אביב גרינברג

העיסוק של אביב גרינברג בחומרי ניקוי התחיל עוד בשירותו הצבאי כסוהר בכלא 4. המטרה העיקרית שלו כמפקד על 120 חיילים היתה להחזיר את החיילים לשירות תקין. התעסוקה היחידה שניתנה לחייליו הכלואים היתה שגרה של מסדרי ניקיון, "במבנה ישן ומתפורר שלעולם לא יצליח להרגיש נקי", הוא מספר. את התחושות האלו הביא איתו לעולם האמנות, עם מיצבים עזים ושאפתניים שמורכבים מציור קפדני ושימוש במוצרים יומיומיים, ביניהם צינורות וחומרי ניקוי.

בשנה השנייה בלימודים בשנקר, צייר, אצר והפיק לעצמו תערוכת יחיד גדולה, שלערב הפתיחה שלה הגיעו מעל אלף איש, והכנסותיה נתרמו לאגודה למען הלהט"ב בישראל. ""קהילת הלהט"ב נאבקת לשוויון יומיומי, וביצירות שלי אני משלב את אותה צבעוניות ליברלית של הקהילה עם חומרי הניקוי", מסביר גרינברג.

הצבעים, שמשמשים את גרינברג ככלי מרכזי ביצירותיו, נדגמים בדרכים השונות מנוזלי ניקוי עזים ומלאי כימיקלים.

אחרי התערוכה המדוברת עזב גרינברג את הציור והתחיל לתרגם את יצירתו לפעולות פיסוליות מחומרים שמגיעים מעולמות התחזוקה והניקיון. גרינברג יצר עבודות גדולות ממדים מצינורות שקופים שמילא בחומרי ניקוי צבעוניים, חומרים שאיתר במכולות השכונתיות של סביבת מגוריו בנווה שאנן, תל אביב. בימים אלו מסיים גרינברג להפוך מפעל חריטה קטן לסטודיו שכולל שואו רום לעבודותיו. הוא עסוק ביצירה שהוזמנה למלון חדש בגרמניה, שתתפרש על פני ארבע קומות, והוזמן לייצר עבודה בדטרויט.

תערוכת היחיד השלישית שלו תיפתח ביוני 2020, "את התערוכה אני מקדיש לאחותי שנפטרה במפתיע השנה בגיל 34", הוא אומר.