דן ריזל ושי פרצ'יק

מבצע חיסוני הקורונה, שהחל בישראל בחודשים האחרונים, גרם למדינות רבות להביט בקנאה לעבר המדינה המזרח-תיכונית הקטנה – הראשונה לחסן אחוז כה נרחב בקרב האוכלוסייה. אומנם תוצאות המחקרים הקליניים של יצרניות החיסונים היו מבטיחות, אך הוכחת אפקטיביות "בעולם האמיתי" על מיליוני מחוסנים, עדיין היתה חסרה.

ואז היא הגיעה: בתוצאות ביניים של מחקר שירותי בריאות כללית שפורסם באמצע חודש פברואר נקבע כי החיסון של חברת פייזר הביא לירידה של 94% בשיעור ההדבקה התסמינית, וירידה של 92% בשיעור הסובלים ממחלה קשה. מאז פורסמו בישראל תוצאות נוספות ממחקרי קופות החולים – כאלה שמחזקים את האופטימיות.

מי שלקחו חלק במחקרים שערכה כללית, יחד עם מדענים בעלי שם מהארץ ומהעולם, הם דן ריזל (29) ושי פרצ'יק (30), שני מדעני נתונים ממכון כללית למחקר – גוף המחקר שמפעילה קופת החולים הגדולה בישראל כחלק ממערך החדשנות שלה ובראשו עומד פרופ' רן בליצר.

במבט לאחור הם נזכרים: "במהלך פברואר 2020 היו לי ולדן פגישות על כוס קפה. היה ברור לנו שמגיעה מגפה, והשאלה היתה מה אנחנו יכולים לעשות כמכון מחקר שרגיל ליצור דברים יישומיים", אומר פרצ'יק. "מהנתונים שהגיעו מסין זיהינו שלא מדובר בשפעת רגילה, והיינו צריכים לזהות מי יפתח את המחלה הקשה. אבל לא היו לנו את הנתונים הרבים עבור מודל חיזוי", משלים ריזל.

כדי לעשות זאת השתמשו במכון במודל שפיתח ריזל לפני שלוש שנים, כזה שחוזה סיבוכים אפשריים לשפעת ומאפשר לקופת החולים לתעדף את מתן חיסוני השפעת לאוכלוסייה שבסיכון. "עבור שפעת יש לנו את הנתונים של כל מבוטחי הכללית, ופיתחנו בעבר מודל שלומד אותם ואת הקשרים הסטטיסטיים ביניהם. אבל מה עושים עם קורונה? אז לקחנו את המודל של השפעת שנמצא בשטח, ואמרנו לעצמנו שנתאים אותו לקורונה. כי מדובר במחלה נשימתית דומה, אך שונה. אלה מודלים שסייעו בהחלטה אם לשלוח חולה קורונה למלוניות או לאשפוז", נזכר ריזל.

ולא חסרות דוגמאות למודלים שפיתחו במכון בשנה החולפת. פרצ'יק נזכר איך בראשית התפרצות המגפה חשבו כיצד לקטוע את שרשראות ההדבקה. "זו שאלה שבתחילה היתה נראית מאוד אמורפית. עוד לא היו בדיקות PCR בארץ, לא ידענו עוד הרבה על התפשטות הנגיף, אבל היה לנו ברור ששווה לנו לנסות ולפתח כלי כזה. התאמנו על עשרות אלפי דוגמאות של בדיקות קורונה שכבר התבצעו בעולם, וכללנו אינטגרציה של המון משתנים: תיק רפואי, תחלואה מקומית ובידודים. במקרה שמישהו פנה לרופא, ושזיהינו שהוא עלול להיות חולה, מיד קפצה לרופא במערכת התראה לפיה עליו לשאול את המטופל אם נחשף לחולה או אם יש לו את אחד התסמינים. הרעיון היה לגלות תחלואה על ידי פנייה פרו-אקטיבית למטופל. בהמשך אפילו התקשרו למבוטחים ממוקד מיוחד של הכללית וניסו לגרום להם ללכת להיבדק".

ריזל נזכר גם במודל שפיתחו וחזה את העומס הצפוי על בתי החולים, מה שסייע לבתי החולים של הקופה להיערך טוב יותר לקראת גלי התחלואה. "זה ממש כמו לקבל מודיעין לפני מבצע", מחזק פרצ'יק.

עניין של הסברה

פרצ'יר וריזל הכירו בקורס קצינים, שניהם בוגרי קורס תכנות של ממר"ם. במהלך שירותו עסק פרצ'יק בתכנות ובאבטחת מידע. ריזל שימש כראש צוות שעסק בביג דאטה, ובמשך שנה וחצי פיקד על קורסי תכנות שנועדו לשלב חיילים חרדים בצבא.

את התואר הראשון במדעי המחשב סיימו השניים במכללה למנהל. פרצ'יק השלים גם תואר שני במדעי המוח באוניברסיטת בן גוריון והתמחה בקידוד עצבי. במהלך התואר השני חקר כיצד נוירונים במוח עובדים ואיך הם מייצגים לנו מידע מרחבי.

"לקראת סיום התואר חשבתי מה הלאה", נזכר פרצ'יק. "הכרתי את דן וקפצה לי הזדמנות כי רציתי לעבוד בתחום הבריאות. התחברתי לתחום העיסוק של המכון, ולזה שיש אימפקט למקום והוא מציל חיים".

כ-60 חוקרים עובדים היום במכון כללית למחקר, בטווח גילים מאוד מגוון – מצעירים בני 20 ועד חוקרים בעלי שם עולמי בני למעלה מ-80. "להיות מדען נתונים במכון המחקר של כללית זה שונה מלהיות מדען נתונים במקומות אחרים", מסביר ריזל. "הכללית היא גם ארגון הבריאות הגדול במדינה וגם בכל מחקר יוצרים צוות של רופא/אח/אפידימיולוג וסטטיסטיקאי, ויוצאים לשטח פעמים רבות".

