להיות או לא להיות

בין הענפים שספגו הכי קשה את פגיעתה של הקורונה נמצא עולם התרבות. המסך ירד על הצגות ואירועים ועד היום התחום לא שב לעבודה סדירה. אלפי שחקנים ואנשי תרבות מצאו עצמם יושבים בבית, בלי לדעת מאיפה תגיע הפרנסה.

דניאל בוצר, מחזאי, שחקן תיאטרון וטלוויזיה, מרצה לתקשורת – מצא את עצמו, כמו רבים, כעובד בחברת שליחויות. "הרעיון היה למצוא עבודה שבה אוכל לשרוד מבחינה כלכלית, אבל די מהר ראיתי שעם השכר שאני מרוויח שם לא אוכל לשמור על רמת החיים של משפחתי", הוא מספר. "הבנתי שאני חייב לעבוד כעצמאי בשליחויות".

רגע לפני חג הפסח העלה בוצר פוסט בפייסבוק שבו כתב שבעקבות הקורונה אין לו עבודה – אבל יש לו רכב מסחרי שפנוי לשליחויות. "אז פנו אלי מעגל ראשון של חברים ואז מעגל שני. ואז הגיעה פנייה גדולה יותר, שבוע וחצי לפני פסח, ל-112 חבילות. קודם כל אמרתי כן, כי זה היה סכום כסף שלא יכולתי לוותר עליו. אבל ידעתי שלא אוכל לבצע את העבודה לבד".    

"שאלתי שני חברים אם הם רוצים לעבוד בשליחות, אם יש להם רכב וקבלות. לא באתי לגזור עליהם קופון אז אמרתי להם שנתחלק שווה בשווה בהכנסות והם הסכימו. שמחו סוף סוף לצאת מהבית".

בוצר הבין שחברות השליחויות לא מצליחות להתמודד עם העומס שהיה עליהם אז, שבוע לפני פסח וחשב על מאות מחבריו לענף שיושבים בבית ללא עבודה. הוא החליט לעשות מעשה.

"העליתי פוסט שבו כתבתי לחברי השחקנים שמי שיש לו רכב וקבלות ורוצה לעבוד בשליחות שיבוא לעבוד איתי. הבטחתי שכר מעולה. לא ידעתי מה יהיה השכר, רק רציתי שיהיה לי כוח אדם. תוך שעתיים הגיעו אלי פניות מ-300 אנשים", הוא מספר.

כוח אדם היה, עכשיו נותר לו לצאת לאור. "בזמן שהלכתי לעשות שליחויות העליתי פוסט בקבוצה של מנהלי ומנהלות משאבי אנוש, שאנחנו שחקנים שאיבדנו את הפרנסה שלנו בעקבות הקורונה ושנשמח לבצע עבורם שליחויות לקראת החג". 

למבול הפניות שהגיע אליו הוא לא ציפה: סמסונג, גוגל, אסתי לאודר, כולם הציעו לו עבודה. ביום שאחרי הגיעה פניה מחברת SAP ל-220 חבילות ואז שופרסל ל-500. "אני יכול להגיד לא לעבודה של עשרות אלפי שקלים?".

מאפס למאה

"אני לא בא מהעולם העסקי. חשבתי שאעזור לעצמי ולחברים שלי. לא היתה לי אפליקציה, לא היה מי שיעזור לי. אולי פתחתי אקסל חמש פעמים בחיים. זה רחוק ממני", מספר בוצר. 

אבל הוא החליט לקפוץ למים הסוערים ובשבוע הראשון לקיומו של העסק כבר עבדו אצלו 40 שחקנים שחילקו למעלה מ-1,200 חבילות בשבוע. "היו רגעי משבר גדולים, שלא ידעתי מה אני עושה עם עצמי. עבדתי בלי הפסקה 22 שעות ביום", הוא אומר.

המודל הכלכלי של בוצר שונה לגמרי משל כל חברות השליחויות: הן גובות כ-70% מעלות המשלוח ונותנות 30% לשליח, הוא עושה את ההיפך. 70% מגיעים לשליחים, ואלו יכולים להגיע לשכר של עד 800 שקל ליום עבודה. "רציתי שהקולגות שלי יקבלו את השכר שהם רגילים לקבל", הוא מסביר. "עכשיו הם יוצאים כבר עם משכורות גבוהות יותר. ברור שלהיות שליח זה לא החלום של אף אחד מאיתנו, לכן הם בוחרים מתי לעבוד. אני שומר עליהם". 

"הבימה שליחויות", כפי שנקראת החברה שהקים, היא שותפות שלו יחד עם אלעד כהן, מנהל התפעול, שחקן בהצגות וקמפיינים ומנהל תפעול בתחום החינוך והתרבות, ועם ניצן רנגיני בוצר, מנהלת החלוקה, שחקנית תיאטרון וטלוויזיה, בעלת עסק להצגות ילדים – ואשתו של דניאל.

"אנחנו מתחייבים על הפצה מהיום להיום ועובדים רק בחלוקה של מתנות", הוא מצהיר. יש להם 85 שליחים, כולם אנשי תרבות ועוד ארבעה עובדי בק-אופיס שאחראים לשינוע של כ-1,200 חבילות ביום. יש כבר אפליקציה ולקוחות חוזרים, רובם מהחברות החזקות במשק. לדברי בוצר הם מתקרבים למחזור של מיליון שקל. "העסק גדל יותר מהר ממה שציפיתי ויש טעויות. זה שכר הלימוד שלנו. מה שלמדתי מהחברות שאנחנו עובדים איתן הוא שהדרך שאתה מטפל בתקלות משאירה חותם לא פחות מהשילוח".

מה יהיה כשעולם התרבות יחזור לפעילות?

"אנחנו כבר שותפות רשומה, אז בטוח נמשיך. להרבה שחקנים אין עבודה קבועה על בסיס יומי, ועבודה כזו בשליחויות היא יופי של השלמת הכנסה".

אתה עצמך תחזור לעבדותך הקודמת? 

"היו לי לא מעט כובעים לפני הקורונה ואני חושב שכשעולם התרבות יפתח אוכל לבחור את הפרויקטים, ולא אהיה חייב לקחת כל פרויקט כמו שהיה בעבר. הלכתי להיות שחקן כדי להצליח לגעת באנשים, וגם מה שאני עושה עכשיו נוגע באנשים. כשאני קם בבוקר ויודע שהפעולות שאני עושה גורמות ל-85 משפחות לעבור את התקופה הזו בכבוד, זה מנוע לא פחות חזק ופחות אנוכי מלרצות להיות על הבמה".