כתב: רוני קרצנר
את פרופ' יעל חנין אני תופס לראיון של חצי שעה, שאותה הצליחה לפנות בתוך לוח הזמנים העמוס שלה, שכולל ריצות בין המעבדה, שאותה היא מנהלת באוניברסיטת תל אביב, ובין משרדי WeWork, שם יושבת בימים אלו חברת X-trodes שהיא מקימה יחד עם שותפים נוספים. החברה מבוססת על פטנט שאותו רשמה לאחר עבודה מרובה שלה ושל צוותה במעבדת המחקר. מדובר בטכנולוגיה (בצורת מדבקה) המאפשרת לערוך מדידות של פעילות השרירים והמוח בזמן שאנשים מנהלים אורח חיים רגיל, לדוגמה ניטור של פעילות מוחית ושרירית בזמן השינה. אגב, זה רק אחד משישה פטנטים שהיא רשמה וקרוב ל-100 מאמרים שפרסמה.
"החברה מפתחת את הטכנולוגיה שאותה ביססנו במעבדה באוניברסיטה, וחלק מהחוקרים כבר עובדים בה. להבדיל מהבדיקה הקלאסית שיש בבית חולים לצורך מדדים גופניים, זאת עם חיבורי האלקטרודות המסורבלים, כאן מדובר בשיטה הרבה יותר ידידותית ונוחה – והאינפורמציה שמגיעה בסופה דומה לזאת המתקבלת בבית החולים", מספרת חנין שמשמשת כ-CTO של החברה.
הפוטנציאל הוא עצום. כשתבשיל הטכנולוגיה, יהיה ניתן למשל למדוד מדדים פיזיולוגיים בעת נהיגה ולבחון את ערנות הנהג או לשפר את היכולות של פגועי מוח לשלוט בשרירים. בעתיד, מקווה חנין, היא אף תוכל לנטר רגשות ותחושות באמצעות אותות חשמליים בשרירי הפנים.
זאת לא הפעם הראשונה שחנין מערבת בין העולם המחקרי לעולם העסקי – כבר לפני מספר שנים היתה מעורבת בהקמתה של ננו-רטינה, חברה שבה היא משמשת כיועצת מדעית עד היום – שם הטכנולוגיה לא היתה מבוססת על מחקר שערכה המעבדה שלה, אלא על ידע אישי וייעוץ שנתנה. "החיבור הזה לחברה היה מוצלח מאוד", היא אומרת. "מהצד שלי תרמתי ידע נרחב ומהצד השני הרווחתי מעין בית ספר לעולם העסקי ולתהליכי הקמה של חברה" – ניסיון שעוזר לה בתהליכי הקמת החברה הנוכחית שלה.
הטכנולוגיה של ננו-רטינה מאפשרת למערכת הראייה של אדם עיוור לתקשר מחדש עם המערכת העצבית של הרשתית והמוח וכך להחזיר לו את ראייתו. במסגרת הזאת, הצליחו חנין וננו-רטינה להגיע להישגים משמעותיים, כאשר היום כבר מתבצעים ניסויים על בעלי חיים והשאיפה היא להגיע בשנה הקרובה לניסיונות על בני אדם.
חנין רואה קשר ישיר בין העבודה במעבדה למשרד וצוחקת כשאני שואל את השאלה המתבקשת: אז איפה את נהנית יותר? "אני חושבת שהיופי הוא באיזון. מצד אחד באקדמיה בוחרים פרויקטים שאפתניים, קשים ומאתגרים מבחינה אקדמית ואינטלקטואלית, שזה הדבר הכי ממלא שיש. וזאת גם הזדמנות להכשיר סטודנטים. מצד שני זה נעשה במסגרת שמתנהלת תחת המערכת הציבורית הבירוקרטית, כשמנגד בתעשייה הכל זז מהר מאוד, יעיל מאוד, ויש חשיבות עליונה לניצול זמן ולקידום דברים. עם זאת יש סוג אחר של לחצים, שפחות קיימים באקדמיה – מאחורייך עומדים אנשים שהשקיעו בך המון כסף והם רוצים לראות תוצאות". ובכל זאת, לאחר התפלפלות קצרה היא דואגת להדגיש, כי "במהות הדבר שהכי ממלא אותי זה מחקר והנחיה של סטודנטים – אלה שני הדברים שאני הכי אוהבת לעשות".
