"המדינה האיסלאמית בעיראק ובלבנט" – או בקיצור (ובערבית) דאע"ש – נחשבת כיום לארגון הטרור העשיר בעולם ולארגון העשיר ביותר בהיסטוריה של הטרור בתצורתו המודרנית. על פי ההערכות העדכניות נאמד ההון השנתי של דאע"ש בסכום דמיוני הנע בסביבות 2 מיליארד דולר. ההערכות הללו אינן סופיות, ובתרחישים מסוימים הסכום הנ"ל יכול לצמוח ב־50%.
את קפיצת המדרגה המשמעותית עשה הארגון תחת הנהגתו הפנאטית של אבו בכר אל־בגדאדי, שבפיקודו כבש דאע"ש שטחים אדירים בעיראק ובסוריה, והחזיק בהם תוך ביצוע פעולות דיכוי רצחניות וכינון שלטון איסלאמי קיצוני. אל־בגדאדי, שידע לנצל בצורה חכמה את נקודות החולשה של המזרח התיכון (מדינות כמו עיראק וסוריה, שהן למעשה חיבורים מלאכותיים חסרי בסיס לאומי איתן), דחף להעמקת הפעולות המיליטנטיות באותן מדינות מתפוררות – לעתים קרובות כמעט ללא התנגדות משמעותית. ההסלמה במלחמת האזרחים בסוריה דחפה להעמקת הפעילות המיליטנטית של הארגון (שתיפקד אז עדיין כשלוחה של אל־קאעידה בעיראק). זה הוביל בסופו של דבר לקונפליקט חריף עם איימן א־זוואהירי, יורשו של אוסמה בן לאדן ומנהיג אל־קאעידה הנוכחי, שראה בכך התערבות בוטה ופגיעה ביוקרתו של "ג'בהת א־נוסרה", השלוחה של אל־קאעידה בסוריה. בעקבות הסכסוך התנער א־זוואהירי לחלוטין מארגונו של אל־בגדאדי, וזה הכריז על היפרדות מוחלטת של אל־קאעידה עיראק מארגון האם ועל הקמתו מחדש תחת השם דאע"ש.
זהב שחור, והרבה
אז כיצד הפכה שלוחה נתמכת של אל־קאעידה, המסתייעת בחסדי תרומות וסיוע חיצוני, לאימפריה פיננסית המנהלת מערכת כלכלית משומנת ומתוחכמת ומגלגלת מיליארדים, וכל זאת בזמן כל כך קצר? התשובה לכך – כמו לשאלות רבות במזרח התיכון – היא נפט, והרבה. בתוך זמן קצר כבש ארגון המדינה האיסלאמית שטחים נרחבים בעיראק ובסוריה, והשתלט על שדות נפט וגז רבים. על פי הערכות מומחים, דאע"ש שולט כיום על כ־60% ממאגרי הנפט בסוריה, והצליח לשים את ידו על שבעה מאגרי נפט וגז חשובים בעיראק, כולל בית הזיקוק הגדול במדינה. תוך שימוש במערכת הברחות הנפט הפיראטית, שהתפתחה באופן יעיל ומשוכלל במהלך שנות החרם העולמי על שלטון סדאם חוסיין, מוכר דאע"ש בכל יום עשרות אלפי חביות נפט בשוק השחור. הנפט הזה אמנם נמכר ב־%04 עד 75% פחות ממחיר השוק, אך דאע"ש משלשל לכיסו בכל יום סכום משוער של 3 מיליון דולר – יותר ממיליארד דולר בשנה.
ההכנסות האדירות מנפט אינן מקור ההון היחיד במערכת הפיננסית המגוונת של הארגון. מסים, דמי חסות ושוד בנקים ועתיקות הפכו גם הם למרכיב חשוב בצבירת ההון של דאע"ש, כשהמנטליות הקרימינלית של הארגון, הפועל כארגון פשע לכל דבר ועניין, מהווה כלי שיטתי ויעיל בהגשמת המטרה.
