אלעד בלובשטיין
לפני שמונה שנים החל בארה"ב ניסוי קליני בתרופה חדשה לסרטן. אחת הנסייניות מבית החולים מאונט סיני במנהטן, שסבלה מסרטן במעי, ביקשה להיפגש עם מפתחי התרופה. בפגישה המרגשת סיפרה החולה לחוקרת הצעירה שישבה מולה מדוע התנדבה לניסוי. "זו הדרך היחידה שלי להמשיך לחיות". המשפט הזה נחקק בזיכרונה של ד"ר שרון שחם, מי שעומדת מאחורי התרופה, סלינקסור (Selinexor), וחברת הפארמה שפיתחה אותה, קאריופארם.
"מפתחי תרופות בדרך כלל שומעים התרשמויות מהצוות הרפואי, קוראים נתונים, אבל לא רואים את החולים", מספרת שחם. "ממש רעדו לי הידיים כשדיברתי איתה. כשאתה חולם על פיתוח תרופות אתה לא רואה אישור FDA, אתה רואה בן אדם חולה קשה שאתה רוצה להציל את החיים שלו. אם יש משפט אחד שחייב להיות חקוק בכל חברת ביוטק הוא 'כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו'. זה מה שמחזיק אותנו ונותן לנו המון אנרגיה".
את קאריופארם הקימה שחם ב־2008 עם ד"ר מייקל קאופמן, מנכ"ל החברה ובן זוגה לחיים.
"כשהתחלתי לעבוד על טיפול לסרטן החלטתי ללכת על מטרה משמעותית, שהיא אחד מעמודי התווך של התא הסרטני", משחזרת שחם (50), שמכהנת כנשיאת החברה. "מייקל עבד אז בחברה אחרת, ובכל ערב הייתי באה אליו עם רעיון חדש – והוא היה פוסל אותו. הוא כבר אישר תרופה אחת לסרטן ובחברה שעבד בה היו בדרך לתרופה השנייה. אבל כשהגעתי עם הרעיון שאפשר לשחזר את המנגנונים התאיים למניעת שכפול בלתי רצוי דרך שליטה על מה נכנס ויוצא מגרעין התא – הוא הסתכל עליי בשקט (דבר שלא אופייני לו) ולא הצליח להרוג את הרעיון הזה".
כך החל להתגלגל התהליך שהוליד את סלינקסור. התרופה של קאריופארם מתמקדת בחלבון 1 Exportin (XPO1), שכפי שניתן להבין משמו אחראי על "ייצוא" של חלבונים אל מחוץ לגרעין התא. בין החלבונים המסולקים נמצאים גם חלבוני בקרה שסורקים את ה־DNA שבגרעין ומזהים פגמים ומוטציות שעשויים להעיד על כך שהתא הפך לסרטני. אחד ממנגנוני התא הסרטני שמאפשרים לו להתחמק מהתגלות הוא ביטוי ביתר של חלבוני XPO1. אלה בתורם מסלקים מתוך גרעין התא את חלבוני הבקרה והתא הסרטני יכול להמשיך ולהתחלק ללא הפרעה. התרופה שפתחה קאריופארם מעכבת את פעילות XPO1 ומאפשרת למנגנון ההגנה הטבעי של התא לפעול.
בשנת 2012 החלו הניסויים הקליניים בתרופה על חולי סרטן מסוגים שונים. מאז טופלו בתרופה במסגרת המחקרים למעלה מ־3,000 חולים. בשנת 2019 אישר ה־FDA את מכירתה לחולי מיאלומה נפוצה (סוג של סרטן דם במח העצם) שמחלתם חזרה או נשנתה לאחר ארבעה קווי טיפול, וביולי השנה אושרה התרופה גם לחולי לימפומה מפושטת של תאי B גדולים (סוג של סרטן במערכת הלימפה), כולל חולים שמחלתם התפתחה מלימפומה פוליקולרית אשר חזרה או נשנתה אחרי שני קווי טיפול.
