את קפיצת המדרגה המשמעותית עשה הארגון תחת הנהגתו הפנאטית של אבו בכר אל־בגדאדי, שבפיקודו כבש דאע"ש שטחים אדירים בעיראק ובסוריה, והחזיק בהם תוך ביצוע פעולות דיכוי רצחניות וכינון שלטון איסלאמי קיצוני. אל־בגדאדי, שידע לנצל בצורה חכמה את נקודות החולשה של המזרח התיכון (מדינות כמו עיראק וסוריה, שהן למעשה חיבורים מלאכותיים חסרי בסיס לאומי איתן), דחף להעמקת הפעולות המיליטנטיות באותן מדינות מתפוררות – לעתים קרובות כמעט ללא התנגדות משמעותית. ההסלמה במלחמת האזרחים בסוריה דחפה להעמקת הפעילות המיליטנטית של הארגון (שתיפקד אז עדיין כשלוחה של אל־קאעידה בעיראק). זה הוביל בסופו של דבר לקונפליקט חריף עם איימן א־זוואהירי, יורשו של אוסמה בן לאדן ומנהיג אל־קאעידה הנוכחי, שראה בכך התערבות בוטה ופגיעה ביוקרתו של "ג'בהת א־נוסרה", השלוחה של אל־קאעידה בסוריה. בעקבות הסכסוך התנער א־זוואהירי לחלוטין מארגונו של אל־בגדאדי, וזה הכריז על היפרדות מוחלטת של אל־קאעידה עיראק מארגון האם ועל הקמתו מחדש תחת השם דאע"ש.

זהב שחור, והרבה

אז כיצד הפכה שלוחה נתמכת של אל־קאעידה, המסתייעת בחסדי תרומות וסיוע חיצוני, לאימפריה פיננסית המנהלת מערכת כלכלית משומנת ומתוחכמת ומגלגלת מיליארדים, וכל זאת בזמן כל כך קצר? התשובה לכך – כמו לשאלות רבות במזרח התיכון – היא נפט, והרבה. בתוך זמן קצר כבש ארגון המדינה האיסלאמית שטחים נרחבים בעיראק ובסוריה, והשתלט על שדות נפט וגז רבים. על פי הערכות מומחים, דאע"ש שולט כיום על כ־60% ממאגרי הנפט בסוריה, והצליח לשים את ידו על שבעה מאגרי נפט וגז חשובים בעיראק, כולל בית הזיקוק הגדול במדינה. תוך שימוש במערכת הברחות הנפט הפיראטית, שהתפתחה באופן יעיל ומשוכלל במהלך שנות החרם העולמי על שלטון סדאם חוסיין, מוכר דאע"ש בכל יום עשרות אלפי חביות נפט בשוק השחור. הנפט הזה אמנם נמכר ב־%04 עד 75% פחות ממחיר השוק, אך דאע"ש משלשל לכיסו בכל יום סכום משוער של 3 מיליון דולר – יותר ממיליארד דולר בשנה.

ההכנסות האדירות מנפט אינן מקור ההון היחיד במערכת הפיננסית המגוונת של הארגון. מסים, דמי חסות ושוד בנקים ועתיקות הפכו גם הם למרכיב חשוב בצבירת ההון של דאע"ש, כשהמנטליות הקרימינלית של הארגון, הפועל כארגון פשע לכל דבר ועניין, מהווה כלי שיטתי ויעיל בהגשמת המטרה.

כסמכות שלטונית יחידה בכפרים ובערים הנמצאים תחת מרותו, גובה דאע"ש מסים ודמי חסות מהאוכלוסייה הכבושה – החל במסים המוטלים על שימוש בתשתיות (כבישים, חשמל, מים, טלפון וכד'), דרך סחורות (כלי רכב, טלפונים, דלק, מזון) ועד דמי חסות הנגבים ישירות מבעלי עסקים תמורת "הגנה". לצורך העניין אף הסב הארגון את הבנק הגדול בעיר הסורית א־ראקה (בירת המדינה האיסלאמית העתידית והמפקדה הראשית של דאע"ש) לבנק המרכזי של המדינה האיסלאמית, והוא משתמש בו לגבייה וסליקה של מסים וקנסות המוטלים על התושבים. על פי ההערכות, ההכנסות הזורמות לארגון מכל עסק עבור מסים ודמי חסות נעות בין 2 ל־10 דולר לחודש, ומסתכמות בעשרות מיליונים בשנה.

מקור הון בולט, שריפד משמעותית את קופתו השמנה של הארגון הסורר, הוא ביזה. בכל כיבוש דואגים פעיליו לבזוז כל מה שנקרה בדרכם – מבנקים ומחסני נשק, דרך מזון ואספקה ועד מוזיאונים ואתרי עתיקות. בעיר הסורית אל־נאבק, למשל, נשדדו עתיקות בנות 8,000 שנה בשווי של כ־63 מיליון דולר. שוד מפורסם במיוחד התרחש בבנק המרכזי של מוסול, העיר השנייה בגודלה בעיראק שנפלה בידי דאע"ש, ובמהלכו נבזז סכום של כחצי מיליארד דולר, במזומן ובמטילי זהב.

אמצעי גיוס הון אחר במערכת הפיננסית של ארגון דאע"ש – ואחד החביבים ביותר על מנהיגו אל־בגדאדי – הוא חטיפות אזרחים זרים וגביית דמי כופר בגין שחרורם. על פי ההערכות, במהלך השנה האחרונה שילמו ממשלות שונות סכום כולל של כ־125 מיליון דולר לשחרור אזרחים שנחטפו על ידי הארגון.