כסמכות שלטונית יחידה בכפרים ובערים הנמצאים תחת מרותו, גובה דאע"ש מסים ודמי חסות מהאוכלוסייה הכבושה – החל במסים המוטלים על שימוש בתשתיות (כבישים, חשמל, מים, טלפון וכד'), דרך סחורות (כלי רכב, טלפונים, דלק, מזון) ועד דמי חסות הנגבים ישירות מבעלי עסקים תמורת "הגנה". לצורך העניין אף הסב הארגון את הבנק הגדול בעיר הסורית א־ראקה (בירת המדינה האיסלאמית העתידית והמפקדה הראשית של דאע"ש) לבנק המרכזי של המדינה האיסלאמית, והוא משתמש בו לגבייה וסליקה של מסים וקנסות המוטלים על התושבים. על פי ההערכות, ההכנסות הזורמות לארגון מכל עסק עבור מסים ודמי חסות נעות בין 2 ל־10 דולר לחודש, ומסתכמות בעשרות מיליונים בשנה.
מקור הון בולט, שריפד משמעותית את קופתו השמנה של הארגון הסורר, הוא ביזה. בכל כיבוש דואגים פעיליו לבזוז כל מה שנקרה בדרכם – מבנקים ומחסני נשק, דרך מזון ואספקה ועד מוזיאונים ואתרי עתיקות. בעיר הסורית אל־נאבק, למשל, נשדדו עתיקות בנות 8,000 שנה בשווי של כ־63 מיליון דולר. שוד מפורסם במיוחד התרחש בבנק המרכזי של מוסול, העיר השנייה בגודלה בעיראק שנפלה בידי דאע"ש, ובמהלכו נבזז סכום של כחצי מיליארד דולר, במזומן ובמטילי זהב.
אמצעי גיוס הון אחר במערכת הפיננסית של ארגון דאע"ש – ואחד החביבים ביותר על מנהיגו אל־בגדאדי – הוא חטיפות אזרחים זרים וגביית דמי כופר בגין שחרורם. על פי ההערכות, במהלך השנה האחרונה שילמו ממשלות שונות סכום כולל של כ־125 מיליון דולר לשחרור אזרחים שנחטפו על ידי הארגון.
כיום שולטת המדינה האיסלאמית על כשליש משטחה של עיראק ועל כרבע משטח סוריה, ומשתרעת על כ־200 אלף קמ"ר – כמעט פי עשרה משטחה של מדינת ישראל ויותר ממחצית שטחה של גרמניה.
מלבד מאגרי האנרגיה הגדולים עליהם השתלט, כבש דאע"ש גם שטחים חקלאיים נרחבים, המהווים מקורות חשובים של מזון ומים, וכן מפעלים, תחנות כוח, סכרים ומתקנים אסטרטגיים אחרים, המחזקים את עוצמתו וחוסנו הכלכליים. לדוגמה, סכר טאבקה על גדות הפרת, הסכר הגדול ביותר בסוריה, המספק חשמל לעיר הגדולה חאלב, ומספק גם זרם תשלומים יציב לדאע"ש. או אגם אסד, מאגר המים הגדול ביותר במדינה. מלבד זאת מחזיק הארגון בשטחים נרחבים בחמשת המחוזות החקלאיים הפוריים ביותר בעיראק, האחראים על כ־40% מיבול החיטה ומיני התבואה השונים הגדלים במדינה. מומחים בתחום מעריכים כי בסך הכל שולט דאע"ש בכ־30% משוק החקלאות המקומי.
עם זאת, הארגון עדיין לא מנצל את מלוא הפוטנציאל הכלכלי שלו. הוא אמנם כובש בקרבות שטחים חדשים, אך מאבד אחרים. גם בשטחים שבשליטתו עדיין לא ביסס מערכת מסודרת של גביית מסים וניצול המשאבים, ולכן אינו מנצל את מלוא המשאבים האדירים שמהם הוא יכול להפיק רווחים כספיים. אם יממש את פוטנציאל הרווח מהם, אפילו חלקית, יזנקו הכנסותיו של הארגון האיסלאמי הקיצוני עוד יותר.