זוהי בשורה עבור לא מעט חולים. מיאלומה נפוצה מהווה כ־1% מכלל ממקרי הסרטן, ורק בישראל מתגלים 500־400 מקרים חדשים מדי שנה (על אף שבשלב זה התרופה ניתנת לרכישה רק בארה"ב). בארה"ב ובאירופה התגלו ב־2020 כ־80 אלף חולים. כ־50 אלף חולי לימפומה מפושטת של תאי B מטפולים מדי שנה בארה"ב. בישראל מאובחנים קרוב ל־400 מקרים מדי שנה.
לפני שבועות ספורים התפרסמו תוצאות חיוביות מניסוי בחולי ליפוסרקומה (גידול תאי שומן) שנמשך כחמש שנים. לדברי שחם ״ממצאי המחקר מעודדים במיוחד כיוון שמדובר בסוג סרטן שלא נמצא לו עד כה פרוטוקול טיפול יעיל וקבוע". החברה מתכננת להגיש בקשה לאישור ADF לשימוש בתרופה לסרטן מסוג זה בחציון הראשון של 1202.
התרופה מחכה כעת לאישור משרד הבריאות בארץ והיא הוגשה כמועמדת לסל התרופות. שחם מתקשה להעריך את סיכוייה להיכלל בסל, במיוחד ב"שנת הקורונה", ונכון להיום, האופציה לקבל אותה בישראל או באירופה היא כחלק ממחקר קליני או כטיפול חמלה.
השראה מערוץ 8
שחם מדברת מביתה בניוטון, פרבר של בוסטון, שם היא מתגוררת בשנים האחרונות. "אני ישראלית בכל דבר שאני עושה", היא מבהירה, "אבל מתרגשת לראות את הדגל האמריקאי ולשמוע את ההמנון. הילדים הם היברידיים".
היא נולדה ברעננה, בת לאחת המשפחות המייסדות. את האהבה למדע ולרפואה קיבלה מאמה שהיתה ספרנית במכללת בית ברל. "אני זוכרת שבערך בגיל 10 אמא קנתה לי את 'אנציקלופדיית מעיין'", היא נזכרת, "בבית היינו רואים רק ערוץ 8 (ערוץ המדע) והיה לנו את ספר הממציאים והמגלים המפורסמים. היה שם פרק על המדענית מארי קירי. כל כך ריתק אותי שהיא מצאה את היסודות הנוספים ואיך שהיא מצאה אותם. באותו הרגע הכימיה הפכה להיות אחד מהדברים שהכי רציתי לעשות".
וכך היה. לאחר שהשתחררה מהצבא, החלה את לימודיה באוניברסיטת תל אביב. אחרי שסיימה תואר ראשון בכימיה, המשיכה לתואר שני בביוכימיה ופיזיקה חישובית, ותואר שני נוסף במנהל עסקים. את עבודת הדוקטורט שלה עשתה על פיתוח מודלים חישוביים עבור חלבונים – כאלה שנחוצים לפיתוח תרופות.
זה גם היה הבסיס לסטארט־אפ הראשון שהיתה מעורבת בו כ"מייסדת טכנולוגית", חברה בשם פרדיקס לפיתוח מהיר של תרופות שהוקמה בשנת 2000 על ידי פרופ' אורן בקר (שהיה מנחה הדוקטורט שלה) וד"ר סליביה נוימן. בתוך חמש שנים נכנסו ארבע תרופות שפיתחה החברה לשלב המחקרים הקליניים בבני אדם. פרדיקס, שהיתה מבוססת על הדוקטורט של שחם, נמכרה ב־2006 בעסקת מיזוג לאפיקס האמריקאית תמורת 90 מיליון דולר.
