עורכת הדין ליאת בן ארי החלה את דרכה בפרקליטות בשנת 1998. לפני כן עבדה כסניגורית במשרדה של עורכת הדין פנינה דבורין. היא מחזיקה בתארים במשפטים, קרימינולוגיה ומדיניות ציבורית, נשואה לאביב ואמא למאור, אופיר ותומר.
לאחר 16 שנים שבהן הובילה כפרקליטה מן המניין תיקי ענק שעסקו בעבירות מרמה ושחיתות שלטונית, בין היתר תיק דוד אפל ותיק הולילנד, נבחרה בן ארי לכהן כפרקליטת מחוז תל אביב למיסוי וכלכלה.
פרקליטות מיסוי וכלכלה מתמחה בטיפול בעבירות "צווארון לבן", שחיתות שלטונית ועבירות כלכליות. כיום היא מנהלת עשרות עובדים ומטפלת במאות תיקים בשנה, המאופיינים במורכבות, בהיקפים ניכרים ובחשיפה לסוגיות בעלות השלכות רוחב.
"המסר העיקרי שאותו אני משתדלת להעביר לעובדים הוא מסר של אופטימיות ועשייה מתוך אמונה בצדקת הדרך, תוך טיפול בתיקים בהגינות, בענייניות ובנחישות. זאת לצד אכיפת החוק ומיצוי הדין ללא מורא למול עבריינות על בסיס כלכלי, מתוך הכרה כי הכל שווים בפני החוק".
בתקופה האחרונה עבודתה נמצאת תחת זרקור ציבורי בשל אחריותה והובלתה את תיקי ראש הממשלה נתניהו, שבעניינם תגבש בקרוב חוות דעת שתועבר אל היועץ המשפטי לממשלה ואשר עשויה לקבוע האם יועמד לדין, ולגזור את גורלו הפוליטי.
ההמלצה שתועבר ליועמ"ש היא בעלת השפעה ציבורית רחבה, גם אם לא תתקבל על ידו. "ההמלצה שתועבר תהיה מבוססת אך ורק על בחינת הראיות בתיק, כפי שאנו נוהגים בכל תיק", היא אומרת. "התחושה המרכזית בהקשר זה היא כמובן של אחריות כבדה למען קידום האינטרס הציבורי".
לסמוך על החושים
דמות מעוררת השראה: "אמא שלי ז"ל, ניצולת שואה, שעלתה לארץ בעלייה בלתי לגאלית בשנת 1949 ובנתה ביחד עם אבי, שאותו הכירה במחנה המעצר בקפריסין, חיים חדשים ומשפחה במדינת ישראל".
חוויה שעיצבה אותי: "בגיל שש עברתי חוויה מטלטלת שבמהלכה חברתי הטובה נחשפה לסכנה פיזית ממשית, ואני שהייתי ביחד עימה הצלתי את עצמי ובדיעבד בצעדים שנקטתי הצלתי גם אותה. אז למדתי לסמוך על החושים והאינטואיציה שלי ולא להרפות עד אשר הדבר הנכון קורה.
חוויה נוספת מהשנה האחרונה – השתתפותי במשלחת משרד המשפטים במסע לפולין. המסע בין המחנות כנציגה של מדינת ישראל, עם הדגל ו'התקווה', הגביר את תחושת השליחות והמשמעות שלי כעובדת ציבור".
מה הייתי רוצה לשנות בארץ: "הייתי רוצה שהמלחמה בשחיתות הציבורית לא תתמקד רק בתחום הפלילי, אלא שהשיח הציבורי הוא זה שיוקיע את המושחתים".