לפני פרוץ הקורונה חקרו במכון את מגוון המחלות שמעסיקות את מערכת הבריאות: סוכרת, סרטן, מחלות כרוניות ונגיפיות. פרצ'יק פיתח שיטת קידוד אוטומטית של מכתבי שחרור מבתי חולים, כזו שבאמצעות ניתוח שפה טבעית מסוגלת "להבין" את האבחנות שרשומות בהם ולקודד אותן. השיטה הזאת גם קיצרה את לוחות הזמנים של הרשמים בבתי החולים, וגם היה ניתן לגלות באמצעותה שגיאות במסמכים. "אבחנות בעולם הרפואי משמשות לכל מחקר רפואי שעושים. אם אבחנות לא תקינות ולא מטוייבות – למחקרים נכנס הרבה רעש. בזכות הפיתוח שלנו, כשרופא בקהילה קורא את מכתב השחרור הוא קורא אותו בצורה אינטראקטיבית", מסביר פרצ'יק.

ריזל, כאמור, פיתח מודל שחוזה סיבוכים של שפעת, וסייע לתעדף מי צריך להתחסן קודם בתוך קבוצות הסיכון. מודל אחר שפיתח חזה את גילויו של סרטן המעי הגס במעלה האבחון כחלק מהבדיקות שמסננות את המטופלים. "התשתית למודלים האלה הוא כלי שעושה אוטומציה לתהליך פיתוח של מודל חיזוי. הכלי 'מסתכל' על כל הרשומה הרפואית של המטופל, עם עשרות אלפי משתנים, שולף אותם ממסד הנתונים, מעבד אותם ומכניס אותם למודל. התהליך כולו אוטומטי, חוץ מבחירת האוכלוסייה, ומתמשך רק כמה שעות. אחר כך נותר לעשות תיקוף רפואי שזה מה שעלול לקחת קצת יותר זמן", הוא אומר.

"או להתחסן או להידבק"

את העבודה השגרתית העבירה הקורונה ל"אש נמוכה", ובכללית נרתמו באופן מלא למלחמה בנגיף. גם פרצ'יק וריזל תרמו מכישוריהם, וממצאי המחקרים שהיו שותפים להם, כמו גם תוצאות מהמודלים שפיתחו הוצגו למקבלי ההחלטות הבכירים ביותר בישראל. "כל יום היתה לנו שיחת סטטוס עם פרופ' רן בליצר, מנהל המכון (וראש קבינט המומחים 'מגן ישראל', א.ב.). הוא היה חוזר מישיבת ממשלה, מסביר מה קורה ומה צריכים לפתח. היינו מתכנסים לצוותים קטנים, ומקבלים משימות. עבדנו מסביב לשעון: שבתות, לילות וחגים", אומרים השניים.

"כל הקופה, כולל הדרגים הניהוליים הכי גבוהים בכללית, הבינה שאפשר להשתמש בדאטה כדי לשפר את הטיפול הרפואי, כדי לאפשר לצוותים הרפואיים להתמקד במה שחשוב. הפעילות שלנו לא נועדה להחליף אותם, אלא להיפך – להעצים אותם ולאפשר להם לעשות עבודה הרבה יותר איכותית", אומר ריזל.

פרצ'יק מוסיף: "אם פעם היה לוקח לנו חודשים להטמיע תהליכים בשטח – בתקופת הקורונה היו תהליכי בזק. זה היה ממש מדהים, ולדעתי שיפור הטכנולוגיות הרפואיות ושילובן עם מערכות מידע – רק ימשיך. תהיה לזה השפעה עמוקה על הרפואה".

העבודה האינטנסיבית השפיעה עליכם?
ריזל: "אין ספק שהיה לחץ בתקופות מסוימות, אבל בכל פעם שהיה לי קצת קשה, תמיד חשבתי על הלחץ שבו נתונים רופאים שעובדים מסביב לשעון במשמרות בלתי סופיות, ואז כל ההשפעה של הלחץ הזה פחתה".

הרשת מלאה בקונספירציות ובפייק ניוז. איך אתם, שמכירים את הנגיף מקרוב, מתייחסים לכך?
ריזל: "אני חושב שקשה היום לאדם שהוא לא מומחה מסוים לדעת מה נכון ומה לא. הרשת מלאה במידע, ואנשים מבולבלים. אם זה קורה בתחילת התהליך – אפשר להבין. אבל אני מציע לכל אחד להתחיל לחקור. לפתוח נתונים, להסתכל על מה שברי-סמכא אומרים, ולא אנשים שלא למדו את התחום, לקרוא איך נעשה תהליך פיתוח החיסון".

פרצ'יק: "יש היום הרבה מקורות, כמו למשל עמותת מדעת. אין בעיה מלחשוש מדברים חדשים. הייתי מעודד למידה וחקר לפני שפוסלים דבר כל כך יעיל. החיסונים זה בעצם מה שהציל את האנושות מאחד האסונות הגדולים שהיו יכולים להיות".

מה אתם משיבים לטענות שמדובר בניסוי רפואי אחד גדול?
ריזל: "להחליט שלא מתחסנים – זה ניסוי. ניסוי של מי ישרוד את המחלה. יש פה שתי אלטרנטיבות. או ללכת עם מה שהוכח באמצעות סדרה של ניסויים במדינות העולם עוד לפני שהחלו את מבצע החיסונים, או לא להתחסן ולראות מה יקרה".

פרצ'יק: "עם התחלואה המתפרצת היום: זה או להתחסן או להידבק. אני מפחד יותר מהמחלה עצמה מאשר מהחיסון".