"כל יום אני דופק על השולחן, קדימה אישורים רגולטוריים ויאללה, צריך להגיע לשוק כמה שיותר מהר, צריך שותפויות". בגיל 30 מוטלת אחריות גדולה על עמרי שיינין, מייסד שותף ומשנה למנכ"ל ב-MeaTech, חברה ציבורית שמפתחת תהליך לייצור בשר מתורבת ללא פגיעה בבעלי חיים, בשילוב עם טכנולוגיית הדפסת תלת ממד.
"אני נושא משרה בחברה ציבורית בתוקף תפקיד שהוא בעל משמעות", הוא אומר. "כשעולים ליגה מסטארט-אפ לחברה ציבורית המעבר מגיע עם אחריות כבדה יותר ועבודה קשה יותר, וזה אמנם לא קל אבל מהווה עבורי אתגר ברמה האישית".
MeaTech נסחרת בבורסה בתל אביב והיתה בין ארבע החברות עם התשואה הכי גבוהה בישראל נכון לחציון הראשון של 2020. היא הספיקה לגייס כ-62 מיליון שקל מגופים מוסדיים בישראל, בהם פסגות, לפני שהונפקה. כיום היא נסחרת לפי שווי של למעלה מ-400 מיליון שקל.
"לפי הנתונים בעוד עשר שנים, 10% מכל הבשר בעולם יהיה מתורבת. לתעשייה יש בעיה שהולכת ומחמירה – ככל שהאוכלוסייה גדלה, גדל הצורך לספק לה חלבון מהחי. אנחנו צופים שצריכת הבשר תכפיל את עצמה, אלא שמצב זה הוא לא אפשרי מבחינה אקולוגית ואתית, כשבעלי החיים שהתעשייה מגדלת הם מהמזהמים הגדולים ביותר והפוגעים הגדולים ביותר באיכות הסביבה", אומר שיינין. "מבחינת יעילות אנרגטית, הפרה לא יעילה. היא חיה שצריכה לנשום, לנוע, לאכול. היא מבזבזת אנרגיה לייצור של איברים שאנחנו לא אוכלים אותם. אנחנו מתעלים את האנרגיה ומתמקדים באנרגיה למאכל. אנחנו למעשה משנים את הדרך שבה אנשים יצרכו בשר מהחי", הוא אומר. "מפתחים את דור העתיד של ייצור הבשר, את מפעל הבשר של העתיד".
להדפיס ולאכול
החברה היא אחת המשתתפות העיקריות במרוץ לייצור המוני של בשר מתורבת שיוצר בתנאי מעבדה מתאי גזע. אמנם כבר לפני למעלה משבע שנים הוצג ההמבורגר המתורבת הראשון, אבל ל- MeaTechיש יתרון שאין למתחרותיה: טכנולוגיית הדפסה תעשייתית שתוכל להדפיס במהירות ובכמות גדולה נתחי בקר, ובהמשך גם דגים ועוף. "פיתחנו את המדפסת שלנו מרמת הקוד", אומר שיינין, וכשהוא מדבר ברבים הוא מתכוון אליו ולשותפו, שרון פימה המנכ"ל.
"התחברנו לפני כשלוש שנים, כשהקמתי חברה בתחום הקאנביס הרפואי", הוא אומר. "שרון בא מרקע של חברות הדפסה בתלת ממד, מננו דימנשיין. המחשבה שלנו היתה לקחת את הידע על הדפסת איברים ורקמות, שנועד לתהליכים רפואיים, לתחום המזון. המשכנו לפעול כשהפוקוס הוא מההתחלה לתת פתרון לתעשייה, ששם טמונה הבעיה. אנחנו לא מתכוונים לייצר את המוצרים בעצמנו, אלא מפתחים טכנולוגיה שתימכר לענקיות הבשר ואלו ייצרו בעצמם את המוצרים".
מי שיסייע להם להשיג זאת בין היתר הוא יושב הראש של החברה סטיב לוין, סגן נשיא של קבוצת OSI, ספקית הבשר החיצונית הגדולה ביותר של מק'דונלדס, שברשותה 65 מפעלי ייצור בשר ב-22 מדינות. "בדיוק סיימתי איתו שיחה עכשיו", הוא אומר בשעת לילה מאוחרת. "הוא מביא את התרבות האמריקאית לחברה".
בימים האחרונים השלימה MeaTech את רכישת חברת Peace of Meat BV הבלגית, שמפתחת מוצרי עוף מתורבת תמורת 15 מיליון יורו. "יש לנו הרבה מתחרים בעולם", מודה שיינין, "אבל יש הרבה פרמטרים שייחודים רק לנו. אנחנו היחידים בעולם שהם ציבוריים, שזה כבוד. והיחידים בהיסטוריה שרכשו חברה בתחום – סוג של גורילה בחדר, במובן הטוב של המילה".
