לפני עשר שנים, כשבן שנפר היה בן 19, תלמיד במכינה קדם צבאית, הוא הכיר את רוזה. היא הייתה אז בת 75. "זה התחיל כשסייעתי לה לעשות דברים שהיא לא יכלה לעשות לבד, אבל מהר מאוד הבנתי שגם רוזה מסייעת לי. שהקשר הדדי. הפכנו לחברים של ממש. נהניתי לשמוע ממנה טיפים לחיים ולראות איך היא תופסת את העולם". רוזה נפטרה לפני כשנה וחצי. "הפינה שיש לה אצלי בלב עדיין קיימת", הוא אומר.
החיבור הבין דורי שיצר עם רוזה במסגרת ארגון "דור לדור" שהוקם לזכרו של בן ציון שי חדד ז״ל, לא היה הקשר המשמעותי היחיד שיצר שנפר. הוא הכיר שם את ברק דרכסלר, שהפך לחברו הקרוב ולשותפו לעשייה החברתית.
"בשלוש השנים האחרונות ברק ואני רתמנו את היכולות הטכנולוגיות שלנו מעולם ההייטק ליצירת חיבורים בין דוריים, שנועדו להפגיש בין הדור הוותיק לדור הצעיר בעולם האמיתי", אומר שנפר.
בפרק זמן של כשישה חודשים הובילו השניים את פיתוח אפליקציית עזרה בדרך, שלראשונה אפשרה לאזרחים ותיקים לבקש סיוע נקודתי מצעירים שגרים בסביבתם בפעולות יומיומיות שהם מתקשים לבצע. להחליף נורה למשל, ללוות לקופת חולים או לשבת בבית קפה ופשוט לדבר. עבור הצעירים מדובר בהתנדבות ללא מחויבות. בכל פעם שהם פנויים ויכולים לעזור, הם מוזמנים להיכנס לאפליקציה ולראות אם יש מישהו בסביבתם שזקוק לעזרה.
"מהר מאוד הבנו שיש לאפליקציה ביקוש משני הצדדים, גם מהצעירים וגם מהוותיקים", אומר שנפר. "ראינו שיש לה ערך במלחמה במגפה המרכזית שיש כיום וזו לא הקורונה, אלא מגפת הבדידות, והבנו שאנחנו יכולים לרתום את היכולות שלנו לטובת הפרויקט".
על האפליקציה הם עובדים בהתנדבות יחד עם עשרות מתנדבים נוספים, בהם מפתחים ומנהלי מוצר. תוך זמן קצר נוצרו דרכה אלפי חיבורים בין דוריים, הם מתגאים. "גם זכינו איתה בתחרות סטארט-אפים בתל אביב, ונסענו להציג אותה בכנס הבינלאומי לערים חכמות" הם מוסיפים.
"העולם המערבי נהיה יותר ויותר מנוכר", אומר דרכסלר. "הטכנולוגיה שיצרה בין הדורות חיץ יכולה לחבר ביניהם. היא יכולה להוות גורם מאחד ולא מפריד, היא המפתח ליצירת חברה פחות בודדה. שני הצדדים, הצעירים והמבוגרים, צריכים את הקשרים האמיתיים. החיבור הבין דורי מעצים, מחבר אותך לשורשים ולאנשים שאפשר ללמוד מהם ומניסיון החיים שלהם".
כחול או אפור?
שנפר נולד וגדל בקרית שמונה, הצעיר מבין חמישה אחים. אחרי המכינה הקדם צבאית, התגייס לצבא ושירת כקצין מודיעין ביחידות שלדג ובחטיבת המחקר. "הייתי אחרי שמונה שנות שירות. הרגשתי מאוד מסופק מהעשייה המודיעינית ומהתרומה לחברה, והייתי במסלול איכותי וטוב, אבל רגע לפני חתימה על שמונה שנים נוספות במערכת, היד קצת רעדה. התחלתי לחשוב. הבנתי שאני לא נמצא במקום שהייתי רוצה להיות בו ולתרום את האקס פקטור שלי. הלכתי להיפגש עם אנשים ולשמוע רעיונות והגעתי למיט אפ, הרצאה על עיצוב גרפי וחווית משתמש. העיניים שלי נצצו. עשיתי סוויץ' והבנתי שהיכולת שלי להשפיע על החברה בצורה הטובה ביותר היא באמצעות עיצוב חוויות בין אנשים לטכנולוגיה".
"המעבר היה חד ומהיר", מספר שנפר. "שלוש שנים אחרי אני מעצב חווית משתמש במיקרוסופט. הגעתי למקום שרציתי. אני גם לומד וגם מביא את עצמי בצורה משודרגת יותר".
כיום הוא סטודנט בשנקר, שנה רביעית במסלול לתקשורת חזותית. "באותה רצינות שבה היינו מדברים בצבא על ענייני מודיעין ואם לצאת למבצע, אני מנהל שיחות על האם הגוון הכחול הוא מדויק או שצריך להוסיף קצת אפור", הוא מחייך.
