אם יש מודל אותו מנסה לחקות דאע"ש, זהו המודל הטאליבני. הטאליבן (בעברית: סטודנטים או תלמידים) היא תנועה פוליטית־מיליטנטית ששלטה באפגניסטן בין השנים 1996 עד 2001 והחילה עליה שלטון דת איסלאמי־סוני רדיקלי על פי חוקי השריעה.

הארגון הפונדמנטליסטי הפשטוני (הקבוצה האתנית הגדולה באפגניסטן), שזכה לפופולריות עצומה על רקע טענות לשחיתות ואפליה מצד השלטון, הדיח בספטמבר 6991 את הנשיא הטג'יקי בורהנודין רבאני, לאחר שהאשים אותו כי הוא אנטי־פשטוני ומושחת. מיד עם תפיסת רסן השלטון הכריז מנהיג הארגון, מולה מוחמד עומר, על החלת חוקי השריעה כחוקי המדינה, ואכף את התקנות בברוטליות, במיוחד כלפי נשים: ילדות נשארו כלואות בבתיהן ולא הורשו לצאת לבית הספר, נאסר על נשים ללמוד, והן אולצו לעטות את הבורקה המסורתית. אלה מהן שהואשמו בניאוף הובלו לכיכר המרכזית או לאצטדיון העירוני והוצאו להורג בירייה בראש. בנוסף, חל איסור חמור על השמעת מוזיקה או צפייה בטלוויזיה, וגברים שזקנם היה קצר מדי הולקו.

עוד לפני הפיגוע במגדלי התאומים הואשם הטאליבן על ידי המערב במתן מחסה ותמיכה לאנשי אל־קאעידה, כך שבמוצאי 11 בספטמבר 2001, כשענני האבק שקעו, היה כבר ברור שהחול בשעונו של שלטון הטאליבן באפגניסטן אוזל במהירות. הפלישה האמריקאית למדינה, פחות מחודש לאחר נאומו של ג'ורג' בוש על הריסות המגדלים בגראונד זירו, היתה מהירה. לאחר חודש של לחימה נפלה הבירה קאבול, ותוך חודשיים נכבשה קנדהאר, "בירת" הטאליבן. הנהגת הארגון המובסת נמלטה להרי טורה בורה, על גבול פקיסטן, שם מצאה מסתור והחלה לשקם את עצמה מאפס.

אם לשפוט על פי התבטאויותיהם של אנשי ביון מערביים שהיו נטועים עמוק בביצה האפגנית, מוחמד עומר אחראי על ההתאוששות הצבאית והארגונית המרשימה ביותר בהיסטוריה המודרנית. מנהיג הארגון הפונדמנטליסטי, שנראה כאילו נמחץ וחוסל תחת מכבשי הכוח הצבאי העוצמתי ביותר בעולם, נשאר עומד על רגליו, ומנהיג כיום את ההתקוממות נגד כוחות ארה"ב ונאט"ו, שמתפשטת במהירות ברחבי המדינה, כשהוא מאתגר ומביך שוב ושוב את הממשל בוושינגטון.

המהלך הטקטי המבריק של שיקום הארגון לא היה מתאפשר לולא דאגו אנשי הטאליבן לבנות מערכת פיננסית מתוחכמת למימון פעילותם המחתרתית. מאז איבדו את שלטונם (ואת כל מקורות ההון) ב־2001, בנו הפעילים רשת אדירה לייצור וסחר סמים שמגלגלת מאות מיליוני דולרים מדי שנה, והפכו את אפגניסטן ליצואנית האופיום הגדולה בתבל. את מלאכת הגידול, העיבוד וההברחה של אלפי טונות האופיום הגדלים בשטחים שתחת שליטתו משאיר הטאליבן לחקלאים (המגדלים את הצמח הנרקוטי), ליצרני הסמים (המפיקים ממנו את ההרואין) ולסוחרים (המבריחים אותו מחוץ לגבולות המדינה). כל אלה מפרישים לו נתחים שמנים עבור "הגנה וחסות", שעל פי גורמים בפנטגון ובאו"ם מצטברים לסכומי עתק הנעים בין 100 ל־300 מיליון דולר בשנה.

יחד עם זאת, במיוחד לאור הפעילות המאומצת של ארגוני הביון המערביים לייבש את מקורות המימון של הארגון, דואג הטאליבן לגוון את מקורותיו. גיוס תרומות ממדינות ערב במזרח התיכון נותר תמיד דרך בטוחה ויעילה לשם כך, ועל פי דוח סודי של ה־AIC שהודלף לתקשורת – היקף ההכנסות מתרומות יכול להגיע עד 100 מיליון דולר בשנה. בנוסף גובה הטאליבן בכוח "דמי מעשר" מיבולי החקלאים ומסים והיטלים שונים, שהוא דורש כאוות נפשו במחסומי הדרכים שבשליטתו.