הניח את הכדור
"מאז ומעולם מדעי החיים עניינו אותי, זה נושא שיש לי אליו תשוקה מאוד גדולה", הוא מסביר. "הסקרנות והמשיכה לתחום הגיעה מהמשפחה".
אימו אילנה היא מורה לביולוגיה, היתה רכזת מגמה בתיכון ברחובות. "היא מאוד אוהבת את התחום", הוא אומר. "ומשם נולד החיבור שלי אליו". אביו הלל, שעשה עלייה לישראל ב-1968 מארצות הברית היה סמנכ"ל תפעול בשופרסל ובחברות קמעונאות אחרות. שייניןמציין גם את סבא שלו, נורמן (ניסן) שייניןאיש חינוך שפעל להקמתו של החינוך המיוחד בארץ והיה המנהל של מכללת דוד ילין.
הנכד לא פנה לתחום החינוך, אבל בחר את טובת המדינה על פני טובתו האישית כשהחליט לוותר על קריירה של כדורסלן לטובת שירות ארוך בחיל הים. "שיחקתי כדורסל בנעורי בליגה לבתי ספר בתיכון קציר ברחובות ואחר כך בטרום נבחרת ישראל. הייתי בליגה הלאומית, שחקן של מכבי אשדוד ומכבי רחובות. החלום שלי היה להיות שחקן כדורסל מקצועי", הוא מודה. "ואז הגיע הצו הראשון והייתי בדילמה אם ללכת לעשות שירות משמעותי של שמונה שנים בחיל הים או להמשיך לשחק כדורסל. כשהבנתי ששחקן NBA כבר לא אהיה, החלטתי שהכדורסל יישאר כתחביב. עד היום אני משחק בליגה ב', בקבוצה של מזכרת בתיה".
שיינין, סיים את קורס חובלים בהצלחה והשתחרר מהצבא כרב סרן, היה בתפקידו האחרון סגן מפקד ספינת טילים. "שירתי בצבא בתחושה של שליחות וגאווה ורצון לקחת חלק נכבד במערך ההגנה של ישראל", הוא אומר. "התפיסה שלי היתה שאני לא מחכה שמישהו אחר יעשה – אני אקום ואעשה. ללכת לצבא ולעשות שירות משמעותי וארוך היה חשוב מאוד עבורי".
לדבריו, השירות הצבאי הפך אותו לאדם ממוקד מטרה. "הצבא נתן לי הרבה מאוד כלים. אין ספק שהצבא שלנו הוא מדהים עם אנשים מדהימים שמוציאים ממך את הטוב ביותר. אני מרגיש שאיפשהו זה נתן לי הרבה אנרגיה וביטחון במה שאני עושה".
מיד אחרי שהשתחרר פנה שיינין ללימודי ביו טכנולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. "ידע זה כוח בתחומים האלה, להבין את התהליכים הביולוגיים לעומק", הוא מסביר. אחרי סיום הלימודים לא חיכה הרבה והקים ביחד עם שותף, מנתח אורטופד מבית החולים ברזילי חברה בשם דוקומנט, שניסתה למנוע התמכרות למשככי כאבים. "המערכת ניטרה את המטופלים שעברו ניתוחים מסובכים – בעיקר אורטופדיים – וקיבלו מרשמים לתרופות משככות כאבים. היא בחנה את כמו התרופות שהם לוקחים בפרמטרים שונים ונתנה פרדיקציה לגבי הסיכוי שהמטופל יתמכר לכדורים, התריעה על כך והנחתה אותו לגבי המינון הנכון בשבילו".
הוא עצמו אוכל בשר, אבל מעיד שנושא הקיימות חשוב לו. "בלי קשר למדעי החיים הוא מאוד חשוב לי כבן אדם, מעבר למקצוע אקדמי. זה אולי ישמע נאיבי או קלישאתי – אבל אני רוצה שיהיה לנו עתיד טוב יותר ושלא נהרוס את המקום שאנחנו חיים בו".
בלימודי התואר השני במנהל עסקים – עם התמחות ביזמות וחדשנות – הכיר את בת זוגו אודליה. השניים התארסו לא מזמן. "אנחנו מתכננים להתחתן, אבל בגלל הקורונה עדיין אין לנו תאריך", הוא אומר. "אני מקפיד שהקריירה לא תפגע בזוגיות ויש לי זמני ברזל לשם כך", הוא מחייך, מביא אל הזוגיות את המשמעת הצבאית. "וכרגע עם העבודה, הזוגיות והכדורסל שטבוע לי בנשמה אין לי זמן לדברים אחרים. החיים שלי מלאים".