דרכסלר נולד בגן יבנה ומעיד על עצמו שהתחיל לכתוב את שורת הקוד הראשונה שלו עוד שהיה תלמיד, בחוג במתנ"ס הקהילתי. "זה היה קליק מיידי", הוא מודה. "כבר אז הבנתי שזו הדרך שלי להשפיע על המציאות מסביבי, ומאז נשארתי בתחום".
אחרי המכינה הקדם צבאית הוא התגייס לתותחנים ושירת ביחידה המיוחדת מיתר. "כשהשתחררתי חזרתי ליסודות", הוא אומר. "מאז אני כבר שמונה שנים בתעשייה. הובלתי צוות ב-AOL ומשם עברתי לסטארט-אפ Venn, שעולם המשימה שלו מתחבר לעשייה חברתית. אנחנו מייצרים פלטפורמה שמאפשרת לאנשים להכיר טוב יותר את הסביבה שבה הם גרים, את השכנים, העסקים המקומיים, והופכת את הערים הגדולות למקום שהוא מחובר יותר ובודד פחות. הצטרפתי לצוות ההקמה של הטכנולוגיה, ויצא לי לכתוב את שורות הקוד הראשונות וכיום אני מנהל צוות".
השניים מספרים כי ארגון "דור לדור" היה זה שגרם להם לחשוב על הצורך להפגיש בין הדורות. "התמזל מזלי להיות בפגישת ההקמה שבה ניתן השם לארגון", אומר דרכסלר. "הארגון ליווה אותי בכל תחנות החיים והבהיר לי איך אפשר לעשות שינוי אמיתי במציאות".
עולם בלי בדידות
דרכסלר נמצא עד היום בקשר עם שרה, האישה שליווה במכינה. "זה קשר מעצים שנותן לי פרספקטיבה על המון דברים בחיי", הוא אומר. "מהסבים והסבתות שלי, שהערצתי ואהבתי ולמדתי מהם כל כך הרבה נותרה לי רק סבתא אורה. היא אישה פעילה אבל הקורונה היא תקופה קשה עבורה".
עם תחילת משבר הקורונה הקימו השניים יחד עם ניר יששכר ומורן ציפר (גם היא בוגרת פורבס 30) – את ׳חיבורים 20-80׳ ארגון חברתי שפועל ליצירת חיבורים בין דוריים באמצעות כלים טכנולוגיים ובכך להקל על תחושת הבדידות של אזרחים ותיקים,
"זו עמותה טכנולוגית חברתית עם אג׳נדה רחבה, שמפגישה את יכולות הסטארט-אפ עם המגזר השלישי ומהווה בית ליוזמות בין דוריות", הם אומרים. "בתוך שנה, בשיא הקורונה, הצלחנו לייצר מגוון פלטפורמות טכנולוגיות, למשל מערכת מאצ'ים להפגת בדידות באמצעות שיחות טלפון, סוג של 'טינדר' – וסליחה על ההשוואה – שמפגיש צעירים וותיקים לשיחות טלפון. פרויקט אחר הוא ערוץ פודקאסטים שנותן במה למייסדי המדינה לספר את הסיפור שלהם – אלו חלק מהערכים שאנחנו רוצים לשדר בעמותה, כשאחת המטרות היא מלחמה בגילנות".
"אחנו מפתחים אפליקציה שתקרא 'זקני השבט', שבה האזרח הוותיק הוא זה שתורם מהידע שלו עבור הדור הצעיר", אומר שנפר. "אנחנו מאמינים שאפשר וצריך להחזיר עטרה ליושנה ולהעניק מחדש את תואר הכבוד 'זקני השבט' לדור המייסדים של המדינה".
המטרה לדבריהם היא להתחיל עם האפליקציה בארץ ואז להפוך אותה לבשורה עולמית. "לייצר משהו הרבה יותר משמעותי, גם כלכלית, מתוך הבנה שמודל כלכלי הוא מה שיבנה את מנוע הצמיחה", מסביר דרכסלר.
כחלק מהמחשבה על העצמת האימפקט החברתי ומיקוד משאבים הם יצרו מיזוג עם מיזם "דור טו דור". "איחדנו כוחות עם יוזמה מדהימה שקמה בקורונה ואנחנו פועלים כיום ביחד כדי ליצור חיבורים יותר גדולים", אומר שנפר. "אני מאמין בעשייה עם אימפקט חברתי. אם יש כסף או לא זה נון אישיו. היינו רוצים לייצר מודל בר קיימא שיאפשר למשוך משקיעים מעולמות עסקיים. כי אם יתייחסו לזה כך – וזה צריך להיות אינטרס גם של המדינה וגם של המגזר הפרטי – בסוף כולנו נצא ברווח".
"ברמה האישית אני רוצה לחיות בעולם שאין בו בדידות", הוא מוסיף. "האידיאל מבחינתי הוא לחיות בקהילה, בשכונה שיש בה סולידריות וכולם ערבים זה לזה. ברמה הכי קלישאתית זה המקום שבו אני רוצה שהילדים שלי יגדלו ושההורים שלי יחיו. אם אני גר עכשיו בתל אביב והם בקרית שמונה, אני אעזור למי שההורים שלו גרים בתל אביב וסטודנט בקריית שמונה יוכל לעזור להורים שלי".
ודרכסלר מסכם: "אני רוצה ליצור עולם שבו אוכל להזדקן בכבוד"