Forbes Israel Logo

אהבה מרסנת: איך אנחנו פוגעים בכישורי המנהיגות של הילדים שלנו

כהורים, אנו עושים כל שביכולתנו כדי לשמור ולהגן על הילד ולהרעיף עליו אהבה ללא תנאי. התנהגות זו כנראה נטבעת בנו מיד עם הפיכתנו להורים – אך האם ייתכן כי לעתים אנו פוגעים ביכולתם של ילדנו להתמודד עם המציאות?

על פי שורת מחקרים חדשים אשר התפרסמו לאחרונה, התנהגויות שונות המבוצעות באופן מוגזם על ידי ההורים עלולות לפגוע במיוחד בכישורי ההנהגה החברתית של ילדיהם. אמנם בימים אלו אני עובדת כקואוצ'רית (מאמנת אישית) להצלחה בקריירה, כסופרת וכמאמנת להנהגה, אך בעברי הייתי מטפלת משפחתית וזוגית, ועבדתי משך מספר שנים עם זוגות, משפחות וילדים.

מתוך החוויה הזו נחשפתי לטווח רחב מאד של התנהגויות הוריות: חלקן חיוביות ובונות, וחלקן שגויות. כהורה בעצמי, למדתי שכל האהבה והחוכמה שבעולם לא יוכלו בהכרח להגן עלינו מפני דפוסי התנהגות שעלולים לחסום את הילדים שלך מלשגשג, לצבור עצמאות ולהפוך למנהיגים שיש בהם הפוטנציאל להיות.

מסוקרנת מהנושא הזה, החלטתי להיפגש עם המומחה לכישורי הנהגה ד"ר טים אלמור, וללמוד ממנו איך אנו כהורים מכשילים לעיתים את ילדינו – ומונעים מהם להפוך למנהיגים שאולי נועדו להיות. טים הוא סופר אשר פרסם כבר למעלה מ-25 רבי מכר בתחום ההדרכה להורים, והוא מייסד ונשיא ארגון 'Growing Leaders' אשר פועל במטרה להפוך "את הצעירים של היום למנהיגים של מחר".

"אני חושב שגם פחד וגם הבנה לקויה משחקים כאן תפקיד, אבל זה קורה גם משום שכל דור של הורים מנסה לפצות על משהו שעשה הדור הקודם" מסביר אלמור. "דמויות המבוגרים בחיי הילדים כיום נוטות להתמקד ב'עכשיו' על חשבון ה'אחר כך'. הפוקוס הוא על האושר שלהם היום ולא על המוכנות שלהם מחר. אני חושב שזה בא כתגובה, כי רבים מההורים כיום חוו הורים שכל דאגתם הייתה להכין את הילדים למחר: לחסוך כסף, לא לבזבז אותו, ולהתכונן לפנסיה. כתגובה, הרבה מאיתנו דווקא קיבלו את המסר ההפוך: לחיות את הרגע, ליהנות מהיום. לרבים זה עלה במינוסים בבנק וחוסר יכולת לדחות סיפוקים. האמת היא שהורים שמסוגלים להתמקד במחר מייצרים תוצאות טובות יותר".

"דמויות המבוגרים בחיי הילדים כיום נוטות להתמקד ב'עכשיו' על חשבון ה'אחר כך'" | צילום: Shutterstock

טים חלק עמי שבעה דפוסי התנהגות שגויים בעיניו, אשר עשויים לפגוע ביכולתם של הילדים להתמודד עם המציאות – ולחבל בסיכוייהם להפוך למנהיגים חברתיים כשיגדלו:

אנו לא נותנים לילדינו לחוות סיכונים

אנו חיים בעולם המזהיר אותנו מפני סכנות האורבות בכל פינה. הנטייה שלנו לשים את הבטיחות בחשיבות העליונה, בשל הפחד שלנו לאבד את הילדים שלנו, מביאה לכך שאנו עושים הכל כדי להגן עליהם. זהו אמנם התפקיד שלנו, אחרי הכל, אך יוצא שאנו מונעים מהם לחלוטין התנהגות בריאה של לקיחת סיכונים, ויש לכך השפעה שלילית. פסיכולוגים באירופה גילו כי ילדים אשר לא משחקים בחוץ ומעולם לא חוו שפשוף בברך, נוטים לפתח פוביות כמבוגרים. ילדים צריכים ליפול כמה פעמים כדי לדעת שזה נורמלי; נערים צריכים להיפרד מבן או בת הזוג שלהם כדי להעריך את הבשלות הרגשית הנדרשת ליחסים זוגיים ארוכי טווח. כשהורים מונעים סיכון מהילדים שלהם, סביר שנחווה יהירות מוגזמת לצד הערכה עצמית נמוכה, במנהיגים המתהווים שלנו.

אנחנו מצילים אותם מהר מדי

הילדים של היום לא פיתחו חלק מכישורי החיים שפיתחו ילדים לפני 30 שנה בגלל שמבוגרים נוטים לזנק מיד ולפתור עבורם את הבעיות. כשאנו מצילים אותם מהר מדי ומרעיפים עליהם יותר מדי עזרה, אנו למעשה עוצרים את הצורך שלהם לנווט דרך הקושי, ולפתור את בעיותיהם בכוחות עצמם. זוהי הורות לטווח-קצר וזה לגמרי מפספס את הרעיון של מנהיגות – לצייד את ילדינו לעשות זאת ללא סיוע. במוקדם או במאוחר, הילדים יתרגלו לזה שמישהו מציל אותם: "אם אני נכשל או נופל, יגיע מבוגר לסדר את העניינים, ולתקן את ההתנהגות הבלתי-הולמת שלי". כשבמציאות, זה אפילו לא מתקרב לאיך שהעולם פועל, וכך זה חוסם את הילדים שלנו מלפתח את הבגרות המתבקשת בחיים.

אנחנו מתלהבים בקלות מוגזמת

ה"תנועה לפיתוח הערכה עצמית" קמה כשדור הבייבי בום היו ילדים, אבל הצמיחה את שורשיה במערכת החינוך רק בשנות השמונים. הצטרף לנבחרת הכדורגל לילדים – ותראה שכל אחד הוא אלוף. הגישה הזו ש"כל אחד מקבל גביע", אולי נותנת לילדים שלנו להרגיש מיוחדים, אך מחקרים חדשים מצביעים על כך שלשיטה הזו יש דווקא תוצאות בלתי רצויות. הילדים מבינים בסופו של דבר שהם פלאי-הבריאה אך ורק בעיני הוריהם, כשאף אחד אחר מסביב לא חושב או אומר זאת. הם מתחילים לפקפק באובייקטיביות של הוריהם; זה אמנם מרגיש טוב באותו הרגע, אך זה מנותק מהמציאות. כשאנחנו מתלהבים יותר מדי בקלות ומתעלמים מהתנהגויות בלתי-רצויות, הילדים שלנו לומדים לרמות, להגזים ולשקר, כדי להימנע ממציאות בעייתית.

אנחנו נותנים לאשמה לעצור אותנו מלדחוף את ילדינו

הילדים לא צריכים להפגין אליכם אהבה בכל רגע נתון. הם יתגברו על מצב של אכזבה, אבל הם לא יוכלו להתגבר על פינוק יתר. אז אמרו להם "לא" או "לא עכשיו", ותנו להם להיאבק על מה שבאמת חשוב להם. לעיתים, כשיש מספר ילדים, אנו מרגישים שזה יהיה לא פייר לשבח ולתגמל רק ילד אחד על הצלחה מסוימת או התנהגות טובה. זוהי התנהגות שאינה מחוברת למציאות שבחוץ, ופספוס של הזדמנות להעביר לילדינו את המסר שהצלחה שלנו תלויה בנו ובמעשינו הטובים בלבד. היזהרו מללמד אותם שציון טוב יזכה אותם בביקור בקניון: אם היחסים שלכם מבוססים על פרסים חומריים, הילדים לא יחוו מוטיבציה פנימית ולא אהבה ללא-תנאי.