כיום שולטת המדינה האיסלאמית על כשליש משטחה של עיראק ועל כרבע משטח סוריה, ומשתרעת על כ־200 אלף קמ"ר – כמעט פי עשרה משטחה של מדינת ישראל ויותר ממחצית שטחה של גרמניה.

מלבד מאגרי האנרגיה הגדולים עליהם השתלט, כבש דאע"ש גם שטחים חקלאיים נרחבים, המהווים מקורות חשובים של מזון ומים, וכן מפעלים, תחנות כוח, סכרים ומתקנים אסטרטגיים אחרים, המחזקים את עוצמתו וחוסנו הכלכליים. לדוגמה, סכר טאבקה על גדות הפרת, הסכר הגדול ביותר בסוריה, המספק חשמל לעיר הגדולה חאלב, ומספק גם זרם תשלומים יציב לדאע"ש. או אגם אסד, מאגר המים הגדול ביותר במדינה. מלבד זאת מחזיק הארגון בשטחים נרחבים בחמשת המחוזות החקלאיים הפוריים ביותר בעיראק, האחראים על כ־40% מיבול החיטה ומיני התבואה השונים הגדלים במדינה. מומחים בתחום מעריכים כי בסך הכל שולט דאע"ש בכ־30% משוק החקלאות המקומי.

עם זאת, הארגון עדיין לא מנצל את מלוא הפוטנציאל הכלכלי שלו. הוא אמנם כובש בקרבות שטחים חדשים, אך מאבד אחרים. גם בשטחים שבשליטתו עדיין לא ביסס מערכת מסודרת של גביית מסים וניצול המשאבים, ולכן אינו מנצל את מלוא המשאבים האדירים שמהם הוא יכול להפיק רווחים כספיים. אם יממש את פוטנציאל הרווח מהם, אפילו חלקית, יזנקו הכנסותיו של הארגון האיסלאמי הקיצוני עוד יותר.

The post דאע"ש appeared first on ארגוני הטרור העשירים בעולם 2014.

ואכן נראה כי ההשתלטות של הארגון האיסלאמי המיליטנטי על רצועת עזה ב־2007 הקפיצה אותו לליגה של הגדולים; בתוך פחות מעשור הצליח חמאס להפוך מארגון הנסמך בעיקר על חסדי תרומות ממדינות ועמותות צדקה לקונגלומרט אדיר, השואב את הונו העצום ממקורות מגוונים, כשבאופן אירוני יונק חמאס את עוצמתו הכלכלית דווקא מהעניים המרודים של עזה.

כאוטוריטה שלטונית מטיל חמאס מסים והיטלים על סחורות ומוצרי צריכה שנכנסים לרצועה, כמו סיגריות ודלק, וגובה אגרות רישוי על מכוניות, אופנועים ואפילו על עגלות. "יבואן מכוניות עזתי", ממשיך עופר, "נדרש בעבר לשלם מכס כפול – לרשות הפלסטינית ברמאללה, כדי לשחרר את הסחורה מנמל אשדוד, ואז גם לחמאס, כשהמכוניות נכנסו במעבר כרם שלום לרצועה. בשלב מאוחר יותר נקבע ביניהם הסדר לחלוקת המס, כשחמאס מקבל נתח נאה על כל עסקה".

האגרות המוטלות על כל בעלי כלי הרכב בעזה הן דוגמה נוספת הממחישה כיצד מתנהל חמאס כקונגלומרט מונופוליסטי, השולח את זרועותיו לכל עבר. על פי שיטת המיסוי העזתית מחויב כל בעל רכב לשלם לחמאס כ־1,400 שקל עבור אגרת רישוי שנתית. תמורת התשלום מקבל בעל הרכב תווית מיוחדת, שאיתה ורק איתה הוא יכול לרכוש דלק. בעלי תחנות הדלק רשאים, כמובן, למכור דלק אך ורק למי שמחזיק ברישיון תקף. במקביל דאג חמאס להרוס את כל תחנות הדלק הפיראטיות שפעלו ברצועה. רק אלה שמחזיקות ברישיון ממשלתי, שמוענק רק לאחר תשלום מס, מורשות לפעול. כך מפיק חמאס רווחים אדירים גם מבעלי כלי הרכב וגם מספקי הדלק. על פי ההערכות רשומים כיום ברצועת עזה כ־55 אלף כלי רכב, המפיקים לחמאס רווח של 70 עד 85 מיליון שקל בשנה.

המס בקצה המנהרה

בניגוד למה שמקובל לחשוב, חמאס לא יוצר את הונו העצום מרשת מנהרות ההברחה שהבליחו כמו פטריות אחרי הגשם לאחר הנסיגה (ויובשו ביעילות על ידי צבאו של גנרל א־סיסי), וגם לא מתזרימי המזומנים שנותבו לארגון פעם מטהרן ופעם מדוחא. את הר המזומנים עליו הוא יושב ערם חמאס בעיקר בזכות רשת המסים המסועפת והמתוחכמת שטווה, המכוונת בין היתר גם נתחים נכבדים מההון הזורם אל עזה כסיוע. כך למשל גובה חמאס מס על חברות החלפנות הממירות את הכסף הזר לשקלים, ומשלשל לקופתו עשרות מיליונים.