"הדרך למצוא תרופה חדשה היא קשה מאוד", מסבירה שחם. "במהלך תהליך הפיתוח צריך לבדוק המון תרכובות של תרופות, ועד היום יש בחברות התרופות מחסנים מלאים בחומרים שנבדקו. בחברות יש רובוטים שמנסים את כל הרכיבים האלה על תאים, וזה תהליך מאוד יקר. הגישה שלנו היתה שבמקום לנסות את זה על 'רטוב', אפשר לנסות על מחשב. ואז אפשר לבדוק עם המחשב מיליוני קומבינציות. תהליך מהיר, פשוט וזול יותר".
שיטת המודלים החישוביים שעבדה בהצלחה בפרדיקס עמדה גם בבסיס הקמתה של קאריופארם ב־2008. אבל הרקורד שהקנה האקזיט שנתיים קודם לכן לא היה מספיק בכדי להרשים את הקהילה המדעית, ובעיקר את המשקיעים. "שרון מרעננה זה נחמד, אבל הייתי זקוקה לחותמת הכשרות של הרווארד או MIT שלא היתה לי", היא מספרת. "אז כתבתי בחוצפה ישראלית אימיילים לכל מי שחשבתי שיכול לעזור, והראשון ש ענה היה ד"ר רונלד דה פינו. אונקולוג בכיר בארה"ב עם הרבה חיבה לישראלים. הוא הבין את הפוטנציאל, הציג אותנו להרבה אנשים – ושידך בינינו לבין סלבה סומולוקובסקי, יהודי בעל הון, שבתוך שישה שבועות השקיע 20 מיליון דולר בחברה".
החברה ביצעה עוד מספר סבבי גיוס (בסך הכל גייסה קרוב ל־100 מיליון דולר) לפני שהונפקה בנובמבר 2013 בנאסד"ק. בעת כתיבת שורות אלה עומד שוויה של קאריופארם על כ־1.2 מיליארד דולר. את הרבעון השני של 2020 היא סיימה עם רווח נקי של 18.6 מיליון דולר, עלייה של 16% בהשוואה לרבעון הקודם.
לקאריופארם שלושה מרכזים: בסיסה במסצ'וסטס, ארה"ב, ושני משרדים נוספים נמצאים בישראל ובגרמניה. בשלושת האתרים מועסקים קרוב ל־400 עובדים, כשבישראל נמצאים כ־30. "חשוב לנו לגדל את הסניף בישראל", מסבירה שחם. "קיבלנו החלטה שונה מהחברות האחרות: לנהל את הניסיונות הקליניים מחוץ לארה"ב, דרך ישראל. בדרך כלל החברות שמות את הסניף הזה באירופה. אנחנו החלטנו למקם אותו דווקא בישראל וזה מודל מדהים. אנחנו מגיעים לבתי החולים, ולעבוד עם הרופאים הישראלים זו חוויה מצוינת, משרד הבריאות הישראלי עושה עבודה טובה.
"בנוסף, יש הרבה ישראלים שעובדים אצלנו בארה"ב. מייקל אומר שכל ישראלי הוא כמו שלושה עובדים, מרוב הרעש שאנחנו עושים", היא צוחקת. "בהחלט קיימת תרבות ישראלית בחברה, כל 400 העובדים מכירים את שוקולד פרה, וכולם למדו חומוס טוב מהו".
איך זה לעבוד כל כך צמוד עם מייקל, שהוא גם בן זוג?
"לא הייתי רוצה לעשות את זה עם מישהו אחר חוץ ממייקל. בן הזוג שלי, החבר שלי, האדם שהכי אתגר אותי בחיי ושהכי לא מוותר לי. זה מסע מושלם לעשות ביחד. זה לא תמיד קל, בייחוד כשאנחנו לא מסכימים. לקח לנו כמה שנים למצוא את המנגנונים האלה, אבל למדנו להתנהל יותר טוב, לתת לכל אחד את המקום שלו לביטוי. החברה היא חלק מהחיים גם עבור הילדים. שני הבנים [אמיר (21) ודור (18) מנישואיה הקודמים] עבדו בחברה כמתמחים, שניהם היו בחברה כשהגשנו את התרופה לאישור ה־FDA. כשהיא אושרה זה היה אירוע משפחתי".
