תירא־אל כהן

‘’אחרי חצי שנה של זריעה, הגיע הזמן לעבוד קשה בקציר. בהצלחה אינשאללה", כך התחיל המסע של תירא־אל כהן בפייסבוק, שבו קראה להקמת כפר סטודנטים ראשון ב־2014, בבקעת הירדן. "הכל התחיל בפוסט, שבעקבותיו קרסתי מרוב פניות. הגיעו חבר'ה צעירים, שמגיעים עם אמירה עמוקה מול הנטפליקס והאשליה של קהילה".

כהן גדלה במושב ליד מודיעין, לזוג הורים שהיגרו מצרפת כחיילים בודדים. "הבחירה שלהם, לעזוב את פריז של שנות ה־80 ולהגיע לישראל, היא מעשה הירואי שגדלתי עליו כל חיי", מתארת כהן את הבסיס שהתווה את דרכה.

את ארגון קדמה הקימה תירא־אל כסטודנטית בבית הספר לעיתונאות ותקשורת, “כותרת”, בשאיפה לנתץ את השגרה היומיומית של עבודה, לימודים ושעמום. כהן עלתה על הקטנוע ונסעה מזרחה – למזרח הארץ, על גבול ירדן. יחד עם 20 צעירים נוספים הגיעה לבית ספר נטוש במעלה אפרים, ושם הקימה את הקהילה שלה. "המפגש בין הצורך של הדור הצעיר, לעשות ולהיות חלק ממשהו גדול ממנו, לבין אזורי הכפר שנותנים לך במה לגדול ולהשפיע, היה כל מה שהיינו צריכים", היא אומרת. "להקים בית אמיתי בכפר ולהחיות אזורים שלמים. זה כל הסיפור".

היא ייסדה מעגלים נוספים של שנת שירות ומתיישבי קבע והיום, אחרי שהקימה שישה כפרי סטודנטים, היא מתקרבת למימוש החזון של קדמה, 18 כפרים שיתפרסו לאורך הגבולות בישראל, בצפון, בדרום ובמזרח. במקביל היא כותבת את הדוקטורט שלה, שעוסק באידיאולוגיה של ההתיישבות בישראל. "זה רק מחזק את הטענה שלנו", היא מסכמת. "קדמה התאימה את ההתיישבות לדור שלנו, התיישבות נוסח דור ה־Y".