"אהבתי חדשות מגיל צעיר", מודה מיכאל שמש, הכתב הפוליטי של כאן. "הייתי קורא ועוקב נלהב, למרות שבבית לא היו טלוויזיה או רדיו או אמצעי אלקטרוני אחר, אבל מידי פעם הגיעו עיתונים חינמיים והייתי קורא אותם באדיקות. מאוד התחברתי לפוליטיקה זה היה טבוע בי בגיל צעיר".
שמש גדל בבני ברק במשפחה חרדית: אביו ראש כולל ואימו מרצה מפורסמת במגזר. היום הוא גר באזור ירושלים, נשוי, אבא לילד. את דרכו התקשורתית התחיל כנער בתחנת הרדיו החרדית קול ברמה ובגיל 17.5 התגייס לגל"צ. בתחנה הצבאית שירת ככתב לענייני ירושלים וכתב כנסת. מיד לאחר השחרור, הצטרף לתאגיד השידור שהיה אז בימיו הראשונים. מאז ועד היום הוא משמש ככתב פוליטי, ברדיו ובטלוויזיה.
העניין הגדול בתחום היה מה שדחף אותו לגשת למיונים לגל"צ, אבל היו סיבות נוספות, עמוקות יותר: "רציתי לפרוץ את החומה, להשתלב בחברה הישראלית. הפריע לי מאוד חוסר הייצוג של חרדים בתקשורת בכלל ובגל"צ בפרט. זה דבר שזעק לשמיים. לקחתי סיכון כשהלכתי לשם. הייתי בחור צעיר ממשפחה חרדית, ויצאתי נגד המקום שממנו באתי, נגד הזרם. נפרדתי ממקום העבודה שהייתי בו, מהחיים ומהסביבה. בסופו של דבר, אני חושב שזה היה שווה את זה. השירות שלי פתח דלת לצעירים חרדיים נוספים שהשתלבו בתקשורת", הוא אומר.
"מצד החרדים קיים חשש להיטמע בחברה הכללית, אבל זו בדיוק הדרך לפרוץ אותה. כשם שאני מקרין לחברה הכללית אני מקרין לחברה החרדית. בסופו של יום, כשחרדים רואים חרדי אחד שפורץ במקום מסוים, הם רואים שהוא פרץ לאחרים את הדרך. זה רק תורם לחברה הישראלית".
אם יהיה סיפור עיתונאי שמוציא את המגזר שלך רע. תהיה לך דילמה? "למזלי, אני כתב פוליטי ולא כתב חרדים, אז יותר קל לי כרגע. אבל מעבר לזה, אני חושב שברור שיש דילמות, גם בתחום שלי. אבל אני מאמין שגם במגזר יודעים להעריך עבודה מקצועית, ולהעריך הצמדות לאמת. חלקם מבינים היטב שאתה עושה את העבודה ממקום מקצועי. מבחינתי – ברגע שיש סיפור מקצועי הו