נוסף לכך מנהל חמא"ס מאות עסקים, ופעילותו העסקית, החולשת על מגוון תחומים, לא היתה מביישת חברת אחזקות גדולה בישראל – החל בעסקי נדל"ן, ביטוח, בנקאות, מלונאות ותיירות, ועד חוות דגים ואולמות אירועים. אולם אופי הפעילות העסקית של אנשי התנועה האיסלאמית רחוק מהמקובל בעולם העסקי הנורמטיבי, ומזכיר יותר שיטות פעולה של המאפיה. "חמאס קנה למשל אולם אירועים, שהוא עסק מכניס מאוד ברצועה, וסמוך למועד הרכישה החלו לקרות כל מיני תקלות ותאונות מצערות לבעלי אולמות אירועים בסביבה", מדגים עופר. דוגמה נוספת שהוא מציג קשורה לעסקי הבנקאות של חמאס, הדואג לנתב כספים לבנקים שתחת שליטתו. כך נדרש כל מי שעושה עסקים עם הממשלה בעזה, וכל מי שניגש למכרז ממשלתי, להציג ערבות בנקאית של הבנקים הנכונים. יחד עם זאת מציין עופר, כי בניגוד לדאע"ש, לא נראה את פעילי חמאס משתלטים על בנק ומרוקנים את תכולתו. "פה חמאס מאוד נזהר", מסביר עופר. "הוא מבין שהמערכת הבנקאית בעזה, המקושרת ישירות לבנקים ברמאללה ומשם לכל העולם, היא צינור החמצן שלו, לכן הוא נזהר שלא להתערב בגסות רבה מדי, ושומר על מראית עין של מערכת בנקאית עצמאית".

סך הפעילות מגביית מסים, אגרות ומכסים, נוסף לעסקים שמנהל חמאס – אם ישירות ואם על ידי אנשי קש – נאמד ביותר מחצי מיליארד דולר. מאות מיליוני דולרים נוספים זורמים מדי שנה לחשבון התנועה כתרומות פרטיות מאנשי עסקים ועמותות בכל רחבי העולם. המממנת העיקרית של חמאס בשנים האחרונות היא קטאר, החתומה על העברות כספים אדירות של מאות מיליוני דולרים בכל שנה.

The post חמאס appeared first on ארגוני הטרור העשירים בעולם 2014.

למרות שיש הרואים בפעילי הארגון לוחמי חופש פרטיזנים (בעיקר מדינות בעלות נטייה קומוניסטית), מוגדר FARC כארגון טרור על ידי ארה"ב, האיחוד האירופי וקנדה. בין אם הוא אכן ארגון טרור "רשמי" או לא, אין מחלוקת בעניין השפעתו האדירה על הטרור העולמי: הארגון הקולומביאני המיליטנטי היה זה שפיתח ושכלל את מתודת ה"נרקו־טרוריזם" (סחר בסמים למימון פעילות טרור) בהיקפים ובעוצמות שלא נראו לפניו, תוך צבירת הון עצום, ובכך היווה מודל לחיקוי לארגוני טרור בכל רחבי העולם.

על אף שאיבד מכוחו בשנים האחרונות, עקב שורה של חיסולי בכירים ומעצרים שבוצעו בפעילות אינטנסיבית של הצבא והממשלה נגדו (בתמיכה כספית ופוליטית נרחבת של הממשל האמריקאי), הוא נחשב עדיין לארגון המחתרתי הגדול והחזק ביותר בקולומביה. במקביל הוא מהווה גם שחקן פוליטי משמעותי, והממשל נושא ונותן איתו שנים ארוכות, בתקווה לסיים את הסכסוך המדמם. כיום שולט הארגון על כ־30% משטחה של קולומביה, בעיקר באזור הג'ונגלים של דרום־מזרח המדינה, שם הוא מנהל את אחת מרשתות סחר הסמים הגדולות בעולם.

בעבר העריך דוח מיוחד של משרד המשפטים האמריקאי, כי רשת הייצור והסחר שהקים FARC אחראית על יותר מ־50% מסחר הקוקאין העולמי, וכי 60% מהקוקאין שמוברח לארה"ב מקולומביה מקורו במעבדות הסמים של הארגון. בסך הכל, על פי ההערכות, מכניס הארגון לקופתו כ־500 מיליון דולר בשנה מעסקאות סמים בלבד.

דרך נוספת שבה מממן ארגון הגרילה הקולומביאני את פעילותו היא חטיפות וגביית דמי כופר, בעיקר של אנשי עסקים אמידים ואנשי ציבור (טקטיקה המיושמת גם למטרות פוליטיות). ב־2008 העריך ארגון זכויות האדם אמנסטי אינטרנשיונל שכ־700 בני אדם מוחזקים בשבי הארגון. הערכות אחרות אמדו את מספר האנשים שנחטפו על ידו בין השנים 7991 ל־2007 ב־6,800.

כל זה לא מפריע לארגון לעסוק בכרייה בלתי חוקית של מחצבים (בעיקר זהב), גביית מסים ודמי מעבר וגביית דמי חסות והגנה – כשבסך הכל מגלגל הארגון מפעילויות אלה עוד עשרות מיליוני דולרים בשנה.

The post FARC appeared first on ארגוני הטרור העשירים בעולם 2014.

עם השנים הפך חיזבאללה לגורם הדומיננטי בדרום לבנון, המתנהל למעשה כמדינה בתוך מדינה, לכוח מרכזי בפוליטיקה הלאומית, כמרכיב עיקרי בממשלה, ולכוח צבאי מקצועי ומיומן, עם ארסנל נשק העולה על זה של מדינות רבות באזור.

על אף שבהצהרותיהם הפומביות דואגים מנהיגי הארגון להנציח ולדחוף את מיתוס "ההתנגדות והמאבק המשותף למען לבנון באויב הציוני", (ועושים זאת בכל הזדמנות שנקרית בדרכם – בין אם זו התבטאות בנושא המאבק בדעא"ש הסוני, בבחירות המקומיות או במזג האוויר), עוסקת התנועה השיעית במרץ דווקא בביסוס מעמדה הפוליטי, בבניית מרכזי תמיכה והשפעה בקרב האוכלוסייה, בתפיסת נקודות שליטה וכוח במנגנוני השלטון ובתכנון השתלטות עתידית על המדינה. כמי שינקה את האידיאולוגיה החומייניסטית מיום היוולדה, פועלת התנועה על פי ה־AND האיראני וחותרת לכונן מדינת הלכה שיעית ־ איסלאמית בלבנון. 