להתממשק עם המוח
פרופ' חנין (49) גדלה ברעננה למשפחה של חקלאים. בתור ילדה היא לא חשבה שתהפוך למובילה ולפורצת דרך בתחום המשלב הנדסת אלקטרוניקה, פיזיקה וביולוגיה – תחום הממשקים העצביים. לטענתה, "כמו הרבה דברים בחיים, גם בהגעה לעולם הזה היה אלמנט של מקריות".
למרות העובדה שהיא פרופ' להנדסת חשמל, לעולם האקדמיה נכנסה חנין דווקא מתחום הפיזיקה. היא סיימה תואר ראשון ושני באוניברסיטת תל אביב ודוקטורט במכון ויצמן. אולם מיד לאחר הדוקטורט, בשנת 2000, פנתה ללימודי פוסט-דוק בסיאטל, ושם קיבלה הקריירה שלה תפנית משמעותית. "בארצות הברית נחשפתי לתחומי לימוד חדשים במטרה להיכנס לעולם של ממשקים עצביים – מתקנים אלקטרוניים שמסוגלים להעביר סיגנלים דו-כיוונים בתוך הגוף, ממערכת העצבים ואל מערכת העצבים. בשביל להיות מסוגלת להתמודד עם התחום הזה התחלתי ללמוד יותר ביולוגיה, חומרים ואלקטרו-כימיה", היא מספרת.
לאחר ארבע שנים היא חזרה לארץ, מצוידת במומחיות חדשה, והחלה לבנות את המעבדה שלה ואת שיטת המחקר שתלווה אותה ואת הסטודנטים שאיתה תחת המעטפת של החוג להנדסת חשמל באוניברסיטת תל אביב. "כך בעצם נכנסתי לתוך הנישה של עולם הנוירו-טכנולוגיה או הנוירו-הנדסה. זה העולם שבו בונים טכנולוגיות לטובת חקר המוח. אנחנו באים מהעולם של הנדסת חשמל ופיזיקה ומנסים לבנות כלים או להשתמש בכלים פיזיקליים בשביל ללמוד על המערכת העצבית – השאיפה בסופו של דבר היא להתממשק עם המוח האנושי", מספרת חנין.
כל זה קורה במרכז לננו-מדע וננו-טכנולוגיה באוניברסיטת תל אביב, שחנין עומדת בראשו. ננומטר היא יחידת מידה השווה למיליארדית המטר. טכנולוגיות ננו מעניקות לחוקרים את היכולת לבנות חומרים "מאפס", מולקולה אחר מולקולה, מה שמאפשר דיוק מירבי ביצירת תכונות החומר. "ה'ננו', מבחינתי, זה כלי שמציע פלטפורמה של חומרים שלא היו זמינים בעבר", מסבירה פרופ' חנין. "בעבר כשחיפשו כלים לבניית ממשקים למוח, השתמשו בחומרים אחרים, כאלה שהיו זמינים, אך לא היו להם בהכרח התכונות המתאימות. הננו-טכנולוגיה מאפשרת יתרונות משמעותיים, כמו יצירת סנסורים יותר רגישים ושימוש במערכות שיותר דומות למערכות הביולוגיות מבחינת המבנה והיכולות שלהן".
התמריץ הנכון
חנין חיה את עולם המחקר – ניתן לחוש את זה בקולה. חלק משמעותי ממנו הוא הקשר עם הסטודנטים הצעירים, שכלפיהם היא חשה אחריות הן בפן האקדמי והן מחוץ לכותלי האוניברסיטה. "פרופסור שהכרתי לפני הרבה שנים בארצות הברית אמר לי שבעיניו, אחד היתרונות העצומים באקדמיה זה שכל חייך אתה מוקף באנשים צעירים ומוכשרים מאוד, אנשים מלאי מוטיבציה, עם רצון ללמוד ולחקור", אומרת חנין. "מצד שני ישנה גם אחריות גדולה, שכן אם אתה מייצר עוד ועוד סטודנטים ללימודי המשך, אבל אחר כך אין להם מקומות עבודה, סתם יצרת אנשים מתוסכלים. אם שואלים על מוטיבציה לתארים מתקדמים, אז זה העניין. תהליך של ייצור מחקר וגם עבודות שבהן אותם חוקרים יוכלו להמשיך את מה שהם התחילו באוניברסיטה".
