החלום של כל יוצר, בטח של סאטיריקן, הוא לעורר שיח. מהבחינה הזו נטלי מרכוס, היוצרת (יחד עם אסף בייזר) והתסריטאית הראשית של "היהודים באים", המשודרת בכאן 11, הגשימה את חלומה.
לאורך כל ארבע העונות עוררה הסדרה הדים בעקבות האופן שבו היא מציגה את ההיסטוריה של העם היהודי, החל מתקופת התנ"ך ועד ימינו. השנה הביקורת עלתה מדרגה, כאשר חברי כנסת, רבנים ואישי ציבור קראו להסרת התוכנית ואף החלו במחאה חריפה נגד תאגיד השידור הציבורי, בשל מה שהם מכנים פגיעה בערכי הדת והצגת דמויות מקראיות בצורה נלעגת.
"אנחנו קודם כל פה בשביל להצחיק, זה המנדט שלנו", אומרת מרכוס. "אבל אנחנו גם מחטטים בפצעים, ולחטט זה כואב. אם לא חיטטת מספיק עמוק וזה לא כאב – כנראה שלא עשית עבודה מספיק טובה".
מרכוס מספרת כי השחקנים קיבלו איומים ובתאגיד הגישו תלונה. "במרחק הזמן אנחנו ניצבים בהיסטוריה של חנוך לוין, מונטי פייטון וארץ נהדרת, שגם נגדם הפגינו. בתוכניות הסאטירה הטובות מגיע השלב שבו הן מעצבנות מישהו מספיק והשיח היום הוא מאוד אלים וקיצוני, אנשים מחפשים על מי להתפוצץ ונפלנו כפרי בשל".
לדבריה, "על הכל מותר וצריך לדבר. החצים שלנו לא מופנים נגד מגזר, גוף או זרם ספציפי. אנחנו יורים לכל הכיוונים. אם יש לך גבול זה לא טוב, צריך למתוח אותו כל הזמן. התפקיד של סאטירה הוא ערעור פרדיגמות ולגרום לאנשים לחשוב, חוץ מזה בעיקר בתקופה הזו התפקיד הגדול והקונקרטי שלה הוא לשמור על חופש הביטוי. להתעקש על מה שאנחנו רוצים להגיד, בלי להתקפל ובלי להתנצל. זה לא אומר שלא כואב לי שאנשים נפגעים. כשאתה הולך על קצה תהום לפעמים אתה נופל ויכול להיות שמתחנו את הגבול יותר מדי אבל זה לא משנה את העובדה שמותר לנו להגיד את מה שאנחנו רוצים להגיד. הפגיעה היא חלק מכללי המשחק, האמת כואבת".
מרכוס (39) היא גם במאית והיוצרת של סדרת הנוער עטורת הפרסים "צפוף", שבקרוב תעלה עונתה הרביעית. היא כותבת גם לפאודה ולסדרות נוספות. אבל עיקר גאוותה על "היהודים באים" – "בתחושה שלי זוהי יצירה משמעותית. היא מדוברת בבתי ספר, הורים אומרים שהם יושבים עם הילדים לצפות בה – זו אולי אחת הסיבות שאני מרגישה שהשארתי חותם בעולם".