אין זה מפתיע כי מי שמושך בחוטים מלמעלה ומתווה אסטרטגית את פעילותו של חיזבאללה הוא גם הספונסר המרכזי שלו. השלטון בטהרן, המשמש כאב הרוחני והפיזי של הארגון השיעי, מזרים מאות מיליוני דולרים לקופת הארגון ומספק כרית תמיכה רחבה לפעילותו הצבאית, הפוליטית והסיעודית. מדי שנה עושים את דרכם באוויר על קו טהרן־ביירות אלפי ארגזים עמוסים לעייפה במרשרשים, כאשר על פי ההערכות סך הכספים שמעבירה איראן לחיזבאללה הוא כ־250 מיליון דולר בשנה.

למרות הרצון הטוב והקשר הגורדי בין איראן לחיזבאללה, כמו כל תקציב ממשלתי גם ההקצאות שמפריש הממשל האיראני לפעילות של בן חסותו הלבנוני כפופות לקיצוצים ושינויים משנה לשנה. הן תלויות באופן משמעותי בהכנסות המדינה מנפט, ואלה ספגו מכה קשה עקב הסנקציות הכלכליות שהטילו מדינות המערב. מסיבה זו דאג חיזבאללה לגוון את מקורות ההון שלו – החל בתרומות של אנשי עסקים פרטיים, דרך גיוס כספים על ידי מוסדות צדקה מוסווים, הפרוסים בכל רחבי העולם, ועד עסקי נדל"ן ותיירות. אולם גולת הכותרת בפורטפוליו העסקי של חיזבאללה היא ללא ספק הפעילות הקרימינלית המאורגנת, כשהיהלום שבכתר היא רשת הסמים המסועפת שבנה ושכלל במשך השנים.

פעילות הפשע המאורגן של חיזבאללה חובקת עולם ומשתרעת מדרום אמריקה דרך אפריקה, אירופה, המזרח הרחוק, אוסטרליה ועד המזרח התיכון. בין היתר עוסקים תאי הארגון בפעילות שוטפת של הלבנת הון, זיוף, סחר בנשק, הברחות וכמובן ייצור וסחר סמים, בעיקר הרואין וקוקאין. חרף הכחשות גורפות של מנהיגי הארגון הדתי הקיצוני, בכירים ב־AED האמריקאי (המינהל לאכיפת חוקי סמים) הציגו בעבר הוכחות חותכות הקושרות את ארגוני הסמים הפועלים במשולש הגבולות ארגנטינה־ברזיל־פרגוואי לארגונים איסלאמיים קיצוניים ובראשם חיזבאללה.

פעילותו של חיזבאללה בתעשיית הסמים של דרום אמריקה החלה עוד בשנות ה־80 המוקדמות וצברה בשנים האחרונות תאוצה משמעותית. בעזרת הפזורה השיעית־לבנונית הגדולה ושיתוף פעולה הדוק עם ארגוני וקרטלי הסמים של דרום אמריקה נטוותה רשת נרקוטית־גלובלית, המגלגלת מיליארדי דולרים בשנה, וחיזבאללה נהנה מדיבידנדים שמנים במיוחד.

במרוצת השנים העמיקה טביעת רגלו של חיזבאללה בתעשיית הסמים העולמית (המגלגלת, על פי הרשות למלחמה בסמים של האו"ם, כ־320 מיליארד דולר בשנה), והפכה לממוסדת, מקצועית ויעילה יותר ויותר. מה שהיה מקור הכנסה זניח יחסית תפח לאורך השנים לממדי ענק, עד שכיום נאמדות ההכנסות של הארגון מהפעילות הנרקוטית־גלובלית שלו במאות מיליוני דולרים בשנה. מומחים אף העריכו לאחרונה כי בקרוב יפיק חיזבאללה מפעילות הסמים בלבד יותר כסף מכל מקורות ההכנסה האחרים שלו גם יחד – וזה כולל כמובן את מאות מיליוני הדולרים המופקדים בחשבונו מדי שנה באדיבותו של עלי ח'מינאי.

The post חיזבאללה appeared first on ארגוני הטרור העשירים בעולם 2014.

הארגון הפונדמנטליסטי הפשטוני (הקבוצה האתנית הגדולה באפגניסטן), שזכה לפופולריות עצומה על רקע טענות לשחיתות ואפליה מצד השלטון, הדיח בספטמבר 6991 את הנשיא הטג'יקי בורהנודין רבאני, לאחר שהאשים אותו כי הוא אנטי־פשטוני ומושחת. מיד עם תפיסת רסן השלטון הכריז מנהיג הארגון, מולה מוחמד עומר, על החלת חוקי השריעה כחוקי המדינה, ואכף את התקנות בברוטליות, במיוחד כלפי נשים: ילדות נשארו כלואות בבתיהן ולא הורשו לצאת לבית הספר, נאסר על נשים ללמוד, והן אולצו לעטות את הבורקה המסורתית. אלה מהן שהואשמו בניאוף הובלו לכיכר המרכזית או לאצטדיון העירוני והוצאו להורג בירייה בראש. בנוסף, חל איסור חמור על השמעת מוזיקה או צפייה בטלוויזיה, וגברים שזקנם היה קצר מדי הולקו.