אנו לא חולקים איתם את טעויות העבר שלנו

בני נוער בריאים ירצו בסופו של דבר לפרוש כנפיים ועל כן עליהם לחוות דברים בעצמם. עלינו, כמבוגרים, לתת להם את העצמאות הזו – אך זה לא אומר שאנו לא יכולים לסייע להם לנווט את דרכם. חלקו עמם את הטעויות הרלוונטיות שעשיתם אתם כשהייתם בגילם, בדרך שתעזור להם ללמוד לעשות בחירות נכונות (המנעו משיתוף בלקחים שליליים שלמדתם על עישון, אלכוהול, סמים לא חוקיים וכו'). ילדים חייבים גם להתכונן למעידות שתבואנה, ולהתמודד עם ההשלכות של ההחלטות שלהם. שתפו אותם כיצד הרגשתם כשהתמודדתם עם חוויה דומה, מה הניע אתכם לפעול בדרך מסוימת, והלקחים שלמדתם כתוצאה מכך. משום שאנו לא הגורם הבלעדי המשפיע על ילדינו, עלינו להיות ההשפעה הטובה ביותר עליהם.

ככל שנציל אותם מהר יותר, כך הם פחות ידעו להציל את עצמם | צילום: Shutterstock

אנו מבלבלים בין אינטיליגנציה ו'מחוננות' לבין בגרות

אינטליגנציה נחשבת לעתים קרובות כאינדיקציה לרמת הבגרות של הילד, וכתוצאה מכך הורים נוטים לראות בילד אינטליגנטי כבעל מוכנות להתמודד עם העולם. זה ממש לא נכון. ישנם ספורטאים מובילים או כוכבות הוליוודיות, למשל, שיש להם כשרון בלתי רגיל בתחומם, אך הם עדיין נופלים לסקנדלים ציבוריים. זה שהילד שלך מחונן בתחום מסוים בחייו, לא אומר שזה תופס לכל השאר. אין אמנם 'גיל פלא' לאחריות אצל ילדים, או מדריך מוכח למתי ואיך לתת לילד שלך חירויות מסוימות, אבל כלל טוב הוא להסתכל על ילדים אחרים באותו הגיל. אם אתם רואה שהם עושים יותר דברים בכוחות עצמם מאשר הילד שלכם, יכול להיות שאתם מעכבים את העצמאות שלו.

אנו לא מיישמים את הדברים להם אנו מטיפים

כהורים, עלינו האחריות להוות מודל לאותם החיים שאנחנו רוצים עבור הילדים שלנו. זאת כדי לסייע להם לנהל חיים מלאים ולהפוך אחראים למילים ולמעשים שלהם. כמנהיגים בבית, אתם יכולים להתחיל בלהיות כנים ואמיתיים – שקרים לבנים סופם לצוף על פני השטח ולכרסם אט אט באמון שלהם. שימו לב במיוחד לבחירות האתיות הקטנות שאתם עושים, אשר אחרים עלולים להבחין בהן, כי גם הילדים שלכם יבחינו בהן בסופו של דבר. אם לא תעגלו פינות, למשל, הם יבינו שזה לא בסדר גם עבורם לעשות זאת. הראו לילדים שלכם מה זה אומר לתת, ללא אינטרס אישי ומתוך חדוות נתינה, על ידי התנדבות לפרוייקט כלשהו בקהילה. השאירו מקומות ואנשים במצב טוב יותר משמצאתם אותם, והילדים שלכם יבחינו בכך ויילכו בעקבותיכם.

הרשמה לניוזלטר

באותו נושא

הרשמה לניוזלטר

מעוניינים להישאר מעודכנים? הרשמו לרשימת הדיוור שלנו.