העניין המדהים ואולי המטריד בעריכת דירוג ארגוני הטרור העשירים בעולם הוא העובדה שבחצר האחורית של ישראל פועל אחד מארגוני הטרור העשירים בעולם – ועד לא מזמן העשיר שבהם. לא במקרה ממוקמים חמאס ודאע"ש בצמרת הדירוג, כפי שמסביר אייל עופר, חוקר בכיר של הכלכלה הפלסטינית. "למעשה, כל ארגון שיש לו 'מדינה' ושולט על טריטוריה מסוימת – היכולת שלו להפיק הכנסות מכל פעילות כלכלית המתקיימת באותה טריטוריה, היא אדירה", הוא מסביר. "חמאס, למשל, מצליח לשים את ידו באמצעים שונים על %10 עד 15% מסך הפעילות הכלכלית בעזה, הנאמדת ביותר מ־3 מיליארד דולר, ומפיק ממנה מדי שנה כחצי מיליארד דולר".
ואכן נראה כי ההשתלטות של הארגון האיסלאמי המיליטנטי על רצועת עזה ב־2007 הקפיצה אותו לליגה של הגדולים; בתוך פחות מעשור הצליח חמאס להפוך מארגון הנסמך בעיקר על חסדי תרומות ממדינות ועמותות צדקה לקונגלומרט אדיר, השואב את הונו העצום ממקורות מגוונים, כשבאופן אירוני יונק חמאס את עוצמתו הכלכלית דווקא מהעניים המרודים של עזה.
כאוטוריטה שלטונית מטיל חמאס מסים והיטלים על סחורות ומוצרי צריכה שנכנסים לרצועה, כמו סיגריות ודלק, וגובה אגרות רישוי על מכוניות, אופנועים ואפילו על עגלות. "יבואן מכוניות עזתי", ממשיך עופר, "נדרש בעבר לשלם מכס כפול – לרשות הפלסטינית ברמאללה, כדי לשחרר את הסחורה מנמל אשדוד, ואז גם לחמאס, כשהמכוניות נכנסו במעבר כרם שלום לרצועה. בשלב מאוחר יותר נקבע ביניהם הסדר לחלוקת המס, כשחמאס מקבל נתח נאה על כל עסקה".
האגרות המוטלות על כל בעלי כלי הרכב בעזה הן דוגמה נוספת הממחישה כיצד מתנהל חמאס כקונגלומרט מונופוליסטי, השולח את זרועותיו לכל עבר. על פי שיטת המיסוי העזתית מחויב כל בעל רכב לשלם לחמאס כ־1,400 שקל עבור אגרת רישוי שנתית. תמורת התשלום מקבל בעל הרכב תווית מיוחדת, שאיתה ורק איתה הוא יכול לרכוש דלק. בעלי תחנות הדלק רשאים, כמובן, למכור דלק אך ורק למי שמחזיק ברישיון תקף. במקביל דאג חמאס להרוס את כל תחנות הדלק הפיראטיות שפעלו ברצועה. רק אלה שמחזיקות ברישיון ממשלתי, שמוענק רק לאחר תשלום מס, מורשות לפעול. כך מפיק חמאס רווחים אדירים גם מבעלי כלי הרכב וגם מספקי הדלק. על פי ההערכות רשומים כיום ברצועת עזה כ־55 אלף כלי רכב, המפיקים לחמאס רווח של 70 עד 85 מיליון שקל בשנה.
המס בקצה המנהרה
בניגוד למה שמקובל לחשוב, חמאס לא יוצר את הונו העצום מרשת מנהרות ההברחה שהבליחו כמו פטריות אחרי הגשם לאחר הנסיגה (ויובשו ביעילות על ידי צבאו של גנרל א־סיסי), וגם לא מתזרימי המזומנים שנותבו לארגון פעם מטהרן ופעם מדוחא. את הר המזומנים עליו הוא יושב ערם חמאס בעיקר בזכות רשת המסים המסועפת והמתוחכמת שטווה, המכוונת בין היתר גם נתחים נכבדים מההון הזורם אל עזה כסיוע. כך למשל גובה חמאס מס על חברות החלפנות הממירות את הכסף הזר לשקלים, ומשלשל לקופתו עשרות מיליונים.
נוסף לכך מנהל חמא"ס מאות עסקים, ופעילותו העסקית, החולשת על מגוון תחומים, לא היתה מביישת חברת אחזקות גדולה בישראל – החל בעסקי נדל"ן, ביטוח, בנקאות, מלונאות ותיירות, ועד חוות דגים ואולמות אירועים. אולם אופי הפעילות העסקית של אנשי התנועה האיסלאמית רחוק מהמקובל בעולם העסקי הנורמטיבי, ומזכיר יותר שיטות פעולה של המאפיה. "חמאס קנה למשל אולם אירועים, שהוא עסק מכניס מאוד ברצועה, וסמוך למועד הרכישה החלו לקרות כל מיני תקלות ותאונות מצערות לבעלי אולמות אירועים בסביבה", מדגים עופר. דוגמה נוספת שהוא מציג קשורה לעסקי הבנקאות של חמאס, הדואג לנתב כספים לבנקים שתחת שליטתו. כך נדרש כל מי שעושה עסקים עם הממשלה בעזה, וכל מי שניגש למכרז ממשלתי, להציג ערבות בנקאית של הבנקים הנכונים. יחד עם זאת מציין עופר, כי בניגוד לדאע"ש, לא נראה את פעילי חמאס משתלטים על בנק ומרוקנים את תכולתו. "פה חמאס מאוד נזהר", מסביר עופר. "הוא מבין שהמערכת הבנקאית בעזה, המקושרת ישירות לבנקים ברמאללה ומשם לכל העולם, היא צינור החמצן שלו, לכן הוא נזהר שלא להתערב בגסות רבה מדי, ושומר על מראית עין של מערכת בנקאית עצמאית".
סך הפעילות מגביית מסים, אגרות ומכסים, נוסף לעסקים שמנהל חמאס – אם ישירות ואם על ידי אנשי קש – נאמד ביותר מחצי מיליארד דולר. מאות מיליוני דולרים נוספים זורמים מדי שנה לחשבון התנועה כתרומות פרטיות מאנשי עסקים ועמותות בכל רחבי העולם. המממנת העיקרית של חמאס בשנים האחרונות היא קטאר, החתומה על העברות כספים אדירות של מאות מיליוני דולרים בכל שנה.