עוד לפני הפיגוע במגדלי התאומים הואשם הטאליבן על ידי המערב במתן מחסה ותמיכה לאנשי אל־קאעידה, כך שבמוצאי 11 בספטמבר 2001, כשענני האבק שקעו, היה כבר ברור שהחול בשעונו של שלטון הטאליבן באפגניסטן אוזל במהירות. הפלישה האמריקאית למדינה, פחות מחודש לאחר נאומו של ג'ורג' בוש על הריסות המגדלים בגראונד זירו, היתה מהירה. לאחר חודש של לחימה נפלה הבירה קאבול, ותוך חודשיים נכבשה קנדהאר, "בירת" הטאליבן. הנהגת הארגון המובסת נמלטה להרי טורה בורה, על גבול פקיסטן, שם מצאה מסתור והחלה לשקם את עצמה מאפס.

אם לשפוט על פי התבטאויותיהם של אנשי ביון מערביים שהיו נטועים עמוק בביצה האפגנית, מוחמד עומר אחראי על ההתאוששות הצבאית והארגונית המרשימה ביותר בהיסטוריה המודרנית. מנהיג הארגון הפונדמנטליסטי, שנראה כאילו נמחץ וחוסל תחת מכבשי הכוח הצבאי העוצמתי ביותר בעולם, נשאר עומד על רגליו, ומנהיג כיום את ההתקוממות נגד כוחות ארה"ב ונאט"ו, שמתפשטת במהירות ברחבי המדינה, כשהוא מאתגר ומביך שוב ושוב את הממשל בוושינגטון.

המהלך הטקטי המבריק של שיקום הארגון לא היה מתאפשר לולא דאגו אנשי הטאליבן לבנות מערכת פיננסית מתוחכמת למימון פעילותם המחתרתית. מאז איבדו את שלטונם (ואת כל מקורות ההון) ב־2001, בנו הפעילים רשת אדירה לייצור וסחר סמים שמגלגלת מאות מיליוני דולרים מדי שנה, והפכו את אפגניסטן ליצואנית האופיום הגדולה בתבל. את מלאכת הגידול, העיבוד וההברחה של אלפי טונות האופיום הגדלים בשטחים שתחת שליטתו משאיר הטאליבן לחקלאים (המגדלים את הצמח הנרקוטי), ליצרני הסמים (המפיקים ממנו את ההרואין) ולסוחרים (המבריחים אותו מחוץ לגבולות המדינה). כל אלה מפרישים לו נתחים שמנים עבור "הגנה וחסות", שעל פי גורמים בפנטגון ובאו"ם מצטברים לסכומי עתק הנעים בין 100 ל־300 מיליון דולר בשנה.

יחד עם זאת, במיוחד לאור הפעילות המאומצת של ארגוני הביון המערביים לייבש את מקורות המימון של הארגון, דואג הטאליבן לגוון את מקורותיו. גיוס תרומות ממדינות ערב במזרח התיכון נותר תמיד דרך בטוחה ויעילה לשם כך, ועל פי דוח סודי של ה־AIC שהודלף לתקשורת – היקף ההכנסות מתרומות יכול להגיע עד 100 מיליון דולר בשנה. בנוסף גובה הטאליבן בכוח "דמי מעשר" מיבולי החקלאים ומסים והיטלים שונים, שהוא דורש כאוות נפשו במחסומי הדרכים שבשליטתו.

The post טאליבן appeared first on ארגוני הטרור העשירים בעולם 2014.

בניגוד למה שמקובל לחשוב, אוסאמה בן לאדן, המוח המטורף שהנהיג את רשת הטרור הגלובלית, שהיה בן לאחת המשפחות העשירות בערב הסעודית ואחד היורשים המיועדים להון המשפחתי העצום, לא היה המממן העיקרי של הארגון בשנות הקמתו. בשנים הללו כבר הופשט הנסיך הסעודי מכל נכסיו ונבעט ממעגל הירושה. אולם בסיוע הדוק של הטאליבן, שסיפק לו מחסה ותמיכה בסיסית, הצליח בן לאדן – בתחכום רב ותוך ניצול רשת הקשרים הענפה שלו בקרב האליטות בנסיכויות המפרץ – לגייס סכומי עתק, בעיקר באמצעות תרומות פרטיות מאנשי עסקים סעודים.

עד סוף 2002 שוכללה שיטת הגיוס וחבקה עולם. דרך עמותות איסלאמיסטיות, קרנות צדקה, מסגדים, מוסדות דת, אתרי אינטרנט ואפילו דרך בנקים ומוסדות פיננסיים אחרים זרמו עשרות מיליוני דולרים למערכת היעילה שבנה, כאשר ערב ה־11 בספטמבר העריך ה־CIA את התזרים השנתי של אל־קאעידה בכ־30 מיליון דולר. באופן טבעי, לאחר פיגועי הראווה במגדלי התאומים ובפנטגון והכרזת המלחמה הפיננסית הבינלאומית על אל־קאעידה – מלחמה שבמהלכה הוקפאו חשבונות, הוחרמו נכסים, נחקרו והועמדו לדין מאות עמותות, קרנות, גופים פיננסיים ואנשים פרטיים – הידלדלו בצורה משמעותית משאבי הארגון, ומקורות המימון שלו יבשו כמעט לחלוטין. עם זאת, אחת התכונות שאפיינו את בן לאדן היא יכולת השרידות והיכולת לנצל את הגלובליזציה למטרותיו.