חשוב לחלום
כמו כמעט כל חברת תרופות בעולם, גם קאריופארם ראתה בקורונה הזדמנות. כשמפתחים תרופות ויראליות, אומרת שחם, "זה או לתקוף את הווירוס או את החלבונים שעוזרים לו להתרבות". התרופה של החברה, ששולטת על המעבר אל ומחוץ לגרעין התא, עשויה באופן תאורתי לסייע גם במקרה הוויראלי – מכיוון שהווירוסים משתמשים בחומר הגנטי שבגרעיני התאים כדי להתרבות. "אנחנו יודעים ממחקרים שסלינקסור עוזרת לחולי שפעת וגם לטיפול בווירוסים אחרים", אומרת שחם, "הנחנו שהיא תסייע גם במניעת ההתחלקות של וירוס הקורונה".
בתוך חודש ימים קיבלו בחברה אישור מ־FDA, וכן אישור מהרשויות בישראל ובאירופה להתחיל בניסויים קליניים. "זו היתה עבודה מדהימה של יום ולילה. תהליך שלוקח שמונה חודשים צומצם לחודש אחד. חמישה מרכזים רפואיים בישראל, לצד עוד 30 מדינות, האמינו שיכול להיות שהתרופה תעניק תועלת לחולי קורונה קשים".
התוצאות היו פחות חד משמעיות. בארץ בדיוק דעך הגל הראשון ומחלקות הקורונה נסגרו, והתוצאות שהתקבלו משאר העולם העידו כי ייתכן שהתרופה יעילה עבור תתי אוכלוסיות מסוימות. יחד עם זאת, מציינת שחם, "קשה להוכיח מספרית שסלינקסור היא זו שמסייעת לחולי קורונה קשים – אנחנו מאמינים שצריך להמשיך לבדוק".
והמנטרה הזו, "להמשיך לבדוק", תקפה לא רק עבור הקורונה. החזון הוא שסלינקסור תיתן מענה לעוד מחלות, כמו דמנציה ו־ALS, שגם בהן המנגנון שלה עשוי להיות יעיל. "חשוב לחלום. גם הבן שלי בצנחנים אומר לי שתמיד חשוב שתהיה תמונה לחשוב עליה. עבורו זו הכומתה במהלך מסע הכומתה, עבורי זו פגישה עם חולה במהלך הליך הפיתוח המייגע".
והמסע האישי שלך, גם הוא הרגיש כמו מסע כומתה?
"הרגשתי הרבה תקרות זכוכית, גם בשל היותי מהגרת וגם בשל היותי אישה. כשמייקל נכנס לפגישה הוא מיד מתגאה במוסדות ההשכלה שלמד בהם. כמו שאנחנו תמיד מדברים על יחידות הצבא ששירתנו בהן ותמיד אנחנו פוגשים אנשים שאנחנו מכירים משם. להם יש את הנטוורקינג של איפה הם עשו את הדוקטורט", היא אומרת.
"קיבלתי ב־2019 פרס שאף אישה לא קיבלה במשך כעשור: ממציאת השנה מטעם אגודת הפטנטים של ניו יורק. אין הרבה מייסדות בתחום הזה בגלל תקרות הזכוכית. הדרך היחידה להתגבר עליהן היא להוסיף עוד נשים. כיום יש לי שלוש מנהלות בכירות, וכל אחת מביאה את הנטוורקינג שלה וככה אנחנו מביאות עוד נשים לתחום", היא אומרת.
"מה יפה בתחום שלנו? – כשאנחנו מצליחים זה אומר שהחולים מרוויחים", היא מסכמת. "וזה מה שחשוב".