כשמוחמד חטיב נכנס למעבדה שבה הוא עובד בסטנפורד הוא מרגיש כמו ילד בחנות צעצועים. "אני ממש מתלהב ממה שאני עושה", הוא אומר. חטיב עוסק כיום במה שמכונה soft electronicsוביישומים הביו-רפואיים שלה. הוא מפתח מכשירים אלקטרוניים עצביים חדשניים לחקר המוח ולטיפול במחלות במערכת העצבים.
מה שהוביל אותו למעבדה באוניברסיטה היוקרתית בארצות הברית, שם הוא שוקד על הפוסט דוקטורט, הוא מחקר שערך במסגרת הדוקטורט במחלקה להנדסה כימית בטכניון, במהלכו פיתח פולימר רך, גמיש ועמיד למים היודע לתקן את עצמו. חטיב השתמש בפולימר החדש לפיתוח פלטפורמות חישה מתקדמות עם יכולות דמויות עור, המנטרות טמפרטורה, לחץ ורמת חומציות ועשויות להתאים למגוון יישומים בתחומים של רובוטיקה, פרוטזות והתקנים לבישים.
עבודתו החדשנית ופורצת הדרך פורסמה בכתבי עת מדעיים יוקרתיים וזיכתה אותו בשלל פרסים, בהם פרס ג'ייקובס למצוינות, פרס החדשנות של הרשל ריץ', מלגת פוסט-דוקטורט פולברייט ואחרים.
"המחשבה שמובילה אותי במחקרים היא לקבל השראה מהטבע", הוא אומר. "הפתרון קיים שם גם לבעיות הקשות ביותר, רק צריך לחפש אותו היטב ולהצליח לבנות טכנולוגיות שיחקו את המנגנונים שקיימים בטבע".
מלבד המחקר בטכניון, חטיב היה עוזר הוראה בטכניון והשקיע חלק מזמנו בתוכנית "מדען ברשת", שמפגישה תלמידים עם חוקרים מובילים מתחומי המדע והטכנולוגיה.
"מכיוון שבתיכון לא היה לי מספיק ידע על תחומי הלימוד באקדמיה, וספציפית היתה חסרה לי אינפורמציה בנושא ההנדסה, הרגשתי צורך לספר על התחום לתלמידים, שבאופן מסורתי פונים לתחומי לימוד פופולריים כמו רפואה ומחשבים. לשמחתי תלמידים אומרים שהם מוצאים השראה בדברים שלי, וזה מרגש אותי מאוד".
חטיב שנולד וגדל בשפרעם, מעיד על עצמו שתמיד גילה עניין בלימודי הכימיה והביולוגיה. המנוע מאחוריו היה אביו, שדחף אותו הלאה, להמשיך לתארים מתקדמים, להצטיין. "אבא התחיל ללמוד בטכניון ומסיבות כלכליות לא הצליח להמשיך בלימודים", מספר חטיב. "כיום הוא מגלה עניין רב בעבודתי וממש צמא לדעת הכל".
אביו בטח יתגאה לדעת שהבן לא מתכוון לעצור. "אני מקווה להיות פרופסור, לפתוח מעבדה משלי ולהוביל מחקר בתחום הביו אלקטרוניקה", הוא מציין.