כמי שרשם פטנט על רעיון הג'יהאד העולמי והטרור הגלובלי, הארגון שבנה לעצמו שם אדיר בעולם בזכות פעולותיו הרצחניות, החל לפרוש את חסותו על ארגונים איסלאמיסטיים קיצוניים בכל רחבי הגלובוס. הוא ניצל את המותג שלו ואת המוניטין שיצאו לו למרחקים, ומאגד תחת כנפיו עשרות ארגוני טרור, הנלחמים כעת תחתיו במלחמת ג'יהאד כוללת. על פי המטה ללוחמה בטרור האמריקאי, לאל־קאעידה מספר שלוחות עיקריות, המתאמות את פעילותן מול המפקדה המרכזית היושבת בפקיסטן־אפגניסטן: אל־קאעידה במגרבּ (אלג'יריה, מרוקו, לוב, מאוריטניה, מאלי, ניז'ר, ניגריה וצ'אד), אל־קאעידה בחצי האי ערב (תימן וערב הסעודית) ואל־קאעידה בעיראק (דאע"ש בגלגולו הקודם, שפרש מארגון האם) ובסוריה (ג'בהת א־נוסרה). בנוסף, אל־קאעידה פועל בשיתוף פעולה הדוק וזליגה הדדית של ידע, כסף, נשק וכוח אדם, עם עשרות ארגוני טרור בכל רחבי העולם.

אם בעבר, לפני 2001, ההנהגה היתה המממנת והמוציאה לפועל היחידה של פעולות הארגון, כיום המצב שונה: אל־קאעידה הוא גוף מבוזר, דל במשאבים כספיים, המכוון אסטרטגית את פעילות הארגונים הכפופים לו תוך שליטה חלקית בלבד על המתרחש (ראו מקרה דאע"ש). על מימון כמעט ואין על מה לדבר – להיפך. מנהיגי אל־קאעידה בפקיסטן ואפגניסטן מקבלים מימון ישירות מהשלוחות המסונפות, בעיקר מאל־קאעידה במגרב האיסלאמי, הנחשב לעשיר ביותר בין השלוחות. הארגון האיסלאמי־אפריקאי, שמרכזיו באלג'יר ובמאלי, נהנה מהון רב שזרם אליו בעקבות ההפיכה בלוב. חטיפות וקבלת דמי כופר עבור שחרור החטופים הם העסק המכניס ביותר של הארגון, המגלגל מפעילות זו עשרות מיליוני דולרים. רשת הקשרים ההדוקה עם השבטים המקומיים ושליטתו האסטרטגית בשטחים נרחבים במערב אפריקה הפכו אותו לשחקן מרכזי בציר העיקרי של קו הסמים מאמריקה הלטינית לאירופה.

The post אל-קאעידה ושלוחותיו appeared first on ארגוני הטרור העשירים בעולם 2014.

הארגון הפונדמנטליסטי קם בתחילת שנות ה־90 כזרוע הצבאית של "מארקאז אל־דאווה", ארגון איסלאמי מיסיונרי שפעל נגד הנוכחות הסובייטית באפגניסטן. עם נסיגת הכוחות הסובייטיים התמקד הארגון בפעילות טרוריסטית נגד מטרות צבאיות ואזרחיות בקשמיר ההודית, אשר ברבים מהמקרים הפכו לפיגועי ראווה גדולים בהודו עצמה. חרף הכחשה גורפת של הממשל באיסלמבאד, אנליסטים ומומחי מודיעין מאשרים כי אחד התומכים העיקריים של הארגון באותה תקופה היה ה־ISI, שירות הביון הפקיסטני, שסיפק הדרכה, נשק ומימון – כנראה מתוך רצון לנצל את הארגון הבדלני כמנוף להפעלת לחץ יעיל על הממשל בניו־דלהי. עם החתימה על הסכם הפסקת אש בין הודו לפקיסטן יזם הארגון, שהתנגד בחריפות לרגיעה, סדרה של פיגועי טרור, במטרה לפורר את ההסכם השברירי בין שתי המעצמות הגרעיניות האויבות ולהביא להסלמה אזורית שתשרת את מטרותיו.

קשריהם ההדוקים של מנהיגי הארגון עם ארגונים איסלאמיים מיליטנטיים בעולם, ובראשם אל־קאעידה, לצד הסיוע שהעניק לו עם פלישת ארה"ב לאפגניסטן, היו החותמת הסופית שקיבעה את מקומו על ציר הרשע ששרטט ממשל בוש. לשקאר־א־טייבה הוכרז על ידי האמריקאים כארגון טרור וכאויב המדינה. תחת לחץ אמריקאי כבד שהופעל על בת הברית הפקיסטנית הוא הוצא מחוץ לחוק, נכסיו הוחרמו, פעיליו נרדפו ומנהיגיו נעצרו על ידי השלטונות (ושוחררו כעבור זמן קצר).

כל אלה לא עצרו את דהירתו הרצחנית של הארגון האיסלאמי הקיצוני, שהיה חתום במהלך השנים הבאות על עשרות פעולות חבלה ופיגועים, ביניהם שורה של פיגועים המוניים בקאלוצ'אק שבחבל קשמיר ב־2002, בדלהי ובוואראנסי ב־2005 ובמומבאי ב־2006 – פיגועים שנרצחו בהם מאות בני אדם ונפצעו אלפים. זכורה במיוחד מתקפת הקטל המתואמת שהנחית הארגון על מומבאי בנובמבר 2008, שבה הותקפו סימולטנית עשרות יעדי תיירות מערביים, ביניהם בית חב"ד, ונגבו חייהם של 173 איש, ביניהם ארבעה ישראלים.

