיצירת האמנות היקרה ביותר שנמכרה על ידי אמן ישראלי אי פעם.
מאז, רובנר הציגה את עבודותיה בשלל זירות, מהמוערכות בעולם – במוזיאון הלובר בפריז, בגוגנהיים בניו יורק, ובגלריית “פייס" הנחשבת בניו יורק. לרובנר גם שיתופי פעולה עם מותגי יוקרה כמו לואי ויטון ושאנל. ב־2002 הקדיש לה מוזיאון ויטני לאמנות אמריקאית בניו־יורק תערוכת יחיד, שבה הציגה צילומים, מיצבי וידאו והדפסים.
"תערוכה במוזיאון הלובר בפריז, שהתקיימה בשלושה אגפים של המוזיאון היתה הזדמנות נדירה ומעוררת השראה בשבילי", היא אומרת, "לתת פסיעה במקום שאוצר ומרכז את כל העקבות ואבני הדרך של התרבות האנושית".
הפרויקט הבא שלה צפוי להיות מוצג בביאנלה לארכיטקטורה בוונציה, "כשהתנאים יאפשרו".