לא בכדי פרופ' חנין מדגישה את הנקודה הזו. "ככלל, קשה מאוד לשכנע סטודנטים שמסיימים לימודי הנדסה להישאר ללימודי המשך, כי יש להם הרבה מאוד אפשרויות. מלגות לרוב לא יעזרו, כי לעתים ההבדל הוא בין 3,000 שקל ל-30 אלף שהם יכולים לקבל בחוץ", היא מסבירה. "האוניברסיטאות מחפשות פתרונות יצירתיים בנושא, ובינתיים המספרים הם יחסית נמוכים, אבל זה בסדר כי בכל מקרה, אני חושבת שמחקר אקדמי צריך להיעשות על ידי אנשים שרוצים לייעד עצמם למחקר – ולאו דווקא צריך בשביל זה מסות של אנשים", היא אומרת ובמידה מסוימת מתייחסת אל עצמה.
"כשאני עשיתי את הדוקטורט, הבנתי שהחיים במחקר מתאימים לי מאוד. מצאתי את עצמי עובדת במשהו שאני פשוט נהנית ממנו, משם זה התחיל. במלוא הכנות, זה לא שהיו לי אידאות ענקיות. אבל עם השנים אתה מגלה שהרבה אנשים תלויים בך, וכדאי שהדבר הזה יהיה בעל משמעות. האושר הגדול הוא שאתה יודע שנתת לסטודנטים את הכלים שמשמשים אותם עד היום", היא אומרת.
"חלק משמעותי מאוד מההתנהלות של מרכז הננו-טכנולוגיה הוא ניהול מעבדות עם ציוד מתקדם מאוד, שמאפשר גם לחוקרים באוניברסיטה וגם לאנשים בתעשייה לבצע מחקר בתחום הננו", היא אומרת.
מרכז הננו, שהוקם באוניברסיטת תל אביב בשנת 2000 הוא תולדה של השקעה של האוניברסיטה והן השקעה ממשלתית משמעותית מאוד משנת 2007 ועד שנת 2017. הוא פועל כבר 19 שנה בקומת המרתף של הספרייה למדעים מדויקים באוניברסיטה, וממש בימים אלה נבנה לו בניין ייעודי חדש.
בתוך המסגרת הזאת של מרכז לננו-טכנולוגיה קיים הרצון לקדם גם את הקשר בין האקדמיה לתעשייה בתחומים של ננו-טכנולוגיה, מתוך אותה מחשבה של פרופ' חנין, שלפיה הפעילות שמתרחשת באוניברסיטאות צריכה לאפשר בסופו של דבר הקמה של חברות או חיזוק של פרויקטים בתעשייה – הן באמצעות טכנולוגיות ומכשור שמקורם באקדמיה והן באמצעות ידע ומקצוענות שנצברים אצל הסטודנטים. "כך יזמנו כמה חברות ועשינו שיתופי פעולה עם התעשייה", היא מדגישה. "כך גם ערכנו שיתופי פעולה עם אוניברסיטת צ'יגואה בבייג'ינג, אוניברסיטת נורת'ווסטרן בשיקגו ועם אוניברסיטאות נוספות במטרה להתמקד בקידום של הסטודנטים שלנו, שיקבלו השתלמויות וייחשפו לאנשים ולעבודה משותפת עם חוקרים במעבדות אחרות – גם מבחינה חברתית וגם מבחינה אקדמית", היא אומרת.
ובאשר למחקר הספציפי שבו היא עוסקת, אומרת פרופ' חנין, כי החלום שלה הוא להצליח לשלב את השימוש בכלים הטכנולוגיים במקומות שבהם אלה יהוו יתרון משמעותי. "יש היום המון פרקטיקות בעולם הרפואי, הפסיכולוגי והנוירולוגי, שנעשות בצורה ידנית ואיכותית. הרעיון הוא לקחת את המדדים האלה ולקבל אותם באמצעות סנסורים שייתנו אינפורמציה כמותית ואובייקטיבית. המטרה היא להחליף את התשובה לשאלה 'איך אתה מרגיש?' בתשובה שמתבססת על חיבור לגוף ודלייה שלה ממנו".
לפרופ' חנין מצפה בשנים הקרובות עבודה רבה מאוד בפיתוח החברה שהקימה, אבל היא כבר מסתכלת קדימה, "כי מה שכבר הגיע לכדי חברה מתחיל להיות משעמם מבחינה מחקרית – אז צריך להתחיל לחפש רעיונות חדשים".