למרות הפעילות האינטנסיבית נגדו (לפחות למראית עין), נראה כי הארגון הבדלני עומד על רגליו ומצליח לגייס מקורות מימון הנאמדים בעשרות מיליוני דולרים בשנה. על פי מחלקת המדינה האמריקאית, לשקאר א־טייבה ממומן בכבדות על ידי הפזורה הפקיסטנית הגולה (ההון זורם בעיקר מקהילות פקיסטניות מבוססות במדינות המפרץ ובריטניה), על ידי אנשי עסקים ואילי הון קשמירים, אנשי מאפיה הודים ואפילו על ידי ארגוני טרור החולקים אותה השקפת עולם רדיקלית. בנוסף, הוא מנתב מיליוני דולרים רבים, הזורמים לקרנות ועמותות צדקה שפועלות תחת הזרוע הסיעודית של הארגון, ויש מומחים הגורסים כי "צבא הצדיקים" אף ממשיך לקבל תמיכה כספית נרחבת מגורמי ממשל פקיסטניים.

The post לשקאר א-טייבה appeared first on ארגוני הטרור העשירים בעולם 2014.

מועצת הארגון אמנם הכריזה במהירות על אחמד עומר כעל יורשו, אך לדעת אנליסטים בתחום המחקר והמודיעין, מינוי הבזק לא הרגיע לגמרי את הרוחות והן מנשבות כנראה לכיוון איחוד בין א־שבאב עם ארגון המדינה האיסלאמית העשיר.

גם אם יהיה איחוד שכזה, או שא־שבאב יישאר כ"זכיין" בלעדי של המותג אל־קאעידה בסומליה, ארגון הטרור האפריקאי־איסלאמי הזה חזק ומבוסס מספיק כדי לעמוד באופן עצמאי על רגליו.

א־שבאב (בעברית: הנערים או הצעירים), הוא הארגון המיליטנטי הגדול בסומליה. הוא נוסד ב־2006 כזרוע הצבאית של איחוד בתי הדין המוסלמיים, האופוזיציה האיסלאמיסטית לשלטון החלש, והתעצם על רקע המאבקים המדממים במדינה השסועה והמסוכסכת. כיום שואף א־שבאב להדיח את השלטון, לסלק את הכוחות הזרים מהמדינה (אתיופיה וקניה בגיבוי ארה"ב) ולהקים בסומליה ח'ליפות איסלאמית בהתאם לחוקי השריעה. כדי ליישם את משנתו המטורפת ביצע א־שבאב שורה של פיגועים קטלניים, על ידי פיצוץ מכוניות תופת, מתקפות ירי ושליחת מחבלים מתאבדים ליעדים אזרחיים, ממשלתיים וצבאיים בסומליה, אתיופיה וקניה. מלבד מאות הפיגועים שביצע בתוך המדינה, זכורים במיוחד פיגוע ההתאבדות הכפול בקמפלה, בירת אוגנדה, בזמן גמר המונדיאל ב־2010 – הפיגוע הראשון שביצע הארגון מחוץ לסומליה וגבה את חייהם של 76 אנשים – והמתקפה על קניון וסטגייט בניירובי ב־2013, שבמהלכה השתלטו חמושים מהארגון על הקניון, הרגו למעלה מ־60 בני אדם, פצעו מאות והחזיקו עשרות בני ערובה במשך כמה ימים.

בדומה לשיטות פעולה מוכרות של ארגונים איסלאמיסטיים־מיליטנטיים קיצוניים, גם פעילי א־שבאב, ששלטו ברוב חלקי המדינה עד 2006, נוהגים לגבות מסים ודמי כופר מהאוכלוסייה הנמצאת תחת שליטתם. עד 2011 עוד החזיק א־שבאב בחלקים מהבירה מוגדישו, מה שהניב לו רווחים נאים ממסים וכופר. עד 2012 שלט במקיסמאיו, עיר הנמל השלישית בחשיבותה בקרן אפריקה, ונהג ליטול לעצמו מסי מעבר וכופר בהיקפים אדירים, תוך ניצול אחד מנתיבי הסחר העמוסים בעולם.

הארגון הסומלי־קיצוני מחזיק במספר שדות תעופה ונמלים קטנים, אותם הוא מנצל לסחר בלתי חוקי ולפעילות פיראטית. א־שבאב עוסק גם בכרייה פיראטית של מחצבים (בעיקר פחם), ונהנה מתרומות נדיבות הזורמות לחשבונו מהפזורה הסומלית בעולם.

The post א-שבאב appeared first on ארגוני הטרור העשירים בעולם 2014.

ה־Real IRA רואה עצמו כממשיך דרכו האמיתי של ה־IRA המיתולוגי, ושואף להתנתקות מהממלכה הבריטית ולהקמת מדינה אירית מאוחדת, הכוללת גם את החבל הצפוני של האי. אם לשפוט על פי מעשיו בשטח, נראה כי פעולותיו הרצחניות אכן מצדיקות את ההכרזה שלו על עצמו כיורשה של המחתרת האירית האלימה. בהתאם להשקפותיו הקיצוניות פועל הארגון בעיקר נגד הצבא הבריטי והמשטרה הצפון אירית, ואחראי לכמה פעולות טרור קטלניות שנצרבו עמוק בהיסטוריה של חבל הארץ המדמם. פיצוץ מכונית התופת בשוק ההומה של העיר אומה באוגוסט 1998, בו נהרגו 29 בני אדם ונפצעו 220, היה הפיגוע הקטלני ביותר בתולדות הסכסוך, וגבה את מספר הקורבנות הגבוה ביותר (פי שניים מהרוגי "יום ראשון הארור"). רציחתם של שני חיילים בריטים במארס 2009, הראשונים להיהרג על אדמת אירלנד מאז נחתם הסכם השלום, היה גם הוא מעשה ידיהם של פעילי הארגון. בנוסף היה Real IRA אחראי למספר פיגועי ראווה במרכז לונדון, שעוררו תהודה רבה באי הבריטי ומחוצה לו, כמו ירי טילי ה־RPG על המטה המרכזי של ה6-־MI (ארגון הביון הבריטי) ופיצוץ מכונית התופת מול המטה הראשי של ה־BBC, שתועד בשידור חי והגיע למיליוני צופים ברחבי העולם.

ארגון הטרור האירי מנהל מדבלין את פעילותו הקרימינלית, הכוללת רשת של הברחות גלובלית וסחר בלתי חוקי במגוון סחורות "חמות": החל במוצרי אלקטרוניקה וחביות נפט ועד סיגריות וראשי בקר. לפני שנים אחדות נעצר איש עסקים אמריקאי ממוצא אירי בגין הברחת 350 אלף קרטוני סיגריות מפנמה לאירלנד, בשווי 3.6 מיליון פאונד. מעצרו חשף את אחד מעורקי המימון העיקריים של הארגון, המניב כ־10 מיליון דולר בשנה. בסיכום כולל נאמדים הרווחים השנתיים הזורמים ל־Real IRA מהסחר הפיראטי בעשרות מיליוני דולרים.

מקור הון חשוב מאוד של הארגון, על פי דוח הטרור העולמי של מחלקת המדינה האמריקאית, מגיע מאמריקאים ממוצע אירי – אוכלוסייה עצומה, המונה כ־35 מיליון איש (פי שבעה מאוכלוסיית אירלנד כולה). הארגון האירי המחתרתי יודע לנצל היטב את קהל היעד בעל האמצעים הזה, ונוהג לגייס כספים רבים בזכות התמיכה שיש לו בקרב אקטיביסטים אמריקאים־אירים, המתנגדים להסכם השלום. חלקם, כך על פי הדוח, אינם מסתפקים בתמיכה כספית ופועלים לרכישת נשק לא חוקי והברחתו אל פעילי הארגון.

שיטות פעולה נוספות שבהן משתמש הארגון האירי־רדיקלי להשלמת הכנסה הן זיוף והלבנת כספים ושוד בנקים. בעבר אף נטען כי ה־Provisional IRA (אחיו הגדול והעשיר מאוד, ממנו התפצל ב־1997), הוא אחד הספונסרים של האח הקטן.

The post REAL IRA appeared first on ארגוני הטרור העשירים בעולם 2014.

תחת הנהגתו של המייסד, מוחמד יוסף, איש דת קיצוני ומטיף כריזמטי, שניצל בכישרון רב את מצוקת העוני הקשה של האוכלוסייה המקומית והשחיתות השלטונית של הממשל, תפס הארגון תאוצה אדירה וקנה לו תומכים ומאמינים רבים.

לאחר חיסולו של יוסף ותחת שרביטו של המנהיג החדש, אבו־באכר שקאו, הקצין הארגון את פעולותיו הברבריות האכזריות, שעברו ממתקפות ממוקדות נגד מטרות ממשלתיות וצבאיות לטבח אקראי באזרחים ומתקפות רצח חסרות רחמים על מוסדות חינוך נוצריים־דתיים. לצד מתקפות טרור "קונבנציונליות", הכוללות פיגועי התאבדות, הנחת מטעני חבלה ופיצוץ מכוניות תופת, ביצע הארגון הקיצוני פעולות מיליטנטיות שטניות, המגדירות מחדש את המושג טרור. עדויות מצמררות של ניצולים מאזורי העימות מספרות על מיליציות חמושות לעייפה, הפושטות על כפרים וטובחות ללא הבחנה בנשים וילדים. אחרים מספרים על נהגים שנשלפו ממכוניתם באמצע הכביש על ידי חמושים, הועמדו בצד הדרך ונטבחו בדם קר, או על הוצאות להורג מזוויעות באמצעות עריפת ראשים על ידי מסורים חשמליים. במקרה מזעזע (ולא יחיד) שהתחולל בעיירה גוג'בה בצפון־מזרח המדינה השתלטו המיליטנטים האיסלאמיסטים על מעונות בית ספר חקלאי, כלאו בתוכו את התלמידים והעלו אותו באש. התוצאה מקפיאת הדם היתה 60 גופות חרוכות של נערים וילדים.

חטיפות של אזרחים מערביים ונשים מקומיות הינה על פי רוב ההערכות של גורמי ביון רבים השיטה העיקרית שבאמצעותה מממן בוקו חראם את פעילותו. טקטיקת הפעולה הזו נפוצה מאוד אצל פעילי הארגון, הדורשים ומקבלים בגין שחרור החטופים המערביים דמי כופר של מיליוני דולרים לעסקה. לאחרונה הודיעה ממשלת קמרון על שחרורם של 27 בני אדם שנחטפו על ידי הארגון, ביניהם אשתו של סגן ראש הממשלה ועשרה אזרחים סינים, וסכומי כסף גבוהים מאוד החליפו ידיים. מאחר שהסחר בבני אדם משגשג באזורים אלה של אפריקה, והביקוש לנשים גבוה מאי פעם, עבור 219 הנערות הנוצריות שנחטפו מבית הספר הממשלתי בעיירה צ'יבוק, למשל, יכול בוקו חראם לשלשל לקופתו סכומי כסף גדולים. בסרטון מתגרה שהפיץ לאחר החטיפה הודיע מנהיג הארגון כי בכוונתו למכור אותן כשפחות אם לא ימולאו דרישותיו.

בנוסף לכך, ובדומה לאופן שבו פועלים ארגון המדינה האיסלאמית וארגוני טרור רבים אחרים, אימץ בוקו חראם לגיוס כספים גם שוד בנקים, סחר פיראטי, מסחר בנשק והטלת מסים על התושבים החיים בשטחים שבשליטתו.

The post בוקו חראם appeared first on ארגוני הטרור העשירים בעולם 2014.